קרל ברני. חי בעוני בבריטניה והתעשר כיזם בארה''ב / עיבוד תמונה מתוך האתר הפרטי של קרל ברני
הטלגרף הוא העיתון היומי השלישי הנקרא ביותר בבריטניה, שמסקר חדשות, פוליטיקה, כלכלה, תרבות וספורט
הטיסה של קרל ברני המריאה מנבאדה, אבל אז אחד המנועים התקלקל. המטוס שהיה עליו ריחף מעלה - ואז החל לצנוח. "דממה מוחלטת השתררה, תחושה של חוסר משמעות וגורל", נזכר המולטי־מיליונר בן ה-84, שנולד לחיי דלות בבריטניה של ימי המלחמה, ועבר לארה"ב כדי לעשות שם את הונו כיזם.
כשהמטוס צלל מגובה של 3,600 מטר באותו ערב בהיר בינואר 2014, הוא נזכר בפגישה שעמד להחמיץ, ומיד לאחר מכן חשב: "אני הולך למות".
"אבל לא פחדתי, חיי לא חלפו לנגד עיניי", הוא נזכר. במקום זאת, הוא חשב על צוואתו, שעודכנה לאחרונה, ועל 20 בני משפחה, חברים ועובדים לשעבר שיקבלו סכומי כסף גדולים. הוא שמח כשדמיין את תגובותיהם, אבל הוא גם חשב: "כמה חבל, אני לא אהיה שם כדי לראות את פניהם".
ברני כבר הכין עצמו להתרסקות. אבל להפתעתו, המטוס ביצע פנייה חדה והתיישר. בנקודה הזאת הוא הבין שישרוד.
בשנים שלאחר מכן ברני גיבש תוכנית. במקום לחכות למותו, הוא ייתן את הונו עכשיו, 20 סכומים בני שש ספרות או יותר, לכל אחד מהאנשים שכלל בצוואתו. אך הוא הוסיף תנאי: את הכסף הם צריכים להוציא בתוך חמש שנים - אך ורק על אושרם האישי.
עלה לאמריקה עם 100 דולר בלבד
ברני נולד במיידנהד, ב־1941, בשנות הקיצוב שלאחר מלחמת העולם השנייה. "אני זוכר שליקקתי את הצלחת שלי בסוף הארוחה, כולנו עשינו זאת", הוא אומר בשיחת זום מביתו המואר על חוף האוקיינוס השקט בקליפורניה.
הוא עזב את בריטניה בגיל 17 ונסע בטרמפים לאוסטרליה עם 86 פאונד ושלושה שילינגים בכיסו. שלוש שנים לאחר מכן, עם רצון לראות את העולם, הוא הגיע לאמריקה, והפעם נשא עמו 100 דולר.
במשך שני העשורים הבאים הוא עבד במגוון עבודות והרוויח כסף בנדל"ן, ובגיל 39 נכנס לתחום ניהול החינוך, ובנה רשת של מכללות פרטיות בשווי מיליוני דולרים.
הוא היה בשנות ה־60 לחייו כשהגיע לתובנה שהוא עשיר. "חשבתי - אז מה אעשה עכשיו?".
ברני נראה כהתגלמות חיי השפע וההצלחה, שזוף עם שיער לבן מלא ובמצב גופני של אדם צעיר מגילו. הוא מדויק ושקול כשהוא מדבר, נעים אך פרגמטי. הוא מסביר: "העושר שלי הפך לבעיה. אמנם הרבה אנשים היו רוצים בעיה כזו, אבל אני לא איזה איש חשוב, אני לא אוהב מטוסים ויאכטות ואורח חיים נוצץ. לא רציתי סתם לזרוק את הכסף".
מאחר שאין לו ילדים, הוא כמעט ולא חשב מה יקרה להונו העצום מלבד תרומה למטרות שחשובות לו. "ב־20-10 השנים האחרונות הוצאתי יותר כסף על צדקה מאשר על עצמי", הוא אומר.
אז הוא כתב צוואה. "הרבה אנשים אומרים: אני אשאיר את זה לבית חולים, לכנסייה או לארגון צדקה גדול כלשהו. אני חושב שזו טעות, כי אף אחד מאיתנו לא מצליח ומתעשר בלי לקבל הרבה עזרה. הכנתי רשימה של אנשים שתרמו לחיי, בדרך זו או אחרת, והקציתי סכום כסף מסוים שחשבתי שתהיה לו השפעה על חייהם". להתעלם מהם, הוא אומר, היה עוול.
הצוואה נותרה בקצה הרחוק של תודעתו עד אותה טיסה ב־2014. בחודשים שלאחר מכן הוא שאל את היועץ הפיננסי ואת המאמן הניהולי שלו מה דעתם על הקדמת ירושות והפיכתן למתנות - כאלה שמביעות הכרת תודה עוד בחיים. "המאמן שלי אמר כל הזמן: זה מגוחך, אתה לא יכול לעשות את זה לאנשים, איך הם יגיבו?".
אבל ברני חזר לזה שוב ושוב: "זה היה מאבק פנימי, רגשי ומנטלי. פשוט כי זה דבר שאנשים לא עושים. האם זה אותנטי? האם זה ישנה את החברות? ואיך אני יכול לתת את הכסף הזה כשאני עדיין בחיים? אולי עוד אצטרך אותו".
הוא חשב על מה שמניע אותו: הוא רצה לתת לחבריו את מתנת האושר, כפי שהוא כותב בספרו "ניסוי האושר: דרך מהפכנית להיות מאושרים יותר" (The Happiness Experiment: A Revolutionary Way to Increase Happiness). וכך, אחד־אחד, הוא הזמין אותם לארוחת ערב בביתו כדי לחלוק עמם את החדשות.
"אתם לא חייבים לשלוח לי תמונות"
קולין, עובד וחבר זה 20 שנה, ואשתו רייצ'ל (בני 54 ו־47 בהתאמה, השמות בדויים) הגיעו לשולחן אינטימי, עם ארוחת שף שכללה פילה בקר ויין אדום, ב־27 בדצמבר 2020.
"קיבלנו את ההזמנה לפחות חודש מראש", נזכר קולין. "היא הייתה מעורפלת במכוון. חשבתי שהוא הולך לספר לנו שהוא עומד למות או שהוא מתחתן".
ברני הטיס אותם מביתם שבאורגון, ובזמן שאכלו, הוא ניווט את השיחה לנושא האושר. "כשסיימנו, הוא התקדם בעדינות. הוא אמר כמה אני חשוב לו ושאני מופיע בצוואתו. אני זוכר שהייתי המום. הייתי בטוח שהוא גוסס".
רייצ'ל, שזה עתה פוטרה ממשרה תאגידית, הייתה המומה כשברני סיפר להם על המתנה בת שש הספרות: "קולין ואני בהינו זה בזה. היו לי דמעות בעיניים. פשוט אמרתי תודה שוב ושוב".
בדיוק כפי שעמד לעשות עם כל מקבלי המתנות, ברני הסביר שהכסף הזה לא נועד לשמש לפירעון חובות או תשלום חשבונות, אלא להשקעה בטווח הזמן הקרוב ואך ורק בדברים שגורמים להם שמחה. הוא העמיד לרשותם יועץ פיננסי ומאמן אושר כדי שיעזרו להם לזהות ממה הם שואבים את אושרם וכדי לתכנן את הוצאותיהם בהתאם. לא היה צורך שברני יאשר את התוכנית, אך ברגע שהיא תהיה מוכנה, הוא הבהיר, הכסף יישלח אליהם.
לא היה פשוט לעכל את החדשות האלה. "הוא היה די ברור מההתחלה בנוגע לאופן שבו הוא יעשה את זה", נזכר קולין. "אני לא חושב שמישהו אי פעם נתן לי אפילו 1,000 דולר, אז בטח לא משהו כזה. אשקר אם אגיד שלא התחלתי לחשוב על כל הדברים שאני יכול לקנות".
היו לו גם חששות: "לא עשיתי שום דבר כדי להיות ראוי לכסף הזה. אם הוא היה מת ומוריש אותו בצוואתו, זה היה קל. אבל עדיין עבדתי עבור קרל. חששתי שייווצר חוסר איזון עצום".
ברני סיפר שהוא הביא בחשבון את התגובה הזאת. "אמרתי לאנשים: זה לא צריך להשפיע על מערכת היחסים שלנו בשום צורה. אתם אפילו לא חייבים להישאר חברים שלי. אתם יכולים לחשוב עליי כעל מת אם אתם רוצים. אתם לא צריכים לכתוב לי ולספר לי מה אתם עושים עם הכסף, אתם לא חייבים לשלוח לי תמונות מהחופשות הנפלאות שלכם".
לפני שקולין ורייצ'ל הלכו לישון הם דיברו על תוכניותיהם. הם היו מוכנים לקבל את ההצעה, ועבדו על מתווה האושר שלהם בשבועות שלאחר מכן. הם שיפצו את הבקתה הקטנה שלהם על שפת האגם, התקינו ג'קוזי וקנו רכב שטח כדי שיוכלו לחלוק עם אחרים, כולל שלושת ילדיו הבוגרים של קולין, את המזל שנפל בחלקם. הם ידעו שהם חייבים להישאר נאמנים לבקשתו של ברני. הם נרשמו לחדר כושר, שילמו על אימון פרטי פעם בשבוע ויצאו לשיט ליפן ולקוריאה.
הם לא סיפרו על כך לאף אחד. "עד היום אמא שלי בקושי יודעת מה היה הסכום", אומרת רייצ'ל, וקולין מוסיף: "זה לא היה סכום כסף שישנה את חיינו לדורות. הוצאנו אותו בעיקר על הבקתה. היינו צנועים, לא התרברבנו".
רייצ'ל נזכרת: "אנחנו בדרך כלל זהירים עם כסף. להוציא כל כך הרבה בפרק זמן כזה גרם הרגשה מעט לא נוחה. כשראינו את הסכום יורד הרגשנו שאנחנו מתפנקים יתר על מידה".
חמש שנים לאחר מכן הוא כבר בוזבז במלואו. "החלק הכי כיפי היה ממש לחשוב לעומק על הערכים המשותפים שלנו", נזכר קולין. "אין שבוע שעובר בלי שאנחנו מדברים על זה".
האם זה שימח אותם? החיוכים שלהם מגלים את התשובה. "זה גרם לי להרגיש מיוחד, לדעת שהיה לו אכפת כל כך מאיתנו", אומר קולין. "זה קירב אותנו לקרל. אם הוא היה מת ומשאיר לנו את הכסף, הרבה דברים לא היו נאמרים".
כל אחת מארוחות הערב של ברני התנהלה לפי אותו תסריט - שיחה על אושר, עד שהגיע הקינוח ועמו החדשות. בין המקבלים היו העוזרת האישית שלו וכן עוזרת הבית שעבדה עבורו במשך 25 שנה.
מקבלי המתנות לא היו עשירים, אף שרבים מהם חיו "בנוחות". רק אחד מהם היה בקשיים כלכליים. עובדת לשעבר שחלתה בסרטן השתמשה בו כדי לקבל טיפול: "אמרתי לה להשתמש בכסף אך ורק כדי להציל את חייה".
"שאלתי: אתה זוכר שבאת לעזרתי?"
ברני אינו חושף מה השיעור שחילק מהעושר הכולל. הוא חישב כמה הוא מוציא, התאים לאינפלציה, השאיר כסף בצד לאירועים כמו טיפול רפואי ולבסוף "הגעתי לנקודה שבה יהיה לי מספיק לעצמי, ובשאר אוכל להשתמש לאחרים".
עבור כל חבר הוא החליט על סכום שונה: "לא רציתי להעמיס עליהם יותר ממה שגם כך עמדו להתמודד איתו. רציתי להיות בטוח שתהיה לזה השפעה. רציתי לעשות את זה נכון. זה הרבה כסף, יותר ממה שהיה להם קודם. זה גם היה די פתאומי".
לכל אחד מהם הוא אמר במפורש למה הוא אסיר תודה. "אם הייתי פשוט זורק עליהם את הכסף, הם לא היו מרגישים בנוח. ידעתי שאני צריך להסביר - אתה זוכר את הפעם שעשית את הדבר ההוא או שבאת לעזרתי? לא הייתי כאן היום אם הם לא היו נותנים לי את העזרה הזאת.
"בדרך כלל התגובה הייתה 'אוי, לא, זה שום דבר', שהם לא עשו משהו ששווה את סכום הכסף הזה. מבחינה כלכלית זה היה נכון. אבל העניין לא היה כלכלי".
לחבריו הוותיקים של ברני אשר וקתרין (בני 60 ו־59 בהתאמה, השמות בדויים) לא היה קל לקבל את המתנה. בערב שישי אחד, ארבע שנים קודם לכן, הזוג התארח בביתו כשקיבלו שיחה שבישרה להם כי בתם ההרה, שכבר הייתה אם לנכדתם בת השנתיים, נהרגה בתאונה בידי נהג שיכור. חייהם התרסקו. "היינו משותקים רגשית", נזכר אשר איך הרגישו כשברני הזמין אותם לחזור לשם ארבע שנים מאוחר יותר.
"אני מכיר את קרל והבנתי שהוא בונה את השיחה לקראת משהו", אומר אשר. כשהוא חשף את תוכניתו ואת הסכום בן שש הספרות, "הייתי המומה", קתרין נזכרת.
אשר חש מיד מסויג: "המחשבה הראשונה שלי הייתה שזה לא מוצדק ולא ראוי. זה לא היה חלק מהקשר שלנו, וחששתי שהיחסים ישתנו. סירבתי, וראיתי שקרל היה מאוכזב".
הוא הציע שיחשבו על זה. "ככל שחשבנו יותר", אומרת קתרין, "הבנתי משהו, וגם אמרתי לאשר - אם מישהו היה נותן לך 50 דולר ביום ההולדת שלו, היית מקבל אותם.
"זה לא היה שונה. זו מתנה, פשוט עם הרבה יותר אפסים כי לקרל היו הרבה יותר אפסים".
אשר התחיל להתעשת: "חשבתי שאם קרל היה מת, הייתי מסכים לקבל כסף בצוואתו. למה שלא אקבל אותו כשהוא עדיין בחיים ויכול ליהנות מלראות אותנו צומחים בעזרתו?". לאחר ארבעה חודשים, הוא כתב לחברו מכתב וקיבל את ההצעה.
"אחרי שאיבדנו את בתנו, נוחות כלכלית הפכה לחסרת משמעות", נזכרת קתרין בדמעות. "לעולם לא נוכל שוב להיות מאושרים באמת". הם הבינו שהכסף יכול לעזור להם לחזור לחיים וכתבו תוכנית שלפיה הם יוציאו אותו על בריאות וכושר, חיסכון בזמן, הבית שלהם, פינוקים ואושר עתידי.
"מבחינה כלכלית חיינו בנוחות. יכולנו לקנות מכונית או לצאת לחופשה", אומר אשר. "הכסף הזה נתן לנו תגבורת. קנינו מכונית טובה יותר, טסנו במחלקה ראשונה, שהינו באתרי נופש מפוארים". חוץ מהמכונית, את שאר הדברים הם עשו באנונימיות, וגם השתמשו במעט כסף כדי לעזור לאדם אהוב במצוקה. הם טיפסו על הקילימנג'רו ושילמו על בדיקות בריאות יסודיות.
הביקורת הבונה היחידה של אשר על ברני הייתה ש"הוא ביקש מאיתנו להוציא את הכסף מהר מדי". חלק ממנו עדיין ברשותם.
המתנה הגדולה ביותר שלהם, מסכימים בני הזוג, הייתה מאמן אישי לחיים שפגשו במשך 18 חודשים, משהו שמעולם לא השקיעו בו קודם לכן: "זה נתן לנו תקווה ומטרה. דרכו למדנו לחיות שוב.
"כל החוויה הראתה לנו שיש עננים שלעולם לא ייעלמו, אבל עדיין אפשר לפרוח", מהרהר אשר.
"הם שיחקו בסרט של חייהם ואני יכולתי לצפות"
התמקדותו של ברני בחיי שגשוג לא הייתה מקרית. אתר האינטרנט שלו נושא את הסיסמה "אהבת הטוב מתוך היותו טוב" מתוך הפילוסופיה של איין ראנד. הפילוסופיה, המכונה אובייקטיביזם (הגנה על אינטרס עצמי וגינוי אלטרואיזם), היא מושא למחלוקת עזה משום שהיא מעודדת אינדיבידואליזם ושוק חופשי.
רבים מהמיליונים שקרן פרומתאוס של ברני תרמה מיועדים לפרויקטים המקדמים פילוסופיה זו. אבל האם מתנותיו נבעו ממחשבה על האחרים או מאינטרס עצמי? האם הוא עשה זאת עבורם או עבורו?
"שניהם, אבל לא באותו היחס", הוא אומר. "ידעתי שכל הרעיון שחבריי ישגשגו, יחתרו להשגת אושר, יצליחו ויעשו דברים נפלאים יגרום לי לחייך, כפי שקורה לאנשים הצופים בילדיהם. הם שיחקו בסרט של חייהם ואני יכולתי לצפות".
כל חייו, הרבה לפני שהחל לקרוא עליהן, הוא חי לפי תורותיהם של ראנד ושל אריסטו, אשר טען כי אושר הוא המטרה האנושית האולטימטיבית: "כשעזבתי את אנגליה בגיל 17, זה היה כדי למצוא חיים טובים, הרפתקאות, גילוי. אני עושה זאת מאז".
מרדף זה אחר האושר, הוא אומר, נמצא בלב החלום האמריקאי, "למרות כל בעיותיו". "אני אוהב את הרעיון שהחיים נועדו כדי ליהנות מהם. יש לנו הזכות לרדוף אחר האושר שלנו".
בשנה שעברה ברני הופיע ברשימת 100 התורמים הגדולים ביותר בקליפורניה למרוץ לבית הלבן, שערך לוס אנג'לס טיימס. זאת לאחר שתרם של 924,600 דולר לקמפיין של טראמפ. אבל היום הוא להוט להימנע מפוליטיקה: "אני רוצה להישאר חיובי. לו הייתי מתחיל להיכנס לפוליטיקה ב-100-50 השנים האחרונות באמריקה, הייתי מוצא הרבה על מה להתלונן".
האם הוא חושב ששליליות ומתח השתלטו על תשומת ליבם של אנשים? "אני חושב שזה בדיוק מה שקורה. אנשים כבר לא רואים מה משמעותי באמת, מה זה אומר לחיות חיים טובים".
"הרווחתי יותר כסף ממה שיכולתי לצפות"
מייק וקייט (63 ו־37, שמות בדויים) עבדו במשך שנים כדי להחזיק את העסק שלהם. כשברני הזמין אותם לארוחת ערב באביב 2020, הם בקושי הצליחו לגמור את החודש. השלושה היו חברים במשך 17 שנה ולעתים קרובות היו סועדים זה בבתים של זה. הפעם ברני ביקש מהשף להכין דג בס ים - המנה האהובה על קייט - והחל לדבר. מייק מתאר "תדהמה מוחלטת" לנוכח החדשות על הסכום הנכבד שנפל בחיקם. "שנינו היינו ללא מילים", אומרת קייט.
"זה היה הרבה כסף והיינו בחובות", נזכר מייק. "לא יכולנו להאמין שמישהו יהיה כל כך נדיב".
הם קיבלו את ההצעה ללא היסוס ועבדו על התוכנית שלהם במשך חודשיים. "לחשוב על אושר כשאין לך הרבה כסף להשקיע בו זה תרגיל שונה מאוד מאשר לחשוב עליו כשיש לך", אומר מייק. "עכשיו היו לנו האמצעים לעשות דברים שלא יכולנו לעשות קודם".
הם טסו לכרתים ולקרואטיה לרגל יום נישואיהם ה־20, ונסעו לחופשות סוף שבוע בסנטה ברברה. מייק לקח את בתם המתבגרת לטיפוס בפארק יוסמיטי ולסקי. הם שיפצו את ביתם, שיהיה "כמו חדש", ובנו חצרות פנימיות לעבודה, לצפייה בכוכבים ולפעילות גופנית. הם גם חלקו חלק מהמתנה שקיבלו, ועזרו לחברה יתומה של בתם. "הצלחנו לשלם בשבילה עבור כמה דברים נחמדים, כמו שיעורי נהיגה", אומרת קייט. "השיתוף היה אחד הדברים שגרמו לנו את האושר הרב ביותר".
מייק מתאר את הנדיבות של ברני כ"מידבקת". "כשמישהו עושה דבר כזה בשבילך - אם היה לך שמץ של ציניות בנשמה, היא מתאדה. כנראה העברנו את זה הלאה בדרכים רבות שאי אפשר לחשב עליהן, פשוט כי היינו אנשים מאושרים יותר".
עבור קייט המתנה הגדולה והבלתי צפויה ביותר הייתה ההקלה של נטל הדאגה שהייתה מורגלת בו. "בעבר, כשהוצאנו כסף כדי לתקן משהו או לצאת לחופשה, הייתה התלבטות. האם אנחנו יכולים להרשות את זה לעצמנו, האם עלינו להוציא את זה על משהו אחר? זה יכול להעכיר את ההנאה. העובדה שקרל אמר 'הנה הכסף' ואמר שזה מיועד לאושר שלנו הפכה את כל זה למהנה כל כך, בצורה שלא חוויתי קודם לכן".
"האם כסף הכרחי לצורך חתירה לאושר?", אני שואלת את ברני מאוחר יותר. "כן ולא", הוא מחייך. "צריך מספיק כסף. אם את רוצה אורח חיים מפואר, בסגנון טראמפי או של מיליארדרים, את תצטרכי הרבה כסף. תלוי מהם החלומות שלך.
"אני הרווחתי יותר כסף ממה שיכולתי לצפות או אפילו לרצות. תמיד רציתי רק שיהיה לי מספיק להיות חופשי כלכלית", הוא אומר.
הרעיון שלו, של הורשה לפני המוות, הוכיח לו שכסף הוא רק ההתחלה. "החשיבה והמחויבות לאושר ומה שהם עשו עם המתנות - כל אלה גרמו לזה להצליח". ואכן, לצד סיפורים על חייו ועל האנשים שהעניק להם את המתנות, הוא כולל בספרו טיפים ותבניות תכנון עבור אחרים כדי שיעשו את אותו הדבר.
ניסוי האושר שברני ערך הראה לו שנתינה לא צריכה לחכות. "זה צריך להיעשות עכשיו", הוא אומר. "ולא רק כסף - גם רכוש, זמן ומנטורינג: "אפשר לוותר על כל כך הרבה דברים לטובת אנשים, בזמן שאתה עדיין בחיים".
חמש שנים לאחר מכן, לאחר שרוב הכסף כבר שולם על ההטבות השונות, ברני עדיין שומע מן המוטבים שלו. כולם עדיין חברים שלו, ורבים מהם אכן שלחו לו תמונות מהחופשות שקנו בכספו.
"אם זה לא חבר אחד היום, זה חבר אחר מחר. זה קורה בזרם קבוע. הם כותבים וחולקים איתי את החלומות שהגשימו ואני עדיין מקבל מהם בחזרה את החום והאהבה". אם יש דבר אחד שהוא למד, הוא ש"אושר הוא לא משהו שפשוט קורה לך".
© Deborah Linton / Telegraph Media Group Holdings Limited 2025