בודקים את המיתוס. החצב כלל לא מסמן את בוא הסתיו / צילום: 11asaf - ויקיפדיה
בשולי השדות, לצד שבילים וכבישים, בגיא ובהר, אם תסתכלו טוב, ודאי תראו סביבכם חצבים בשיא פריחתם, גבוהים ולבנים מעל שאר העשבייה הצהבהבה. רבים רואים בהם לא רק צמח יפה ומאיר עיניים, אלא גם בשורה: הסתיו בפתח. ויש שאפילו מייחסים להם כישורי חיזוי וטוענים שלפי כמות וגובה החצבים שפורחים, נדע כמה גשם יירד בחורף הקרוב. אלא שכל התכונות האלו שמייחסים לחצב הזה הן עוד מיתוס. החצב לא באמת מבשר את הסתיו, ובטח שלא חוזה את מזג האוויר. הוא פשוט צמח עם לוח זמנים קבוע, ו"זיכרון" של העונה שעברה.
● המשרוקית | ליקוי מאורות: מיתוסים ששמעתם על הירח
החצב המצוי, מהצמחים המוכרים והנפוצים בישראל, פורח בין אוגוסט לאוקטובר. באקלים הישראלי, זהו לחלוטין עדיין קיץ, לא סתיו. פריחתו המוקדמת והחריגה היא לא נבואה על הסתיו שיגיע, אלא תוצאה של מנגנון הישרדותי ותחרות על משאבי האבקה. כששאר הצמחים בשטח הפכו לצהובים כקש בשיא החום והיובש, החצב פורח בשיא תפארתו. כשנדמה לנו סביב חגי תשרי שהחצב "מבשר" את הסתיו, מרבית פריחתו כבר הסתיימה וקמלה, כשבנובמבר, שיא הסתיו, החצב ללא פרחים כלל ורק מתחיל להניץ עלים חדשים.
כיצד החצב מצליח להתנהג הפוך משאר פרחי האזור? הסוד שלו טמון בבצל גדול שקבור עמוק באדמה. במהלך החורף, שורשי החצב העמוקים, אשר יש הטוענים שנתנו לצמח את שמו עם יכולות החציבה שלהם בסלעים ואדמות קשות, ספגו מים רבים וחומרי תזונה. באביב, כשכל שאר הצמחים פורחים, החצב "ממתין". כשהוא חש שהחום מגיע לשיאו, לרוב בימי השרב של אוגוסט, הוא מתחיל להצמיח בקצב עמוד פריחה שיכול להגיע לגובה של כמטר וחצי, ומאיר שלו ז"ל חובב החצבים טען שכבר פגש חצבים גבוהים אף יותר. ומה לגבי החיזוי? גם כאן, כפי ששלו כבר חשף, פריחת החצב לא מעידה על החורף הבא, אלא על החורף שהיה. ככל שירדו יותר משקעים, כך תהיה הפריחה מרשימה יותר, כיוון שהיו לו יותר משאבים לאגור. החצב לא צופה את הגשם, הוא רק זוכר אותו.
אבל כמו שורשי החצב, גם המיתוסים סביבו חזקים והשרישו בכל תרבויות האזור. גם בתרבות הערבית המקומית החצב נחשב לסימן עונתי מובהק, המסמל התחלה חדשה, ולעיתים סימן לתחילת המסיק או לסיום העונה החמה. בהתאם, גם בעברית המתחדשת של תחילת המאה ה־20 החצב מילא את שירי הילדים וספרי הטבע כמי שמבשר את חילופי העונות ומקושר לבוא הגשמים.
אך מלבד יופיו וסמליותו, מימי קדם החצב שירת גם צרכים פרקטיים. חקלאים נהגו לשתול אותו בשולי שדותיהם כדי לסמן גבולות, מתוך ידיעה שהוא יחזור לפרוח באותו מקום שנה אחרי שנה. בצל החצב מכיל חומרים רעילים שידועים מזה דורות כיעילים כנגד עכברים, ובעבר במינונים נמוכים גם כאמצעי לריפוי מסורתי המקושר לפעילות הלב (אך כאמור, החצב נחשב לצמח רעיל, אז אל תנסו בבית).