סוללות פטריוט בסעודיה, עליהן הלייזר הסיני נועד להגן / צילום: ap, Andrew Caballero-Reynolds
במערכת הביטחון הישראלית שואבים אופטימיות רבה משילוב הלייזר במערך ההגנה האווירית הרב־שכבתית, אבל מדינה מזרח תיכונית אחרת כבר נוחלת כישלון חרוץ בגלל המגבלות של הטכנולוגיה. לצד זאת, הודו משיקה תוכנית הגנה אווירית רב־שכבתית ועשויה לשלב בה מערכת ישראלית, ואילו בארה"ב רוכשים מיירטים מלוקהיד מרטין בעסקה שטרם נשמע כמותה. על כל זאת ועוד בפינת התעשיות הביטחוניות השבועית של גלובס.
● טראמפ לוחץ על האיחוד האירופי להטיל מכסים של 100% על הודו וסין
● פרשנות | הנקמה תוגש קרה: קטאר תשיב בדרך כואבת, ולא צבאית
סיבה לדאגה בישראל? מערכת לייזר נוחלת כישלון בסעודיה
מערכת ההגנה האווירית באמצעות לייזר מגן אור צפויה להימסר לצה"ל ברבעון האחרון של השנה, כאשר ישראל לא תהיה הראשונה לפרוס מערכת שכזו במזרח התיכון: סעודיה כבר מבצעה את מערכת יירוט הכטב"מים מתוצרת סינית סקיישילד. אלא, שכבר כעת חווים הסעודים על בשרם את מגבלות הלייזר מול אובך. כך מדווח באתר דיפנס בלוג.
ככלל, ללייזר יש כמה חסרונות, בהם שמזג אוויר מעונן, אביך או ערפל מגבילים את פעילותו ומשפיעים על יעילותו וכן הוא עובד בטור ועובר מטרה־מטרה. על כן, סוגיית החול שאופיינית לכל ערב הסעודית משליכה במישרין על תפעול סקיישילד. מערכת שאותה רכשו הסעודים כדי שתהגן על סוללות הפטריוט מפגיעת כטב"מים.
המערכת הסינית מסוגלת ליירט כטב"מים באופן "קשה", קרי יירוט עם לייזר, או באופן "רך", שיבוש שמביא להפלת הכטב"ם. "למרות הביצועים החזקים במהלך הניסויים, בתנאים אמת, סקיישילד מציג יעילות נמוכה מהמובטח", סיפר קצין סעודי לדיפנס בלוג. הוא ציין כי אבק וחול שיבשו את המעקב האופטי אחרי המטרות, החלישו את הקרן, וכי "במקרים מסוימים נדרשו 30-15 דקות של מיקוד הלייזר באופן רציף לצורך יירוט רחפן".
תוכנית ההגנה הרב־שכבתית של הודו כוללת את התעשייה האווירית
הודו הציגה לאחרונה את התוכנית האסטרטגית ליצירת מערך הגנה רב־שכבתי, שכוללת את מערכת ברק 8 של התעשייה האווירית. בין השנים 2023-2017, המערכת הזו היוותה מקור לעסקת השיא של התעשיות הביטחוניות. המכירה של מערכות ברק 8 להודו באפריל 2017 תמורת כ־1.6 מיליארד דולר, וכחודש לאחר מכן של טילי ברק 8 בווריאנט הימי תמורת כ־630 מיליון דולר נוספים - החזיקו בשיא עד עסקה אחרת של התעשייה האווירית: מכירת חץ 3 של התעשייה האווירית לגרמניה ב־2023, תמורת כ־3.5 מיליארד דולר.
בדומה לכלל התוכניות של ראש הממשלה נרנדרה מודי, השאיפה ההודית היא לתת דגש על תוצרת מקומית - ברוח Make in India. ברק 8 היא אמנם פרי פיתוח משותף עם ישראל, אבל צפויה להוות חלק אינטגרלי מעצם היותה מבצעית, וכזו שנותנת מענה טוב. לפי מודי, השאיפה היא שכל המתקנים האסטרטגיים במדינה יזכו ל"כיסוי ביטחוני מלא" עד שנת 2035.
תחת DRDO, גוף המחקר והפיתוח בנושאי הגנה של ממשלת הודו (המקביל של מפא"ת וסיב"ט), פועל פרויקט קושה, שמתמקד בנושאי הגנה אווירית. במסגרת גוף המחקר, ההודים פועלים בימים אלה להגביר את העצמאות עם מיירטים מתוצרת מקומית לטווחים של בין 400-150 ק"מ, כדי שאלו ישולבו הן במערכת ברק 8 של התעשייה האווירית והן ב־S-400 מתוצרת רוסית.
לוקהיד מרטין מציגה: עסקת המיירטים הגדולה בהיסטוריה
לוקהיד מרטין הודיעה בשבוע שעבר על עסקה היסטורית למכירת 1,970 מיירטי פטריוט PAC-3 וציוד נלווה תמורת סכום שיא של 9.8 מיליארד דולר. העסקה הזו נובעת מהדחיפות האמריקאית למלא את מחסני המיירטים של צבא ארה"ב, אבל גם השותפות עם אוקראינה. כשמדברים על לקוחות של פטריוט מדובר, בראש ובראשונה, בקייב שנדרשת למיירטים בעקבות מתקפות רוסיות שמתבצעות כל העת ברחבי המדינה.
בניגוד למקרים אחרים בארה"ב, לישראל אין תלות בפטריוט. בעקבות הצלחת קלע דוד, הוחלט אשתקד להפריש את המערכת, שקרויה בישראל יהלום. קלע דוד הוא מוצר ישראלי קרוב מאוד לרמת PAC-3, המיירט המתקדם ביותר מסדרת פטריוט. אולם, בעולם של כלכלת חימושים, הוא זול משמעותית: בעת שכל מיירט של PAC3 מוערך בכ־6 מיליון דולר, יירוט של קלע דוד עולה למדינת ישראל כ־700 אלף דולר. בד בבד, קלע דוד היא מערכת ארצית - בניגוד לפטריוט, שמתבסס על סוללות שמכסות אזור מסוים.
פטריוט PAC-3 נועד להגנה מפני טילים בליסטיים לטווחים קצרים ובינוניים, טילי שיוט, כלי טיס בלתי מאוישים, ומטוסי קרב. הוא עובד במנגנון Hit-to-Kill (פגיעת ברזל-ברזל), שבה עצם הפגיעה הקינטית מנטרלת את המטרה. פטריוט מהדגם החדש ביותר הוא בעל הנעה דו־שלבית, ובו משתמשות בסך הכל 17 מדינות - כולל ארה"ב.
לאחר שיורטו במספרים גדולים, אוקראינה מחזירה את המל"טים הטורקיים
בתחילת מלחמת רוסיה־אוקראינה, אחת ההצלחות הגדולות של קייב נבעה מיכולות המל"טים ככלל ובייראקטר TB2 מתוצרת טורקיה בפרט. עם זאת, במסגרת מרוץ הלמידה בין הצדדים, הרוסים מצאו את הדרכים ליירט את המל"ט הטורקי במספרים גדולים, בעזרת יכולות לוחמה אלקטרונית ומערכות הגנה אווירית שונות, בהן פנציר S1, בוק, וטור.
כבר בשנת 2023, החלו האוקראינים לעצור את התקיפות עם בייראקטר, והחליפו את משימותים לאיסוף, רכישת מטרות, ותקיפות באזורים שבהם רמת ההגנה האווירית נמוכה יחסית. כעת, ככל הנראה בהיעדר ברירה אחרת ומשיקולי חימושים ומגבלות של צוותי האוויר ומטוסי הקרב שפועלים בהיקפים גדולים, חזרה אוקראינה לתקוף מטרות רוסיות בהיקפים גדולים עם בייראקטר TB2, על אף הידיעה כי הרוסים יודעים ליירטם ביעילות רבה.
מפרסומים של משרד ההגנה האוקראיני עולה כי ה־TB2 מופנים, בעיקר, לתקיפת כלים של הצי הרוסי, בהם נחתת או סירות מהירות. לעומת זאת, בתחילת המלחמה שימשו המל"טים לכל מטרות הקרקע, כולל תותחים וכוחות רוסיים מתמרנים. בשיא התלות בבייראקטר, בתחילת המלחמה בפברואר 2022, אף פורסם שיר אהבה של זמר אוקראיני למל"טים הטורקיים.