בנימין נתניהו / צילום: אלכס קולומויסקי/ידיעות אחרונות
עזבו לרגע את השאלה מי צודק - הממשלה שהחליטה השבוע לאשר ל-ICL לכרות פוספטים בשדה בריר, או עשרות אלפי התושבים החוששים לבריאותם ולפגיעה במדבר. הדילמה בין כסף לבריאות, בין טבע לתעשייה, ותיקה ומוכרת. מה שמעניין לא פחות, הוא למה דווקא עכשיו. אחרי יותר מ-20 שנה של דיונים, אזהרות ולחצים, השבוע הנושא עלה ברגע האחרון לישיבת ממשלה. כמעט בהיחבא.
● מה מלמד אותנו נאום ה-82% של סמוטריץ'?
● הכוכבת הגדולה של וול סטריט כבר לא מצליחה להמם את השוק
לסדר היום של ישיבת הממשלה, שכבר כלל 6 נושאים, נכנס נושא נוסף - אתר הכרייה בשדה בריר. החלטה בהולה בממשלה שבעיקר מצטיינת בדחיות ושעסוקה באלף ואחת סוגיות בוערות לא פחות. ואם כבר חלמאות או סתם ישראבלוף ישראלי: רק בתחילת החודש אישרה המדינה בחגיגיות תוכנית להקמת 5 יישובים חדשים לאורך ציר 25, בין באר שבע לדימונה. לפחות אחד מהם, דיה, אמור לקום ממש בקצה השדה המדובר, מה שכמובן לא יכול לקרות.
אז מה בכל זאת בער להם? ייתכן מאוד שהתשובה בכלל פוליטית. שדה בריר זו הנקמה המושלמת. מפגן כוח מול המגזר הכי צומח בערד הסמוכה. חודשיים אחרי שהנציג הכי חזק של חסידות גור בכנסת, "המוציא והמביא" מוטי בבצ'יק, טען בראיון לעיתון "משפחה" שהליכוד "מרח" את החרדים בסוגיית הגיוס; שנתניהו היתל בהם והדליף סיכומים עם רבנים; ושזה הביא בסופו של דבר לפרישת החרדים מהממשלה (ולפיטורי בבצ'יק ממשרד השיכון) - נתניהו הזכיר להם השבוע כמה כדאי להם להישאר קרובים לצלחת. לא רק בגלל קידום החלטות לטובתם, אלא גם בגלל מניעת החלטות נגדם. "המגן של גור ושל ערד כבר לא איתנו", אמרו לי השבוע גורמים פוליטיים.
בבצ'יק עצמו לא ממהר לאשר שהדברים קשורים. עם זאת, הוא אמר לי, "מי אני שאכחיש, בפרט שאני לא יודע ממי שמעת זאת". שר השיכון לשעבר גולדקנופף, יו"ר יהדות התורה, כתב בעצמו לנתניהו כי "אין מנוס מלהסיק שההחלטה שהתקבלה מקורה במניעים פוליטיים זולים וניסיון 'לנקום' בנציגות החרדית שנלחמה למען הנגב ונגד הפגיעה בתושבים". גם ראש עיריית ערד, יאיר מעיין, משוכנע ש"משרד ראש הממשלה ניצל את ההזדמנות שהם לא בממשלה. אין ספק בכלל".
"תחזיקו אותי"
ועדיין, מדובר בעיקר באיום תיאורטי. "תחזיקו אותי" של נתניהו מול החרדים. מצד אחד, ברור שערד היא ציפור הנפש של גור, החסידות הגדולה בישראל והחזקה מכולן. מצד שני, התוכנית לכרות את השדה אמנם אושרה השבוע, אבל היא עדיין היפותטית ונמצאת עמוק מאוד על הנייר.
ראש עיריית ערד אמנם כינס בבהילות את מועצת העיר בעקבות ההחלטה, כולל הזמנת ראשי המועצות הבדואים מסביב והחלטה על עתירה דחופה לבג"ץ, אבל גם הוא עצמו מציין שההחלטה דורשת למשל למצוא פתרון לתושבי אל-פורעה מהפזורה, היושבים על שטח הכרייה ובסמוך לו.
באל-פורעה חיים כ-15 אלף תושבים, לפי המיפוי של רשות הבדואים עוד בשנת 2018. כ-70% מהם גרים בשטח הכרייה עצמו. לדברי מעיין, שכיהן בזמנו כמנכ"ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, "הכל רמאות אחת גדולה. כל עוד גרים בתוך תחום המכרה מעל 10 אלף תושבים, ברור לכל אדם שלא יכולים להתחיל בכרייה. תהליך הפינוי ייקח 20 שנה. עד אז, אוכלוסיית היישוב תוכפל ל-30 אלף תושבים, שאין לאף גורם במדינה כלים לפנות אותם, וגם אין לאן. מיום הקמת רשות הבדואים בשנת 2007, במשך 18 שנים, עוד לא פינו כמות כזו של בדואים, אפילו לא חצי מכך. תהליך ההונאה שנמשך שנים רבות מוביל לתוצאה ברורה שלא יוקם מכרה בשטח. הדבר בעיקר מחייב חקירה מעמיקה על הגורמים שפעלו למחטף בממשלה, שמשרת רק את הלוביסטים ומשרדי הפרסום, או כאלה שמריצים מניות וקונים אופציות לקראת ישיבות ממשלה".
זמן לחזור לחיפה?
מעיין גם מזכיר שהחלטה להמשיך את כביש 6 דרומה לכיוון דימונה תקועה משנת 2018 "בגלל 150 משפחות של בדואים בסמוך לתל שבע, שרק חצי מהם יושבים על תוואי הכביש, ואף שרשות הבדואים תכננה להם שכונה גדולה שאושרה כבר ב-2020". אם 80 משפחות מעכבות את כביש שש, מה הסיכוי שהמדינה תוכל לאלפי משפחות בשדה בריר?
ובשולי הסיפור, בגור כבר התבדחו השבוע שהגיע הזמן לחזור לחיפה. בשנים האחרונות, החסידים נטשו בהמוניהם את העיר הצפונית, בעיקר בשל המלצות האדמו"ר שחשש מזיהום האוויר ממפעלי המפרץ. אלה שהממשלה כבר מצהירה ופועלת לפינויים. צחוק הגורל, שאחד היעדים המרכזיים שנבחרו בשעתו היה העיר ערד, עיר הנופש הוותיקה של האדמו"ר, שאולי יעדיף בקרוב לבלות דווקא על הכרמל.
כוכבי השבוע
מצוין: החדשנות של מאסק הגיעה גם למודל השכר
תהא דעתכם אשר תהא על האישיות ועל האופי של אילון מאסק, אף אחד לא מפקפק בחדשנות והיצירתיות הבלתי נתפסת של האיש. בחלל, במדיה, בכלי רכב ועוד. ברור שהעולם לא יראה אותו דבר אחריו.
השבוע הציב מאסק רף חדש גם בכל הנוגע למודל התגמול של בעלי תפקיד. רק מישהו עם ביטחון עצמי כמו שלו יכול היה לשים על השולחן חבילת תגמול שנעה בין אפס לבין טריליון דולר על ניהול - כתלות בביצועים של המניה ושל החברה.
כדי להגיע לאבן הדרך הראשונה, למשל, קבע מאסק כי שווי השוק של חברת טסלה יצטרך כמעט להכפיל את עצמו, מ־1.1 טריליון דולר ל־2 טריליון דולר. ההכנסות יצטרכו לגדול פי עשרה (מכירה של 20 מיליון יחידות).
לתשומת לב הרבה מאוד מנהלים של חברות ציבוריות שלפני הכל ולפני התוצאות דואגים לעשות לביתם.
בלתי מספיק: אנבידיה גילתה את מלחמות היהודים
ג'נסן הואנג, מנכ"ל אנבידיה, נחשף בשבועות האחרונות למלחמות היהודים. הוא רק רצה לעשות טוב לישראל - ביולי פרסמה ענקית השבבים מכרז לקבלת הצעות (RFI) לרכישת 120 דונם להקמת מרכז פיתוח חדש בצפון - אבל מאז רואה אותנו בעיקר מתקוטטים "על מי יניח הצדיק את ראשו".
השבוע, למשל, איימו בפורום קו העימות להגיש עתירה אם אנבידיה תקבל הטבות מחוץ לאזורי עדיפות לאומית. במקביל, ראש עיריית נשר רועי לוי, שמקדם הצעה לרכישת קרקע פרטית שעליה ישב בזמנו מפעל נשר, שלח מכתב לרשות מקרקעי ישראל, "נוכח פרסומים בתקשורת לפיהם הוצעו לחברה קרקעות בקרית אתא, קרית טבעון ויקנעם בפטור ממכרז ובדמי רכישה מופחתים - וזאת לכאורה בניגוד לחוק ולתקנות".
מה שלא יהיה, זה מבטיח לא מעט כאבי ראש משפטיים. לא חסר הרבה שג'נסן יחליט להשאיר אותנו לנפשנו, ולחפש יעד אחר.