נוחי דנקנר / צילום: תמר מצפי
נוחי דנקנר במתקפה חזיתית נגד איתי שטרום: כמעט עשור לאחר שדנקנר, בעל השליטה לשעבר בקונצרן אי.די.בי, הורשע בהרצת מניות הקונצרן ביחד עם איש שוק ההון, איתי שטרום, ויותר מחמש שנים אחרי שהשניים סיימו לרצות את עונשי המאסר שנגזרו עליהם, דנקנר מאשים לראשונה באופן פומבי כי שטרום הוא שיזם והגה את התרמית ששלחה את שניהם לכלא.
● בדיקת גלובס | טיסה לאיביזה וכרטיס למונדיאל: ההטבות שמתמרצות את סוכני הביטוח להזיז את הכסף שלכם דווקא עכשיו
● ניתוח | נטישת לקוחות שלא נראתה שנים ותשואות נמוכות: מה עובר על ילין לפידות?
● מגדל נבטים ומחכה להון משפחתי: נוחי דנקנר חושף טפח מהחיים לאחר הנפילה
במסמך שהגיש לבית המשפט הכלכלי טוען דנקנר, לגבי הרצת המניות שקדמה ל"הנפקת החברים" מ-2012, כי "שטרום היה זה שיזם אותה וניצח עליה, שימש כעמוד התווך בה והיה פעיל ודומיננטי בביצועה, בין היתר באמצעות מתן הוראות מפורשות על-ידו לשלג (עדי שלג ששימש עד מדינה בפרשה - ע"ג) ומתן אישור לביצוע פעולות, וזאת בהתאם לשיקול-דעתו הבלעדי".
דנקנר ושטרום הורשעו ב-2016 בתרמית שנועדה להגביר את הביקוש למניית אי.די.בי. לטענת דנקנר, "המוציא והמביא" בפרשה היה שטרום. "אין חולק כי לא היה לנתבע (דנקנר - ע"ג) כל חלק בביצוע פעולות המסחר עצמן. הוא לא היה היוזם שלהן, לא הורה על ביצוען, וגם לא היה מודע כלל לחלקם ופעולותיהם של ISP (החברה של שטרום - ע"ג) ועדי שלג בביצוע פעולות המסחר".
בית המשפט המחוזי גזר בשעתו על דנקנר שנתיים מאסר, אך בית המשפט העליון החמיר את עונשו לשלוש שנים. שטרום נדון במחוזי ל-12 חודשי מאסר, אך עונשו הוחמר בעליון לשנתיים. שטרום שוחרר מהכלא ביולי 2019, ודנקנר שוחרר בפברואר 2020.
הטענות שמעלה כעת דנקנר מובאות כחלק מכתב הגנה מתוקן שהגיש באמצעות עורכי הדין ניר כהן, אמיר בן-ארצי ושיראל שוקרון, בתגובה לתביעה ייצוגית בגובה 50 מיליון שקל שהגיש נגדו אריה רהב, בעל מניות באי.די.בי, המיוצג על-ידי עורכי הדין סיני אליאס ואיתן חיימוביץ'.
רהב טוען כי דנקנר נושא ב-75% מהאחריות לנזקי הפרשה, בעוד ששטרום נושא ב-25% בלבד. שיעורי החלוקה הללו עמדו גם במרכזו של הסדר הפשרה שחתם באחרונה שטרום, ולפיו הסכים לשלם 7.5 מיליון שקל מבלי להודות באחריות. דנקנר יוצא כעת נגד הטלת רוב האחריות על כתפיו.
"דנקנר הופתע"
ב"הנפקת החברים" שנערכה ב-2012 גייסה אי.די.בי 321 מיליון שקל מאנשי עסקים המקורבים לדנקנר, ובהם צביקה לבנת, אבי פישר, יצחק מנור, שלמה אליהו, מיכאל ורעיה שטראוס, עופר נמרודי, יאיר המבורגר ואילן בן דב.
בכתב ההגנה המתוקן חוזר דנקנר לאותם ימים גורליים, כאשר אי.די.בי ביקש לגייס הון כדי לפרוע את חובות הקונצרן למחזיקי אגרות החוב - הנפקה שהובילה להסתבכותו ביחד עם שטרום.
"מספר ימים לפני ההנפקה פנה (דנקנר - ע"ג) אל שטרום, כפי שפנה לעשרות אחרים, וביקש לעניין אותו להשקיע בהנפקה. שטרום סיפר לו שהוא מתכוון לרכוש בהנפקה בסכום של כ-2 מיליון שקל", כך מתארים פרקליטיו של דנקנר את השתלשלות הדברים.
"הנתבע הודה לשטרום על נכונותו ולא ביקש ממנו דבר נוסף. ברם, ביום הראשון להנפקה, ב-21.2.2012, כאשר הנתבע היה שקוע 'עד צוואר' בגיוס משקיעים להנפקה, שטרום עדכן אותו כי שינה את דעתו והחליט לא להשתתף בהנפקה אלא לבצע רכישות של מניות בשוק. הנתבע הופתע משיחה זו ואף הביע בפניו פליאה והסתייגות מכך שהוא מתכוון לעסוק בכך, מאחר שבאותו הזמן נולדה לו בת".
"אינטרסים כלכליים אסטרטגיים"
לפי דנקנר, האחריות שמבקש רהב להטיל עליו בהיקף של 75% נובעת מהסכם הפשרה המקורי בתיק, אשר לפיו היו אמורים הוא ושטרום לשלם ביחד 10 מיליון שקל. דנקנר מסביר כי הוא ניאות לקחת על עצמו לשלם 7.5 מיליון שקל מתוך הסכום - כלומר, 75% מהיקף הפשרה - מתוך רצון לגבש הסדר, ומכיוון ששטרום טען כי אין ברשותו מספיק כספים או נכסים, וכי אינו יכול לגייס הלוואה.
אלא שהפשרה ההיא בוטלה אחרי שדנקנר לא הצליח להעמיד ערבות אישית של קרוב משפחה - ולאחרונה הושגה כאמור פשרה נפרדת עם שטרום בלבד, במסגרתה הוא הסכים לשלם סכום הגדול פי שלושה מהסכום שהסכים לשלם בפשרה המקורית. בשלב זה, מסביר דנקנר, התחוור לו כי "התנהלותו של שטרום נועדה לתכלית אחת ויחידה" - לגרום לדנקנר לשלם את רוב סכום הפשרה.
דנקנר מפנה לחלקים מפסקי הדין הפליליים שבהם הורשעו הוא ושטרום, וקובע כי עולה מהם כי "בבסיס תהליך קבלת ההחלטות של שטרום עמדו מספר אינטרסים מעורבים, הכוללים גם אינטרסים כלכליים אסטרטגיים שלו".
לדבריו, "מי שיזם את פעילות המסחר בשוק ואת רכישת המניות היה שטרום. שטרום החליט לבצען 'ויהי מה', מתוך מניעים מעורבים, מבלי שהנתבע ביקש ממנו ו/או הורה לו לעשות כן. שטרום גם לא פעל בשליחות הנתבע".
שטרום יזם את הפנייה
עוד כותבים עורכי הדין של דנקנר כי גם הוא אם ידע לגבי פעולותיו של שטרום, האחרון "הוא זה שככלל התקשר אל הנתבע ביוזמתו מדי פעם ועדכן אותו על פעולות מסחר כאלה ואחרות, וכאשר הנתבע ממילא לא היה מצוי בפרטיהן. כאמור, הנתבע לא ביקש משטרום בשום שלב, ובוודאי שלא הורה לו, לפעול במניה באופן כזה או אחר".
בהתייחסות לחלק מהאירועים שעמדו בלב ההרשעה טוען דנקנר כי שטרום הוא זה שביקש ממנו להתקשר לבנק הבינלאומי כדי לסייע בהעמדת מימון לרכישת המניות בהנפקה. "כאשר שטרום פנה אל הנתבע בעניין זה, הנתבע הופתע מאוד, שכן שטרום הצטייר בעיניו כמי שיש לו (ול-ISP) אמצעים כספיים רבים. מכל מקום, כאשר שטרום פנה לנתבע וביקש ממנו 'לזרוק עליו מילה טובה', הנתבע נעתר לפנייתו. המדובר היה בשיחה קצרה מאוד עם גורם בבנק הבינלאומי, בת כחצי דקה לערך, בגדרה הנתבע אף סירב להתחייב בערבות אישית לפירעון האשראי ככל שינתן... בשום אופן הנתבע לא 'יצא מגדרו' על-מנת שיאשרו לשטרום את האשראי שביקש, והמדובר בעורבא פרח".
עוד נטען בכתב ההגנה כי שטרום הוא שיזם את הפנייה לדנקנר כדי שיעניק לו בעצמו הלוואה וכדי שיפנה אליו משקיעים לרכישת המניות - פנייה שגם ממנה נטען כי דנקנר הופתע. לטענתו, הפניית המשקיעים החלה אחרי ששטרום כבר החל לסחור במניה.
ככל הידוע, זוהי הפעם הראשונה שבה דנקנר יוצא בפומבי נגד שותפו ל"הנפקת החברים" ומאשים אותו באחריות לה. לפי הסדר הפשרה עם שטרום, שאושר על-ידי השופטת סיגל יעקבי, לא ניתן עוד להגיש תביעות אזרחיות נגד שטרום על חלקו בפרשה, וגם דנקנר יהיה מנוע מלתבוע אותו.
מכאן שהטענות הקשות שמעלה כעת דנקנר נגד שטרום אינן מסכנות בהכרח את האחרון מבחינה משפטית, אך ייתכן כי שטרום יבקש להשיב לטענות במסמך משלו, ולו כדי לתת תוקף רשמי לגרסתו לאירועים.
מטעמו של שטרום לא נמסרה תגובה.