ראש הממשלה בנימין נתניהו ודוד זיני / צילום: מעיין טואף / לע״מ
ביום חמישי בערב, רגע לפני סוף השבוע, אישרה ועדת גרוניס למינויים בכירים את מינויו של האלוף דוד זיני, מועמדו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לראש השב"כ. האישור צפוי לסלול את הדרך לקבלת החלטה רשמית בממשלה על מינוי זיני, כנראה אחרי שובו של רה"מ מארצות הברית. נגד המינוי צפוי כי יוגשו עתירות לבג"ץ, אך אישור הוועדה יקשה על בית המשפט להתערב במהלך.
● הייעוץ המשפטי לממשלה נגד המהלך של שר התקשורת שלמה קרעי
אלא, שמעיון בהחלטתה של ועדת גרוניס עולה תמונה מדאיגה. על פניה, המשימה שעמדה בפני הוועדה הייתה קלה: לפקח על מינוי שנולד בחטא, ואשר כל פעמוני האזהרה צלצלו לגביו - הן מבחינת ההליך הקלוקל שבו קידם אותו רה"מ, רגע אחרי שהדיח באופן חסר תקדים את רונן בר מהתפקיד, והן מבחינת הזיהוי של זיני עם עמדות קיצוניות, החותרות תחת ערך הממלכתיות. ועדת גרוניס כשלה במבחן הפשוט הזה והעדיפה לעצום עיניים מול הדגל השחור המתנוסס מעל המינוי.
כך, לגבי ההליך: היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, פסלה את מינוי זיני בגלל שנתניהו החליט לגביו בניגוד להנחייתה המפורשת וכשהוא מצוי בניגוד עניינים לנוכח התפקיד שממלא שב"כ בחקירת הקשרים שבין יועצי רה"מ לבין קטאר. המינוי של אלוף מכהן אף נעשה מאחורי גבו של הרמטכ"ל, בניגוד לנורמה המחייבת לגבי היחסים שבין הדרג המדיני לדרג הצבאי בישראל.
אך ועדת גרוניס לא התרשמה. עמדת היועמ"שית מוזכרת בהחלטת הוועדה כ"טיעון", שעלה ביחד עם "פניות שונות לוועדה", ולא כחוות דעת מחייבת מטעם הפרשנית המוסמכת של הדין בישראל. ובכל מקרה, מדגישה הוועדה, בג"ץ אישר לנתניהו להציע מועמד מטעמו - נקודה שהיא נכונה עובדתית אך מטרידה כשלעצמה, ואשר אליה נגיע בהמשך.
לגבי הכשל השני בהליך המינוי - קרי, השיחה הפרטית שניהלו נתניהו וזיני בבסיס צאלים לגבי המינוי, תוך עקיפת הרמטכ"ל - הוועדה מצאה כי זיני לא חרג מטוהר המידות, "בוודאי לא ברמה שמצביעה על קושי". כך, שני כשלים מהותיים בהליך המינוי, היורדים לשורש שיטת המשטר הדמוקרטית בישראל, הוסרו מהשולחן.
לגבי התאמתו של זיני לתפקיד, ועדת גרוניס הדגישה כי המנדט שלה מתמקד בבחינת טוהר המידות של המועמד - למרות שההגדרה זכתה לפרשנות מרחיבה בפסיקה. הוועדה עצמה ציינה, ובצדק, כי בחינת ניגוד העניינים האפשרי של המועמד כוללת "סתירה בין האינטרס האישי לבין אינטרס המדינה ופגיעה באמון הציבור בארגון ובאיש הארגון הרלבנטי".
על מה הסתמכה הוועדה?
ובכן, מה רלוונטי לאמון הציבור יותר מעמדותיו האנטי-ממלכתיות של מי שאמור לעמוד בראש הארגון האמון לפי החוק על "שמירת סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו"? עמדות אלה נחשפו זה מכבר. לדוגמא, ב"הארץ" פורסם, כי זיני התבטא ש"דיקטטורה של מערכת המשפט שולטת בישראל", שהשב"כ "כפוף קודם כל לראש הממשלה", וש"משיחיות זו לא מלת גנאי". בטקס יום הזכרון ב-2019 אמר, לפי הפרסום: "צריך לזכור שאויבינו אויבי הקדוש־ברוך־הוא המה, ומגינינו מגיני הקדוש־ברוך־הוא המה, וכל ניסיון להפריד ביניהם קשור בתחלואי הגלות".
אלא, שוועדת גרוניס לא התייחסה לאמירה בדבר "הדיקטטורה של מערכת המשפט". היא הסתפקה בהכחשת זיני לאמירה בנושא כפיפות השירות לרה"מ, בהתחייבותו לציית לחוק, ובעדותו של האלוף (במיל.) רוני נומה כי "הוא לא חש בעיה בקשר של זיני אז עם המחלקה היהודית בשב"כ" (הפועלת מול מפגעים מהימין הקיצוני - ע"ג). הוועדה אף קבעה, כי סביבת חינוכו של זיני אינה רלוונטית וכי אם יקבל מידע לגבי "מעשים קיצוניים" מצד בני משפחה קרובים יהיה עליו להתפטר.
כך, במקום להתריע מפני מינויו של מועמד המזוהה עם פרופיל קיצוני לתפקיד האחראי על מעצרים מנהליים, סיכול טרור וחתרנות ופעילות אנטי-דמוקרטית, ועדת גרוניס בחרה להאמין להכחשות שהשמיע המועמד עצמו ולהסתמך על עדות מצד איש צבא ש"לא חש בעיה". ובמקום להרחיק מראש מהתפקיד מועמד עם קירבה אפשרית לבדוקאי שב"כ, הוועדה העדיפה לסמוך על כך שאם בעתיד ייקלע זיני לניגוד עניינים - יימצא לכך פתרון. ממש אופטימיות קוסמית.
וזה ממשיך. ארבעה ראשי שב"כ לשעבר - כרמי גילון, עמי איילון, יורם כהן ונדב ארגמן - הזהירו את הוועדה מפני מינוי זיני לנוכח עמדותיו. את השגותיהם פטרה הוועדה בכך שהן "מבוססות במידה רבה על פרסומים בתקשורת". כמה נוח, כמה לא מספיק כדי להדוף טיעונים כבדי משקל של מי שמכירים מקרוב את מה שנדרש כדי למלא את התפקיד.
הדרישות של נתניהו
לגבי התיאורים מסמרי השיער של חלק מהלשעברים הללו לגבי דרישות שהעלה מולם נתניהו כדי שיפעילו את סמכויות השב"כ מול יריביו הפוליטיים, הוועדה עמדה על כך ש"מן החומר עולה כי אכן היו מקרים בהם רה"מ ביקש מראשי השירות לבצע פעולות שאינן ראויות במשטר דמוקרטי. הדרישות הועלו בלא נוכחות אדם שלישי ובלא תיעוד".
ומה המסקנה שהסיקה מכך הוועדה? בראש ובראשונה, הוועדה ציינה ש"הדברים היו ידועים" כאשר בג"ץ אישר לנתניהו להציע מועמד - וכי לא ניתן להטיל על אדם אחר למנות ראש שב"כ. בנוסף, הוועדה כתבה, כי "יש לצפות כי אם האלוף זיני (או אחר) ימונה לתפקיד ראש השירות, הרי הוא יבין ויידע, כי הכפיפות לראש הממשלה ולממשלה אינה מצדיקה פעולות ומעשים מסוימים שאינם תואמים באופן הרחב את סדרי המשטר הדמוקרטי ובאופן הקונקרטי את 'טוהר המידות'".
במלים אחרות, בוועדת גרוניס נוקטים גם כאן את הגישה הישראלית הידועה: יהיה בסדר. הם מכירים בכך שרה"מ עשוי לדרוש מזיני להשתמש בשב"כ לצרכים פוליטיים - הכרה שהייתה אמורה להרעיד כאן את אמות הסיפים - אבל מגלגלים את האחריות לבג"ץ שאיפשר לנתניהו למנות ראש שב"כ וסומכים על זיני שידע להתמודד. איך בדיוק זה אמור לעבוד? לוועדת גרוניס פתרונים.
במקרה הטוב, מדובר בציפייה בלתי הוגנת, המפקירה את ראש השב"כ להיאבק לבדו על שלטון החוק במקום לנטרל מראש את הסיטואציה הנפיצה ולעמוד על כך שנתניהו אינו כשיר למנות ראש שירות. כן, בדיוק כפי שקבעה היועמ"שית. במקרה הפחות טוב, גישתה של ועדת גרוניס מבטאת היתממות מסוכנת, המזהה בזמן אמת סכנה לדמוקרטיה אך מעדיפה להחריש מולה.
עם זאת, ועדת גרוניס צודקת בדבר אחד: בג"ץ הכשיר את מינוי זיני לפניה. היו אלה נשיא העליון, יצחק עמית, והשופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ שהעדיפו להימנע מקבלת הכרעה ברורה המצדדת ביועמ"שית ומתנגדת למינוי ראש שב"כ על ידי ראש ממשלה המצוי בניגוד עניינים. במקום זאת, השופטים דחפו ל"הסכמות", שאיפשרו לנתניהו להגיש את מועמדות זיני לוועדת גרוניס - ואף נתנו להן תוקף של פסק דין. ללא תו התקן של בג"ץ, לא היינו מגיעים לרגע הזה.
מתבקש גם להזכיר, כי שניים משלושת החברים בוועדת גרוניס מזוהים עם הממשלה: פרופ' דניאל הרשקוביץ, לשעבר שר בממשלת נתניהו שהוחזר לתפקיד ממלא מקום נציב שירות המדינה במידה רבה כדי לאפשר את מינוי זיני, ומשה טרי, לשעבר יו"ר רשות ניירות ערך, שבעבר פורסם כי היה איש ליכוד. החבר השלישי ויו"ר הוועדה, נשיא העליון בדימוס, אשר גרוניס, אמנם הוכיח לא אחת את עצמאותו אך ה"אני מאמין" המשפטי שלו מזוהה עם המחנה השמרני והוא אף קודם בזמנו לתפקיד הנשיא על ידי ממשלת נתניהו בדיוק בשל כך.
בעידן שבו נוהגים להקפיד על "איזון", מדובר בהרכב הרחוק מאד מלהיות מאוזן. וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון כי החברה הרביעית בוועדה, פרופ' טליה איינהורן, הידועה בתמיכתה ברה"מ, לא לקחה חלק בהליך המינוי בגלל חקירת בנה, יועצו לשעבר של נתניהו, ישראל (שרוליק) איינהורן, סביב פרשות קטאר.
כאשר מחברים בין כשלונה של ועדת גרוניס למנוע את המינוי הבעייתי של זיני, לבין האור הירוק שקיבלה הוועדה עוד קודם לכן מבג"ץ, מתקבלת המחשה לתופעה שהפכה רווחת בשנים האחרונות: שומרי סף, שתפקידם לעמוד כחומה בצורה לנוכח נסיונות הממשלה לפגוע בשלטון החוק, מעדיפים להיתלות בנימוקים טכניים, פרוצדוראליים, ובעיקר נאיביים, על מנת להכשיר מהלכים פסולים. בסופו של יום, המגמה הזו מדאיגה יותר ממינוי כזה או אחר.