נוחי דנקנר / צילום: תמר מצפי
עשור של חזית אחידה בין נוחי דנקנר, לשעבר בעל השליטה בקונצרן אי.די.בי והאיש החזק במשק, ובין איתי שטרום, איש שוק ההון, הגיע השבוע לסיומו ברעש גדול. השניים הפגינו סולידריות מאז התפוצצות הפרשה שבה הואשמו בהרצת מניות אי.די.בי לקראת "הנפקת החברים" ב-2012, וזו החזיקה מעמד אף כאשר הורשעו ב-2016 וריצו עונשי מאסר בכלא. גם כאשר בית המשפט אישר לנהל נגדם תביעה ייצוגית בגובה 50 מיליון שקל על נזקי הפרשה, השניים הוסיפו לעמוד זה לצד זה.
לא עוד. כתב ההגנה המתוקן, שהגיש דנקנר ביום ראשון במסגרת התביעה הייצוגית המתנהלת נגדם מאז 2018, מבשר על שינוי גישה דרמטי מצידו ועל מה שנראה כפתיחת חזית מול שותפו לשעבר. במסמך מטיל דנקנר על שטרום את עיקר האחריות לפרשה, שהפכה את שניהם לעבריינים מורשעים, ויותר מרומז כי ללא שטרום - ספק אם הפרשה הייתה בכלל נולדת.
עורכי דינו של דנקנר, ניר כהן, אמיר בן-ארצי ושיראל שוקרון, מכנים במסמך את שטרום "המוציא והמביא" בפרשה, וטוענים לגבי הרצת המניות, כי "שטרום היה זה שיזם אותה וניצח עליה, שימש כעמוד התווך בה והיה פעיל ודומיננטי בביצועה, בין היתר באמצעות מתן הוראות מפורשות על ידו לשלג (עד המדינה בפרשה, עדי שלג, ע' ג') ומתן אישור לביצוע פעולות, וזאת בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי".
עוד נטען בכתב ההגנה, כי "אין חולק כי לא היה לנתבע (דנקנר, ע' ג') כל חלק בביצוע פעולות המסחר עצמן. הוא לא היה היוזם שלהן, לא הורה על ביצוען וגם לא היה מודע כלל לחלקם ופעולותיהם של ISP (החברה של שטרום, ע' ג') ועדי שלג בביצוע פעולות המסחר". במסמך מודגש, כי גם אם דנקנר ידע לגבי פעולותיו של שטרום, האחרון פעל מיוזמתו, ומבלי שדנקנר ביקש זאת.
אי.די.בי גייסה 321 מיליון שקל בהנפקה מאנשי עסקים המקורבים לדנקנר. כתב ההגנה חוזר 13 שנים לאחור ומתאר כיצד הופתע דנקנר מהודעתו של שטרום בבוקר ההנפקה, כי במקום להשתתף בה ירכוש מניות בשוק. "הנתבע (דנקנר, ע' ג') הופתע משיחה זו, ואף הביע בפניו פליאה והסתייגות מכך שהוא מתכוון לעסוק בכך, מאחר שבאותו הזמן נולדה לו בת".
ניסיון למזער נזקים
אז מה הוביל את דנקנר לזנוח את הקו שבו דבק בעשור האחרון ולתקוף כעת את שותפו לשעבר? על פניו, מדובר בניסיון למזער נזקים אפשריים מול כתב התביעה המתוקן שהגיש באחרונה אריה רהב, בעל מניות באי.די.בי והתובע הייצוגי בתיק.
רהב, המיוצג על ידי עוה"ד סיני אליאס ואיתן חיימוביץ', ייחס לדנקנר 75% מהנזק שנגרם למשקיעים כתוצאה מהפרשה ולשטרום 25% בלבד. דנקנר נחוש לכפור בחלוקה הזו, כדי לוודא שאם ביהמ"ש יקבל את התביעה, הוא לא ימצא את עצמו חייב לפצות את המשקיעים בעשרות מיליוני שקלים. זאת, נוסף על חובות הענק שנותרו לדנקנר בהיקף של כ-400 מיליון שקל לבנקים.
אלא שזרעי הפיצוץ בין דנקנר לשטרום נזרעו עוד בפברואר האחרון. השניים חתמו יחדיו על הסכם פשרה בתביעה הייצוגית, שבמסגרתו היו אמורים לשלם בסך הכול 10 מיליון שקל, מתוכם דנקנר היה אמור לשאת ב-7.5 מיליון שקל ושטרום ב-2.5 מיליון שקל. אך ההסכם קרס ברגע האחרון אחרי שדנקנר לא הצליח להעמיד ערבות מצד גיסו. ככל הידוע, שטרום זעם על דנקנר על כך שבגללו בוטלה הפשרה אשר יכולה הייתה לסיים את חלקו של שטרום בפרשה בסכום נמוך יחסית.
קריסת הפשרה נתנה את האות לפרידה הדרמטית בין השותפים לשעבר. שטרום ניהל באמצעות עורכי דינו, אורי שורק וארז חבר, משא ומתן נפרד על סיום התביעה - הפעם מולו בלבד. ואומנם, באוגוסט אישרה השופטת סיגל יעקבי מבית המשפט הכלכלי פשרה חדשה, שבה שילש שטרום את הסכום שהתחייב לשלם ל-7.5 מיליון שקל. דנקנר איננו צד לפשרה הזו, והמשפט נגדו ממשיך.
הפשרה החדשה עם שטרום נחתמה אחרי שרהב טען, כי האחרון מסתיר נכסים בהיקפים משמעותיים - כולל רכב פורשה יוקרתי ומגורים באחוזה בהרצליה תמורת שכירות העשויה להגיע ל-100 אלף שקל בחודש. בהקשר זה יצוין, כי לפי עורכי הדין של דנקנר, הוא הסכים לקחת על עצמו 75% מסכום הפשרה המקורית אחרי ששטרום טען שאין ברשותו די נכסים.
התאכזב מבחירת שטרום
ניתן אפוא להניח, כי דנקנר התאכזב מבחירתו של שטרום לנטוש את החזית האחידה ביניהם ולחתום על פשרה שהותירה את דנקנר בודד במערכה. ייתכן כי הטענות הקשות נגד שטרום מבטאות גם את האכזבה הזו ואת רצונו של דנקנר לתת דרור לתחושה שנעשה לו עוול, אחרי שלאורך הפרשה הקפיד על קו ממלכתי ועם כניסתו לכלא הצהיר: "אני בוטח במערכת המשפט".
עם זאת, לא יהיה קל לדנקנר לשכנע את ביהמ"ש להפחית מאחריותו. השופט חאלד כבוב, שהרשיע את דנקנר במחוזי, עמד על "הקושי שבקבלת גרסתו. גרסה אשר שלובים בה ניסיונות להרחיק את עצמו מהפעילות, לצמצם את מקומו, גרסה המשתנה לאורך חקירתו... כוללת אף סתירות לפרקים".
שופט העליון, ניל הנדל, שהחמיר את עונשו של דנקנר משנתיים לשלוש שנות מאסר, קבע כי "המסקנה הסבירה היחידה, העולה ממכלול הראיות... הינה כי דנקנר התכוון להשפיע על שער המניה, וכי פעל במסגרת תוכנית משותפת עם שטרום לצורך כך". ההליך הנוכחי הוא אומנם תביעה אזרחית, אך הקביעות בהליך הפלילי המחמיר עלולות לעמוד לדנקנר לרועץ.
"ההתנהלות של דנקנר אופיינית לתיקים שבהם נחתמת פשרה עם חלק מהנתבעים", אומר עו"ד רנן גרשט, שייצג בזמנו את הנושים של אי.די.בי. "לעיתים אפילו הנתבע הנותר מגיש הודעה כנגד הנתבע שהתפשר, ומכניס אותו חזרה להליך בדלת האחורית. בתי משפט לרוב לא מתרשמים מכך. האחריות של כל אחד מהשותפים לנזק מלאה".
מנגד, השופטת יעקבי, שמולה מתנהלת הייצוגית, עודדה שוב ושוב את רהב ודנקנר להתפשר - כפי שנעשה במקרה של שטרום. הקו החדש של דנקנר עשוי להגביר את הלחץ על הצדדים להגיע ביניהם להסכמות שיובילו לסיום הסאגה המשפטית סביב הנפקת החברים.