על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● ״החות'ים לא טיפשים״: כך הצליח הכטב״ם לחמוק מכיפת ברזל ולפגוע באילת
● ראיון | מנכ"ל אלביט בטוח: "הבשורה האמיתית תגיע בלייזר האווירי"
1בזמן שאוסטרליה הכירה במדינה פלסטינית היא השלימה עסקה עם אלביט
שעות ספורות לאחר שראש ממשלת אוסטרליה אנתוני אלבניזי הכריז כי הוא מכיר במדינה פלסטינית, "אוסטרליה העבירה 10 מיליון דולר לאלביט עבור מכשירי קשר", פורסם באתר החדשות האוסטרלי Crikey. למרות שמדובר בסכום קטן לעסקאות של אלביט, העסקה שופכת אור על המדיניות האוסטרלית שמצד אחד מבקרת את ישראל בפרהסיה, ומצד שני ממשיכה לרכוש ממנה נשק.
"מוקדם יותר השבוע חשפה מחלקת ההגנה האוסטרלית כי היא משלמת 9.7 מיליון דולר עבור מכשירי קשר לאלביט UK, חברת־הבת הבריטית של אלביט, שמפעליה באנגליה ספגו גל מחאות. אוסטרליה התקשרה עם אלביט UK בשבוע שעבר, לאחר הליך מכרז שהחל בדצמבר 2024", נכתב.
"המימון החדש לאלביט הוא רק העברת הכספים האחרונה מכספי הציבור לאלביט או לחברות־הבת שלה: באוקטובר 2024 העבירה מחלקת ההגנה כמעט 700 אלף דולר לחברת־הבת האוסטרלית של אלביט בעבור מערכות תמיכה למל"טים; חודש קודם לכן הועברו 38 אלף דולר עבור מערכות אבטחה; באפריל 2024, קיבלה אלביט, באופן סמלי, 160 אלף דולר עבור חומרי נפץ; בפברואר 2024 קיבלה 609 אלף דולר, שני חוזים בשווי 3.7 מיליון דולר בינואר 2024 וחוזה של 14 מיליון דולר בנובמבר 2023", נכתב.
"התלהבות הממשלה מהמשך מימון חברות שמעורבות עמוקות ב'רצח העם' של ישראל בעזה מערערת מן היסוד את העמדת־הפנים שלה לגבי ההכרה במדינה פלסטינית", נכתב באתר שמבקר את המדיניות הצבועה של הממשלה. בנוסף נכתב "בעוד שההכרה ספגה ביקורת מהקואליציה ומממשל טראמפ, היא לא לוותה בשום צעדים ממשיים שירתיעו את ממשלת נתניהו ממטרתה המוצהרת להשמיד את האפשרות למדינה פלסטינית".
מתוך Crikey מאת ברנרד קין. לקריאת הכתבה המלאה.
2מחשש לעימות נוסף עם ישראל, איראן משקמת אתרי טילים
תמונות לווין חושפות כי איראן החלה לשקם את אתרי ייצור הטילים שהותקפו ביוני האחרון במלחמה עם ישראל. אולם, "רכיב מפתח חסר - המערבלים הגדולים הנחוצים לייצור דלק מוצק לטילים", פורסם ב-AP.
"שיקום תוכנית הטילים הוא חיוני לרפובליקה האסלאמית, הסבורה שסבב מלחמה נוסף עם ישראל עלול לפרוץ. הטילים הם אחד ממעט כלי ההרתעה הצבאיים שנותרו לה לאחר שהמלחמה מחצה את מערכות ההגנה האווירית שלה", נכתב. מומחי טילים אמרו ל-AP כי הרכיב החסר הוא כעת "מטרה מרכזית עבור טהרן".
"המערכות המכונות מערבלים פלנטריים כוללות להבים המסתובבים סביב נקודה מרכזית". סם לייר, עמית מחקר במרכז ג’יימס מרטין ללימודי מניעת הפצת נשק, שחקר אתרי טילים איראניים אמר ל-AP כי "במידה והאיראנים יצליחו להשיג את המערבלים, התשתית עדיין קיימת ומוכנה לחזור לפעולה".
מתוך AP מאת ג'ון גמברל. לקריאת הכתבה המלאה.
3מחקר חדש חושף: "האנטישמיות בקמפוסים לא נחלשת"
מחקר חדש של מרכז כהן לחקר יהדות מודרנית באוניברסיטת ברנדייס חושף כי "העוינות כלפי יהודים בקמפוסים נמשכת", פורסם באתר Studyfinds.
בעקבות המהומות בקמפוסים אחרי ה-7 באוקטובר "חלק מהמוסדות, כמו קולומביה ואוניברסיטת פנסילבניה, אסרו עח ארגוני סטודנטים שקשורים למחאות לפעול, הרחיקו סטודנטים מפגינים והפעילו תוכניות להכשרה נגד הטיה בנושא אנטישמיות", נכתב. בנוסף גם ממשל טראמפ השיק כוח משימה למאבק באנטישמיות ואף עיכב מימון פדרלי בטענה לאי פעולה נגד אנטישמיות. למרות זאת, "הצעדים הללו היו לעיתים שנויים במחלוקת לא פחות מהבעיה שהם מבקשים לפתור", נכתב.
הסקר של ברנדייס נערך בקרב "כ־2,000 סטודנטים יהודים בכ־50 מוסדות בעלי אוכלוסייה יהודית גדולה". בנוסף, נערך גם סקר בקרב "למעלה מ־4,000 סטודנטים - ברובם לא־יהודים - באותם מוסדות". הסקר נערך גם בקרב יותר "מ־2,000 אנשי סגל ב־146 אוניברסיטאות מחקר מובילות".
הממצאים מראים כי "רוב הסטודנטים היהודים אמרו שקיימת אווירה עוינת כלפי יהודים בקמפוס שלהם". בנוסף, האנטישמיות אינה מוגבלת רק להטרדה אלא גם להדרה חברתית: "יהודים במוסדות עם רמות דיווח גבוהות יותר של עוינות נטו פחות לומר שהם חשים 'שייכות מלאה' לקמפוס". בנוסף, "סטודנטים יהודים דיווחו שנאמר להם בידי בני גילם שהם אינם יכולים עוד להיות חברים שלהם בשל תמיכתם - הממשית או המדומיינת - בישראל. הם גם אמרו שחבריהם הלא־יהודים נמנעים מהם באופן פעיל", נכתב.
המחקר מצא כי בניגוד לשאר "סטודנטים יהודים מבחינים היטב בין ביקורת על פעולות ממשלת ישראל לבין שלילת זכות הקיום של ישראל". החוקרים אמרו כי "כששוחחנו עם סטודנטים יהודים ב־2023 וב־2024 מצאנו שרובם הגדול ראה בשלילת זכות קיומה של ישראל אמירה אנטישמית. לעומת זאת, לא הייתה הסכמה דומה לגבי אמירות אחרות, כמו האשמת ישראל בביצוע רצח עם", נכתב.
בנוסף, נמצא כי "למרות כותרות תכופות על דיונים בכיתה או מחאות הקשורות למלחמת ישראל־חמאס, 76% מאנשי הסגל אמרו שבשנת הלימודים 2024-2025 הסוגיה פשוט לא עלתה כלל בכיתתם. נושאים שנויים במחלוקת אחרים - כמו שינויי אקלים או גזענות באמריקה - היו הרבה יותר סבירים להילמד או להידון בכיתה".
סטודנטים יהודים רבים אמרו כי "הם רוצים שהנהלות הקמפוסים יעשו יותר כדי לטפל באנטישמיות. אך חלקם אמרו שצעדים כוחניים כגון איסור על קבוצות פרו־פלסטיניות לעיתים החריפו את המצב, משום שהלהיטו עוד יותר את מתיחות הקמפוס ועוררו ביקורת שלפיה סטודנטים יהודים זוכים ליחס מועדף".
מתוך Studyfinds. לקריאת הכתבה המלאה.
4"באוהל ועל בטן ריקה": כך נראה בית הספר בעזה
ברוב העולם הילדים חזרו לבתי הספר בספטמבר, ובעזה החזרה ללימודים מתרחשת "על רקע הפצצות ורעב". כך פורסם באטלנטיק.
"בעשר בבוקר בעיר חאן יונס שבדרום עמדה מורה בשם עלאא אבו סבט מול קבוצה של כ־20 ילדים. הם התכנסו במה שכל אחד במחנה שלהם קורא לו 'האוהל הלימודי'. אף שהסימנים היחידים לכך שהמבנה משמש כבית ספר היו כמה עפרונות, ערימות דפי טיוטה, צנצנת יחידה של צבעי־שעווה ולוח שחור, המאוזן באופן רעוע בין שני כיסאות שבורים", נכתב.
"בבית הספר אין שירותים, אין מים" אמרה עלאא לאטלנטיק. "כשתלמיד צריך לשירותים, הוא חייב לרוץ חזרה לאוהל שלו". בנוסף עלאא אינה מקבלת שכר על ההוראה ובבית הספר חסרים מוצרים בסיסיים כמו "ספרי לימוד ותיקי גב". המורה אמרה כי "זה מרגיש כמו מותרות אפילו לדמיין את הדברים האלה עכשיו".
בנוסף לתנאים הקשים "התלמידים מגיעים רעבים", נכתב. "הורים שולחים לפעמים את הילדים לאוהל־כיתה רק כדי להסיח את דעתם מהבטן הריקה".
עלאא המורה ומתנדבים נוספים במחנה "מלמדים ילדים מכיתה א’ עד י’. את הצעירים מלמדים ערבית, מתמטיקה ואנגלית; הבוגרים לומדים גם מדעים, פיזיקה וכימיה. עלאא מנסה לעקוב אחר התוכנית, אך בלי אינטרנט אמין או ציוד אחר, היא נאלצת לעתים קרובות לאלתר", נכתב.
בנוסף, ילדים רבים לא יודעים באיזה כיתה הם אמורים להיות. "לפני המלחמה הייתי אמורה להיות בכיתה א’, עכשיו… אני לא יודעת. אולי ב’. לא, ג’". אמרה ילדה צעירה בשם מנאל לאטלנטיק.
מתוך האטלנטיק מאת ע’אדה עבדאלפתאח. לקריאת הכתבה המלאה.