טקס החתימה על הסכמי אברהם בוושינגטון / צילום: ap, Alex Brandon
הסכמי אברהם היוו מפץ של ממש במזרח התיכון. ההסכמים, שנחתמו ב־2020 עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו (ובהמשך גם עם סודאן), כללו נורמליזציה ביחסים, פתיחת שגרירויות ושיתופי פעולה כלכליים וביטחוניים - ובעיקר שברו קונספציה של שנים רבות כי לטובת נורמליזציה עם מדינות ערביות, ישראל מוכרחה לוותר על שטחים או לספק אופק מדיני לפלסטינים.
● סערה במפרץ לאחר התקיפה הישראלית בדוחא: האם הסכמי אברהם עומדים בפני סכנה
● כך הפכו הסכמי אברהם לחבל הצלה לנוסעים הישראלים
● דעה | חזון טראמפ להגמוניה אמריקאית במזה"ת הוכיח: כלכלה מנצחת דיפלומטיה
● דעה | ברחוב הערבי מוטרדים משינוי מאזן הכוחות האזורי לטובת ישראל
בחמש השנים שחלפו מאז היו תקוות גדולות והצהרות פומפוזיות מצד ארה"ב וישראל בנוגע להרחבת ההסכמים למדינות נוספות, במיוחד לערב הסעודית, אבל כעת נראה שגם היחסים הקיימים עם מדינות ההסכם עומדים בנקודה רגישה ביותר, בשל מצב המלחמה בעזה בכלל והצהרות השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר על סיפוח ביהודה ושומרון בפרט.
השבריריות האמירותית והאמביוולנטיות הסעודית
האמירותים הבהירו לא אחת שמבחינתם סיפוח הוא חציית קו אדום. כבר במסגרת ההסכמים ב־2020 דאגו בכירי אבו דאבי למכתב צד שבו ישראל התחייבה להימנע מסיפוח במשך ארבע שנים, אבל הזמן חלף. "מההתחלה, ראינו בהסכמים כדרך לקדם את תמיכתנו בעם הפלסטיני ושאיפותיו הלגיטימיות למדינה עצמאית", אמרה לאנה נוסייבה, עוזרת שר החוץ האמירותי לנושאים פוליטיים. לדבריה, סיפוח "יפגע קשות בחזון וברוח ההסכמים".
ד"ר יואל גוז'נסקי, חוקר בכיר וראש תוכנית המפרץ במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ריכז בעבר את הטיפול בנושא איראן והמפרץ במטה לביטחון לאומי (המל"ל). הוא מציין כי מצב היחסים "שברירי מאוד", אך כדאי לשים לב למה שהאמירותים לא אמרו: ניתוק יחסים. "בהתחשב בסדר גודל ההרס ברצועת עזה, העובדה שההסכמים קיימים היא נס. אי אפשר לקחת את הסכמי אברהם כברורים מאליהם. צריכים לעבוד בשקט לשימורם, כי עלולים לאבד 'בקלות' את הקיים".
מי שמציגה עמדות אמביוולנטיות לגבי ישראל היא ערב הסעודית. בעת שהיא מותחת ביקורת קשה בפרהסיה על המדיניות הישראלית בנושא הפלסטיני, היא מאפשרת למטוסים להוביל נוסעים מאיחוד האמירויות לישראל, לפי המורדים החות'ים מיירטת טילים בדרכם לישראל, ואין ספק שחיל האוויר וחיל הים היו מתקשים לתקוף את שליחי איראן בתימן ללא - לכל הפחות - עצימת עין סעודית.
"סיפור הסיפוח הוא סולם שנועד לקרב את הסעודים לנורמליזציה", מעריכה הדס לורבר, לשעבר ראש חטיבת ארה"ב במל"ל, וכיום ראש המכון למחקר יישומי בבינה מלאכותית אחראית במכון הטכנולוגי חולון HIT, יו"ר קבוצת העבודה לגיבוש אסטרטגיה בינלאומית ב־AI במסגרת פורום המומחים של משרד החדשנות, וחברה בפורום דבורה. "לא בכדי, לפתע ג'ארד קושנר וטוני בלייר עובדים על תוכנית הריביירה בעזה. הם מנסים ליצור משוואה נכונה, שתשלב את איחוד האמירויות וערב הסעודית ביום שאחרי ברצועה".
שירי פיין־גרוסמן, לשעבר בכירה במל"ל, ועתה מנכ"לית המכון ליחסי ישראל-אפריקה וחברת פורום דבורה, מסבירה כי כבר בספטמבר 2023, השגריר האמירותי בוושינגטון יוסף אל־עותייבה קישר בין ההתחייבות הזמנית להימנע מסיפוח לבין המעבר להסכם עם הסעודים, שאמורים ללחוץ בתורם. "הדינמיקה הנוכחית של הסיפוח ועזה המפורקת מקשה מאוד על נורמליזציה, תוך ששומעים שרים שאומרים כי 'לא מעניינת סעודיה'. עם זאת, ישנו אויב משותף לסעודים ולאיחוד האמירויות - החות'ים ואיראן. ישראל שינתה את המזרח התיכון בתקיפותיה אך טרם קיבלה דיבידנד".
מסחר משמעותי התפתח רק עם איחוד האמירויות
דיבידנד שישראל דווקא גרפה בחמש שנות הסכמי אברהם הוא פיתוח קשרי הסחר, אבל אלו התמקדו במיוחד באיחוד האמירויות. כבר ב־2021 היקף הסחר בין המדינות עמד על 1.22 מיליארד דולר, סכום שיותר גבוה מהסחר האזרחי הישראלי עם בחריין, מרוקו וסודאן בין השנים 2024-2021 גם יחד. לגבי האחרונה, היחסים הדיפלומטיים לא התרוממו בהשפעת מלחמת האזרחים שפרצה ב־2023, אז בצל צרכים ביטחוניים פנה המשטר בכלל לאיראן.
בניגוד מוחלט למצב מול סודאן, הסחר עם איחוד האמירויות זינק כבר ב־2022 לשיא של 2.53 מיליארד דולר, אבל התאזן בתקופת המלחמה ל־1.27 ול־1.43 מיליארד דולר ב־2023 וב־2024 בהתאמה. צמיחה עקבית נרשמת גם בסחר מול מרוקו, למרות המלחמה. הסחר החל בעצלתיים עם 41.8 מיליון דולר בלבד ב־2021, אבל לאורך המלחמה ב־2023 ו־2024 עמד על קרוב ל־240 מיליון דולר בשנה.
מי שהיחסים הכלכליים עמה לא התרוממו, וניכר שישראל לא הצליחה להשתמש בסחר ככלי להעמקת הקשרים איתה, היא בחריין - מדינת ארכיפלג עם רוב שיעי שמורכבת מ־33 איים ובעלת אתגרים פנימיים ייחודיים. בין השנים 2024-2021, הסחר הכולל שלה עם ישראל הסתכם לחצי מיליארד דולר בלבד.
החשש התמידי מאיראן מוביל לכך שמשפחת המלוכה בית ח'ליפה (שמגיעה דווקא מהמיעוט הסוני) מארחת בין השאר את בסיס הצי החמישי של פיקוד מרכז האמריקאי, ובחריין אף הייתה המדינה הערבית היחידה שהצטרפה בפומבי לקואליציה להגנת חופש השיט בים האדום נגד החות'ים בהנהגת ממשל ביידן בדצמבר 2023. הפרויקט נחל כישלון חרוץ, אבל המחיש את התלות הבחריינית בוושינגטון.
לבחריינים יש נפט שמהווה כ־10% מהתמ"ג, אבל העתודות קטנות משמעותית ביחס למדינות האזור. למשל, לאיחוד האמירויות עתודות בהיקף של פי 700 יותר. "הכלכלה של בחריין קטנה מאוד, והיא מתמודדת עם לחץ מהאופוזיציה השיעית", אומר ד"ר גוז'נסקי. "איחוד האמירויות היא הכלכלה השנייה באזור, ויש עמה סחר ביהלומים וגם יצוא חוזר (Re-Exporting). עם מרוקו, הסחר האזרחי לא מרשים, אבל יש קשרים ביטחוניים משמעותיים בין המדינות".
היצוא הביטחוני משפיע על האינטרסים
הקשרים הביטחוניים עם מרוקו שציין ד"ר גוז'נסקי משתקפים באופנים רבים, כמו ההכרה הישראלית בריבונות רבאט על סהרה המערבית ב־2023, ושיתוף הפעולה בין המדינות מול האיום של האויבת הגדולה של מרוקו וידידה מרכזית של ארגוני הטרור הפלסטיניים: אלג'יריה. אולם, בראש ובראשונה עומד היצוא הביטחוני של ישראל למרוקו ששובר שיאים.
מנתוני מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI) עולה, כי בין השנים 2024-2020 היוותה ישראל את מקור היבוא הביטחוני השלישי בהיקפו של מרוקו (11% מתוך כלל היבוא), כמעט כמו צרפת שבמקום השני (15%).
המרוקאים רוכשים מישראל, לפי פרסומים זרים, עבור כל נדבכי הצבא המקומי. כך, למשל, הם רכשו תותחי אטמוס ומערכות שיגור רקטות מדגם PULS של אלביט; לוויני ביון מדגם אופק 13, חימושים משוטטים מדגם הארופ ומערכות הגנה אווירית מסדרת ברק MX של התעשייה האווירית; וכן, מערכת ההגנה האווירית ספיידר של רפאל. בד בבד, מנכ"ל בלובירד רונן נדיר סיפר אשתקד כי החברה, שמספקת למרוקו את מערכות וונדר B ות'אנדר B, הקימה במדינה גם פס ייצור - כחלק משאיפת המרוקאים להרחיב את העצמאות הביטחונית שלהם.
הלקוחה הביטחונית המשמעותית השנייה של ישראל מהסכמי אברהם היא איחוד האמירויות. אצלה, התעשיות הישראליות החלו כבר ב־2021 ליהנות מתועלת שאין למרוקאים להציע באותו היקף, והיא התערוכות היוקרתיות. כבר בנובמבר אותה השנה הופיעו החברות הישראליות בסלון האווירי של דובאי. מאז, סיב"ט (האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון) הקימו ב־2023 ביתן לאומי עם יותר מ־30 חברות ישראליות בתערוכת IDEX באבו דאבי. עם זאת, המתקפה הישראלית בדוחא הביאה למפנה שלילי בתחום, כשבתוך יממה החליטו האמירותים להרחיק את החברות הישראליות מהסלון האוויר בדובאי, שבו תוכנן לקום ביתן לאומי.
מי שנוכחת כבר כמה שנים פיזית באיחוד האמירויות היא אלביט, שאף הקימה חברה בת במדינה ב־2021. ביוני האחרון, דווח כי הקונגלומרט האמירותי אדג' נמצא במו"מ עם החברה הישראלית לרכישת מל"טים מדגם הרמס 900. אותה חברה מאבו דאבי נקטה בינואר צעד חסר תקדים: רכישת כ־30% ממניות החברה הביטחונית הישראלית עין שלישית תמורת 10.3 מיליון דולר. עסקה זו עדיין ממתינה לקבלת האישורים הרגולטוריים.
איחוד האמירויות מדורגת במקום ה־11 בטבלת היבואניות הביטחוניות של SIPRI, עם 2.6% מתוך כלל הסחר בין השנים 2024-2020. לצורך ההשוואה, עם השפעות מלחמת חרבות ברזל, ישראל ייבאה 1.9%. אם זה היה תלוי באבו דאבי, היא הייתה מייבאת מישראל יותר, אך ב־2022 הוחלט בירושלים לסרב לרצון האמירותים לרכוש את מערכות כיפת ברזל וקלע דוד של רפאל.
"האזרחים לא אדישים, היחסים הולכים אחורה"
על אף זאת, נתוני סיבט מצביעים מעל ומעבר לכל ספק כי מדינות הסכמי אברהם ובמקרה הזה בעיקר מרוקו ואיחוד האמירויות, רוכשות מישראל אמל"ח במאות מיליוני דולר ואף במיליארד דולר בשנה, כולל בזמן המלחמה. כבר ב־2021 היוו מדינות הסכמי אברהם יעד ל־7% מהיצוא הביטחוני הישראלי, וב־2022 זינקו ל־24% שהיו שווים ל־2.96 מיליארד דולר. כעבור שנה, לא מן הנמנע שבעקבות גם מגבלות יצוא ישראליות, חלה צניחה ל־3%. אשתקד, בשנה שלאורך כולה התחוללה מלחמה בישראל, כ־12% מהיצוא הביטחוני הישראלי הופנה למדינות הסכמי אברהם, בסכום כולל של 1.8 מיליארד דולר.
את הפערים בין הסחר הביטחוני לבין יתר הנדבכים, מנמק ד"ר גוז'נסקי בהתמודדות מנהיגי מדינות ערב עם הסנטימנט הפרו־פלסטיני ברחוב. "האזרחים לא אדישים למצב, בזמן שהמשטרים נדרשים להחריף צעדים בגלל המלחמה. מדינות הסכמי אברהם נקטו צעדים שנועדו להוות 'אפקט צינון' ליחס הפומבי לישראל. היצוא הביטחוני להסכמי אברהם עלה ב־2024, אבל בכל הקשור לפומבי - ראינו הליכה לאחור ביחסים".
מי שמשמעותית יותר לסחר הביטחוני הבינלאומי היא ערב הסעודית - יבואנית האמל"ח הרביעית בהיקפה בעולם. זו היוותה בחמש השנים החולפות את יעד היצוא הביטחוני הגדול ביותר של ארה"ב, עם 12%. על כן, אין זה מפתיע שביקורו הראשון של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במזרח התיכון בקדנציה השנייה, היה אצל הסעודים ולא אצל ישראל.
אותו ביקור הביא לסגירת מזכר הבנות שהפך לעסקת הנשק הגדולה בהיסטוריה: 142 מיליארד דולר. "ארה"ב חושבת ארה"ב, על כיצד היא יכולה לקדם את האינטרסים שלה, עוד ללא קשר לישראל", מדגישה לורבר. "העסקאות עם סעודיה נועדו לדחיקת סין, ולהחזיר לבוחר האמריקאי. 200 מטוסי בואינג זה מאוד משתלם לתעשייה האמריקאית. ארה"ב גם חושבת על דאטה סנטרים, שעבורם נדרשת אנרגיה, ואצל הסעודים יש ידיים עובדות, זמינות, ורגולציה מקלה לפיתוח ה־AI".
האתגרים בעינם, אבל הפוטנציאל עודנו גדול
ההתקדמות של טראמפ מול הסעודים משקפת כי העולם לא מחכה לישראל ולסיום המלחמה בעזה, אף שנשיא ארה"ב היה שמח מאוד שהיא תיגמר במהרה. זו הקדנציה האחרונה שלו, הוא מעוניין מאוד בפרס נובל לשלום, ומבין כי המזרח התיכון הוא כלי חשוב בדרך לשם. פיין־גרוסמן מציינת כי את שינוי הפרדיגמה, הוא הגשים בקדנציה הראשונה.
"מעורבות המדינות הערביות בהסכמי אברהם נובעת מפרדיגמה שלפיה הן מדברות עם ישראל כשחקנית באזור, כפי שהן משוחחות עם איראן וטורקיה, שתי מדינות שנואות. במלחמת יום הכיפורים ראינו את החרם הערבי, אבל עתה מדינות הסכמי אברהם לא ניתקו יחסים. כעת, ההתמודדות שלהן היא כיצד להותיר את היחסים על אף ניסיונות השפעה כמו מאל־ג'זירה, כי היחסים הללו אינם לגיטימיים".
ד"ר גוז'נסקי חושב כי אם המלחמה תסתיים בחודשיים הקרובים ולא תתרחש הרחבה של המלחמה, ניתן יהיה לשקם הרבה מאוד מהנזק - ואף להפוך את המצב. "אם תהיה התקדמות בהקשר הפלסטיני, בין אם בממשלה הנוכחית או הבאה, ויהיה מומנטום אמריקאי להרחבת ההסכמים - עומאן או קטאר עשויות לנרמל יחסים, אפילו עוד לפני ערב הסעודית. לשם כך המלחמה צריכה להסתיים".
ברמה האסטרטגית, לורבר מסבירה כי השאיפה של טראמפ היא להכניס את ישראל לאינטגרציה האזורית, להעמיק את הסכמי אברהם, וכן להרחיק אותם ליעדים חדשים. "בכל הסכם שכזה, ראינו כי המדינות קיבלו רבות מארה"ב. במגעים עם ערב הסעודית, דובר על קידום היחסים בתחום ה־AI, שחשוב לסעודים שרוצים למצב את עצמם בטופ 5 העולמי. האמריקאים רוצים ליצור ארכיטקטורה אזורית של עיצוב וייצוב: עיצוב, כדי לשים את ישראל בפנים ולפעול לחיזוק המדינות המתונות. ייצוב, במטרה לדאוג לדומיננטיות אמריקאית ודחיקת הסינים, בגין ההבנה כי גיאוטכנולוגיה מעצבת גיאופוליטיקה. אנחנו נמצאים בעשור מכריע על עיצוב העולם, ומי שישלוט בטכנולוגיה - יהיה זה שישלוט בסדר העולמי".
סומלילנד, אינדונזיה וסוריה: מי הבאות בתור?
עם קשר לטכנולוגיה ולרגישויות פן־ערביות, או בלעדיהן, מנכ"לית המכון ליחסי ישראל-אפריקה מזהה בסומלילנד כישות שעשויה לנרמל יחסים עם ישראל בקרוב. סומלילנד היא ישות שעם קריסת המשטר הסומלי בתחילת שנות ה־90 בבירה מוגדישו, התנתקה מסומליה. לאורך השנים הללו, כוננו שם משטר דמוקרטי ואף מטבע מקומי: שילינג סומלילנד, במקום שילינג סומלי. אולם, הכרה בינלאומית נרחבת לא הושגה, ובבירה הרגייסה מקווים כי דרך ישראל ישיגו הכרה בעצמאותם מארה"ב. "נורמליזציה תקרה עם סומלילנד בלי קשר למתרחש במרחב, והם אף צפויים לשלוח לישראל בכיר כמו שר החוץ בקרוב", אומרת פיין־גרוסמן. "איחוד האמירויות הם הפטרון שלהם, כך שמדובר בלובי דומה".
מי שהיו לגביו תקוות רבות, ולקח לאחרונה כמה צעדים אחורה, הוא נשיא סוריה אחמד א־שרע (אבו מוחמד אל־ג'ולאני), שמושפע מהפטרון שלו: נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן. בראיון למגזין הסעודי "אל־מג'לה", הוא אמר כי הסכמי אברהם נחתמו "עם מדינות שאין להן שטחים כבושים או עימותים ישירים עם ישראל. המצב בסוריה שונה, יש לנו את הרי הגולן תחת כיבוש".
לא־שרע יש שורת מדינות ששואפות שהוא יתייצב לצד טורקיה וקטאר - ואחת מהן היא ערב הסעודית, שישראל עושה גם עבורה את העבודה בתימן. עם זאת, ד"ר גוז'נסקי מסביר כי הסעודים חוששים מהמצב הנוכחי. "לסעודים נוח שישראל תוקפת, אבל גם חוששים שזה יתפוצץ עליהם - והפסקת האש שלהם עם החות'ים תקרוס. לחות'ים יש מנוף של יכולת פגיעה בערב הסעודית".
במצב שבו בכירים ישראלים ישמרו על שקט "תעשייתי" והמצב האזורי יתייצב, פיין־גרוסמן אומרת כי אינדונזיה וניז'ר עשויות להיות הבאות בתור לנורמליזציה. "למדינות לא אכפת מהפלסטינים, אבל עם סיפוח הן לא יכולות להתמודד, כי את כולן מעניינת מדיניות הפנים".
לורבר מסכמת כי האמריקאים לא מאוכזבים מהמצב הנוכחי, וכי טראמפ עדיין מאמין שיצליח לסדר מחדש את המזרח התיכון. "נשיא ארה"ב רואה במזרח התיכון כמעורער, וככזה שהוא קיבל מביידן במצב הגרוע מכל, אבל מבחינתו 'מי כמוני יכול להיות מנהל העסקאות הטוב ביותר?'. הוא מסוגל להפעיל מנופי לחץ, להעניק מצד שני דיבידנדים - ולהביא את כולם לשולחן האינטרסים. טראמפ מאמין גדול כי אם נסיים את המלחמה, יתאפשר לפתוח דף חדש".