גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

שמואל פרנקל / צילום: ענבל מרמרי

כשנכנסים למשרד של שמואל פרנקל, יו"ר בית ההשקעות אפסילון מקבוצת הפניקס כבר כמעט ארבעה עשורים, קשה לפספס את עשרות התמונות המעידות על דמותו רבת הפנים של אחד מוותיקי שוק ההון. בחלקן הוא מופיע לצד דוד בן גוריון בתחילת שנות ה־70, אז מונה פרנקל "בגיל 25 וחצי", הוא מדגיש, למנהל יד בן גוריון: "עבדתי עם 'הזקן' צמוד אחרי פרישתו מראשות הממשלה. הקמנו את המכון למורשת בן גוריון והמכון לחקר המדבר", הוא מספר בראיון לגלובס. לצדן יש גם תמונות עם משה דיין, גולדה מאיר ושמעון פרס.

בתמונה אחרת נראה פרנקל בשנות ה־80 במדי מכבי תל אביב, כשעוד עבד כמנהל השיווק של יצרנית השוקולד "עלית" שנתנה חסות למועדון. כשמדברים על כדורסל עיניו נדלקות: "לדיוויד פדרמן (הבעלים של מכבי, נ"א) היה שכל לתת לי מנוי בשנתיים הראשונות, ואני כבר 35 שנה עם אותו מנוי לאותם מושבים". סגירת מעגל מבחינתו היא שכיום "יש לי נכדה בת 14 וחצי שמשחקת במכבי נערות. היא נחשבת מספר אחת לגילה בארץ".

העיניים שלו נודדות לתמונה אחרת, שם הוא מצולם יחד עם טייקון האנרגיה יצחק תשובה והזמר פול אנקה בארוחת ערב בהרצליה. "רוצה עוד סיפור?" הוא יורה, "ישבתי ב־2009 לאכול צהריים בניו יורק עם אבי טיומקין (יועץ למנהלי קרנות גידור, נ"א) ופתאום אני רואה את פול אנקה יושב כמה שולחנות מאיתנו. הלכתי לדבר איתו והוא ראה שאני 'פרופסור' בשירי הסיקסטיז. הצעתי לו להופיע בארץ והשאר היסטוריה. לא היינו צריכים להשקיע כסף במכירת הכרטיסים, כולם נמכרו מיד". אנקה הופיע בהיכל נוקיה, שאת השיפוץ שלו הוביל פרנקל בתפקידו כיו"ר היכלי הספורט, ובהמשך הופיע בארץ עוד מספר פעמים. פרנקל גאה בכך שאנקה התקשר לבנו כדי להגיד לו שאבא שלו הוא "אנציקלופדיה חיה של מוזיקה".

אבל דומה שההערצה הגדולה של פרנקל שמורה ל"מלך", אלביס פרסלי. הרומן שלו עם פרסלי החל כבר בילדותו כש"קיבלתי לבר מצווה במתנה פטיפון ושני תקליטים, אחד מהם היה תקליט הזהב הראשון של אלביס". הוא מכיר את כל השירים של פרסלי בעל פה, בחתונות של הילדים הוא שר משירי פרסלי, וכבר שנים רבות שפרנקל, היוצר קובי אשרת ואיש העסקים אריה סבן (אח של חיים סבן) נפגשים "פעם בחודש אצל עו"ד יוסי כהן עם, ד"ר שמשון שטרן, משה סימן טוב ו אקי אבני, לשיר אלביס".

"כל מה שאמרתי לפני שנתיים שיקרה - קרה"

כשאנחנו עוברים לדבר על השקעות, פרנקל מחייך מאוזן לאוזן, מרוצה מכך שהתחזיות שנתן לגלובס לפני כמעט שנתיים, רגע אחרי מתקפת הטרור של חמאס ב־7 באוקטובר, היו מדויקות להפליא. דווקא כשרוב עמיתיו הבכירים המליצו למשקיעים להתרחק מישראל, הוא טען שיש לנצל את ההזדמנות בשוק המקומי והמליץ במיוחד על מניות הבנקים, הביטוח, חברות המזון ואג"ח ממשלתיות לטווח בינוני־ארוך. מאז, מדד ת"א 125 השלים זינוק מדהים של 80%, מדד הבנקים ב־120% וכך גם מדד רשתות השיווק, מניות הביטוח שזינקו בכ־250%, והאג"ח שעלתה ב־9%. "אני מחזיק את העיתון מאז. כל מה שאמרתי שיקרה קרה, כולל שהשקל יתחזק", הוא מציין בסיפוק.

פרנקל חוזר גם היום על האמיתות שנכונות בעיניו כבר שנים רבות. בשנת 2006 כשנשאל על כך שהבורסה המקומית שוברת שיאים, הוא צפה שנים טובות בבורסה וגם ב־2007. שנה לאחר מכן, כשהנפילות של 2008 רק החלו, הוא פרסם בגלובס מאמר וטען שזה "רק משבר חולף. המצב הפיננסי בארה"ב ישתפר ונחזור לעולם כלכלי צומח". המשקיעים היו צריכים לנשום עמוק ולהאמין לפרנקל שכן בחודשים שלאחר מכן ה־S&P 500 השלים נפילה של יותר מ־50%, לפני שחזר לטפס. אך מי שהקשיב לפרנקל ולא מכר באותם ימים קשים נהנה עד היום מתשואה של כמעט 400% במדד ה־S&P 500 ויותר מ־1,100% בנאסד"ק.

"תמיד אמרתי לאנשים, צאו מהפיקדונות בבנקים, קנו מניות - מניות לאורך זמן עושות הכי טוב שאפשר. מאז 1980 מדד ה־S&P 500 נותן תשואה שנתית של 12.4%, וזו תמונה שמאפיינת גם את השוק הישראלי לאורך זמן".

"אנחנו בוטיק. אני נפגש עם הלקוחות לצהריים"

פרנקל נולד בת"א להורים שעלו לארץ בשנות ה־30 מפולין. אביו עבד בבנק הפועלים ואמו הייתה תופרת. שמואל הצעיר מונה כאמור למנכ"ל יד בן גוריון, אחר כך עבד כמשנה למנכ"ל מפעלי הבירה ובהמשך כמשנה למנכ״ל עלית. בשנת 1988, כשהתקרב לגיל 40, עזב את עלית, אחרי שלדבריו הכפיל את מכירות החברה תוך שנה וחצי, ופנה להקים את בית השקעות אפסילון שהיום מנהל יותר מ־4 מיליארד שקל ללקוחות "אמידים" עם הון של מיליון שקל לפחות.

לפני כשלוש שנים נמכרה אפסילון לידי אקסלנס (היום הפניקס בית השקעות) בעסקה שבה מכר פרנקל את חלקו (31% בחברה), ונותר לשמש כיו"ר בבית ההשקעות שייסד וניהל ב־70% משרה לתקופה של חמש שנים שתסתיים ב־2027. עד אז הוא מגיע מדי בוקר למשרדי בית ההשקעות שבמגדל קניון רמת אביב, וייתכן שגם אחר כך.

לדבריו, "המח"מ של אפסילון הוא הכי ארוך בתעשייה: לקוחות נשארים איתנו 9.4 שנים בממוצע, כשבשוק מדובר ב־4.2 שנים". לפי פרנקל, הסיבה לכך שהלקוחות נשארים היא ש"אנחנו שמים את הלקוח במרכז, אצלנו כל הלקוחות הם 'מחלקה ראשונה'. אנחנו שולחים מתנות לימי הולדת, עושים כנסים ואני נפגש המון עם הלקוחות לצהריים. האנשים העשירים לא רוצים להכפיל את הכסף, הם לא קונים קריפטו, הם רוצים לדעת ששומרים להם על הכסף ואם אתה יכול לתת עוד קצת תשואה מעבר למדדים הם יהיו מאוד מרוצים.

"אפסילון זה מקום מיוחד - בית השקעות בוטיק. היו לי 4,000 עובדים בעלית, 1,000 בבירה, אני חיפשתי יותר עסק משפחתי. אצלי לא התחלפו אנשים. אפסילון מעסיקה כיום 15 עובדים, כולם הולכים יחד 30 שנה".

על השאלה מה הקשר בין שיווק שוקולד להקמת בית השקעות, הוא מצטט את עזריה אלון: "'חכם השביל מההולכים בו'. היום זה שונה, אבל ראיתי בזמנו שאתה יכול להיות הכי מוכשר בעולם, אבל ברגע שאתה עובד שכיר אצל מישהו, תמיד יש עדיפות לבן שלו. כשהחלטתי לעזוב את עלית היו לי כמה הצעות, כמו למשל לנהל את קבוצת דלק, אבל אמרתי שאני כבר לא אהיה יותר שכיר אף פעם". הוא מוסיף ש"קראתי המון על כלכלה והוצאתי רישיון ניהול תיקים, אבל עד היום אני יותר במאקרו".

הצעת הרכישה הנוצצת מגאידמק: "נפנפתי אותו"

מי שהגה את הרעיון להקים בית השקעות היה שותפו בתחילת הדרך מנחם סלע "שעבד איתי במפעלי הבירה. הוא היה כלכלן, צירף את רון לבקוביץ שעבד איתו ושכרנו משרדים בת"א. עו"ד יגאל ארנון שאל מאיפה נביא לקוחות ואמרתי שיהיה בסדר. בשנתיים הראשונות נתתי ייעוץ שיווקי לכל מיני חברות מזון כדי להביא כסף, ובמקביל התחלתי לפתח את הכלים ולהביא לקוחות. ב־1990 יצאנו עם קרן אג"ח מדינה שהצליחה בצורה בלתי רגילה, עד המשבר הגדול בשוק המקומי של 1993. אז סלע, שהיה טיפוס שלוקח ללב ירידות בשוק ההון, ביקש שנקנה את החלק שלו בחברה".

בשנים הבאות פרנקל ולבקוביץ מכרו וקנו בחזרה חלקים מהחברה לגופים כמו בנק כללי (יו בנק) ואמפל של יוסי מימן, אבל שום דבר לא הכין אותו להצעה המפתיעה שקיבל בשלהי 2005. "בא אליי מישהו והציע שאמכור את אפסילון. סירבתי ואז הוא אמר שיביא קונה. 'אתה יכול לבקש ממנו כל מחיר, אבל אני רוצה 5%. זה סיקרן אותי, כי מי מקבל עמלה של 5% על עסקה כזו, והוא הוסיף ש'אתה יכול להוסיף את זה למחיר שתדרוש'.

"הגיע איזה ילד רוסי בן 30, ואמר 'טוב, הפגישה הבאה היא עם אבא שלי'. לאותה פגישה הגיע האבא, ואמר 'מיסטר פרנקל, How much for the business?' הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי שלאדם כזה אני לא אמכור. נפנפתי אותו כשאמרתי לו שהשותף שלי לא נמצא. זה היה גאידמק. הוא הציע 400 מיליון שקל, אתה מבין איזה שיגעון זה?" הוא שואל רטורית. "הוא התחיל להסביר לי שהוא יחבר את זה עם לולים ברוסיה".

לפי דיווחים בתקשורת מאותם ימים גאידמק הציע "רק" 280 מיליון שקל, ובכל מקרה זמן קצר לאחר מכן נאותו פרנקל ושותפיו למכור חצי מהחברה לחברת ההחזקות כור שהוביל אז יונתן קולבר: "מכרנו להם 50% לפי שווי של 220 מיליון שקל. זה היה מחיר נהדר. התחלתי גבוה יותר כי היה לי 'עוגן' מגאידמק, אבל זה היה מחיר מצוין".

על השאלה מדוע לא מכר לגאידמק עונה פרנקל "אתה לא מעביר את הלקוחות שלך לאחד כזה. אחרים עשו את זה אבל לי יש נאמנות ללקוחות, מה, אני אזרוק אותם?", הוא מוסיף ש"זה גם היה מתפרק - הם היו עוזבים אותו. אבל זה לא עניין אותו, הוא לא ראה מספרים בכלל, לא שהוא ישב ולמד את החברה".

אלא שזמן קצר לאחר מכן כור נרכשה ע"י דסק"ש של נוחי דנקנר ופרנקל מצא את עצמו עם בעל בית חדש שהחזיק באמצעות קבוצת אי.די.בי גם בחברת הביטוח כלל, שהחזיקה בבית ההשקעות כלל פיננסים. "הייתה תחרות בין תשובה ובין נוחי על רכישת כור, רציתי שתשובה יזכה אבל לא קיבלתי אותו אלא את נוחי", אומר פרנקל. "ביקשתי לדבר עם נוחי, עשיתי לו מצגת. נפגשנו איתו והוא אמר שהוא רוצה עוד זרוע השקעות בשוק ההון, 'אתם ישרים, אתם טובים', הוא אמר. אבל להגיד לכם שזו הייתה תקופת זהב בשבילנו? לא. היו המון השקעות שהציעו לנו ומשום מה דסק"ש לא רצתה".

בהמשך, ב־2010 גם השותף השני, לבקוביץ, החליט לעזוב ומכר את חלקו (19%) וכך נותר פרנקל עם החזקות מיעוט (31%) ומבלי יכולת לקבל את ההחלטות בצורה עצמאית, מה שלדעתו פגע בהתפתחות החברה וזו נשארה מאחור ביחס לכל השוק.

המיזוג המפתיע שכמעט קרה עם אלטשולר

פרנקל חושף שבאותם ימים כמעט בוצע מיזוג של אפסילון עם אלטשולר שחם: "זה היה לפני הפריצה הגדולה שלהם, כבר סיכמנו הכול, שאני אהיה היו"ר ואיך מאחדים את כל החברה. אבל דסק"ש לא רצתה. בהמשך גם ניהלנו מו"מ לרכוש את מור שהיו בתחילת הדרך ובלחץ, זה ממש היה על הפרק. כשזה לא קרה איש היהלומים בני מאירוב נכנס כשותף". מור נסחר כיום בשווי של 3.3 מיליארד שקל.

למה נוחי דנקנר לא רצה?
"לא יודע".

בשנת 2010 פרנקל, אגב, ראה את הדברים אחרת ואמר לגלובס "אני לא בהחזקת הרוב, אבל אני בשותפות מלאה עם אי.די.בי, וההחלטות החשובות שצריכות להתקבל מתקבלות יחד. זאת החוכמה של נוחי, לראות את הדברים…יש לי רק שבחים על ההתנהלות שלו. נוחי הוא רגיש וחכם, וראיתי את זה בקנייה החוצה של רון. הוא פתר את הנושא ברגש, בחברות ובחוכמה לטובת החברה. שמחתי שהוא שותף שלנו".

שנים ספורות לאחר מכן אי.די.בי קרסה תחת דנקנר והשליטה בקבוצה עברה בדרך של הסדר חוב לאדוארדו אלשטיין. על התקופה הזו אומר פרנקל ש"כל מה שעניין את אלשטיין היה זהב, אבל דווקא בתקופה הזו הזהב לא זז".

לאחר שגם אלשטיין הרים ידיים, בשלהי שנת 2020, החליטו בעלי הבית החדשים בדסק"ש, צחי נחמיאס והאחים זלקינד, "למכור הכול ולהישאר רק עם הנדל"ן". בד בבד איבדה אפסילון את פעילות החיתום הרווחית שלה, ופרנקל חיפש בית חדש לפעילות ניהול התיקים וקרנות הנאמנות: "ניהלתי שיחות עם סיגמא, עם רני צים בפסגות ואחרים, והסכמתי בסופו של דבר להצעה של בועז נגר ואבנר חדד מאקסלנס רק כשהבנתי שכל העובדים שלנו ייקלטו אצלם".

בשלהי 2022 רכש אקסלנס של הפניקס את אפסילון לפי שווי של 95 מיליון שקל, הנמוך יחסית - אך מבחינת פרנקל הוא הגיע למקום האידיאלי: "הפניקס הפכו למעצמה, ואנחנו קיבלנו את כל האנליזה המחקרית שלהם שהיא הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו והאנשים שלנו הצטרפו אליהם. יש לנו תשובות היום ללקוחות לכל מיני דברים שלא היו לנו קודם".

"אם נהיה אונייה ענקית ננוע לאט"

יש לציין כי כבר בשנת 2006 פרנקל ציין שהיקף הנכסים המקסימאלי שהוא שואף לנהל זה 4-5 מיליארד שקל, כמו היום. אז הוא הסביר ש"יש יתרון לקוטן בניהול כספים. אין לי ספק שאם נהיה אונייה ענקית ננוע יותר לאט ואם נהיה ספינה קטנה נוכל להביא תשואות טובות". בשנת 2007 אפסילון רצה להנפיק בבורסה לפי שווי של 250 מיליון שקל, אך המהלך לא הבשיל.

ב־2010 פרנקל השווה את עצמו לאלטשולר, ילין לפידות ואנליסט וציין שבית ההשקעות שלו "גדול יותר מאנליסט, שהיה גדול ממני פי שלושה, וזה הושג בזכות עבודת שטח. אני רוצה לגדול, אם הייתי מרוצה הייתי יושב על החוף בתאילנד ומשתזף". אבל אפסילון פספסה את הראלי הגדול וקפיצת השוויים של השנים האחרונות במניות הפיננסים, כאשר מיטב נסחרת בשווי של 7.4 מיליארד שקל, אי.בי.אי ב־3 מיליארד שקל, מור ב־3.3 מיליארד שקל כל אחת וגם אלטשולר שחם ב־1.6 מיליארד שקל.

אתה לא מצטער שלא גדלתם לכיוונים של פנסיה וגמל? נשארתם תמיד בוטיק.
פרנקל עושה סימן של "זה מה יש" ואומר "זה נכון, רצינו להיכנס לקופות גמל ואז לא יכולנו בגלל כלל פיננסים, אבל גם עשינו יפה למשל עם פעילות החיתום שהכניסה לנו הרבה כסף. כך שזה לא רק עניין של גודל, אלא של רווח - והייתה לנו רווחיות מאוד יפה".

בדיעבד, זו לא טעות שלא הנפקתם, כשאתה רואה את הזינוק במניות הפיננסים?
הוא חושב רגע ועונה: "קשה לדעת. מיטב למשל גדל בזכות רכישות, ואצלנו השותפים (דסק"ש, נ"א) מנעו את הרכישות. אני רציתי לגדול עם רכישות. תראה את צבי סטפק - כל הכבוד לו, הוא התחיל פה בבניין קומה מעלינו, היה מורה להיסטוריה שהייתה לו ראייה קדימה. צבי איש מרשים עם המון ידע, המון כושר ניתוח וראה נכון גם שצריך להתחבר לאנשים. אבל לא, אני לא מצטער. בסך־הכול אני מרוצה מאוד. אני משחק טניס שלוש פעמים בשבוע, עושה הליכות עם חברים ופעמיים בשבוע הולך עם אשתי לחדר כושר. היום בשכיבה אני מרים 50 קילו, לא חשבתי שאגיע לזה. אני מאושר בחיים שלי, על מה יש לי להצטער?".

טראמפ, הריבית וההייטק: "צריך ללכת על ארה"ב"

כשפרנקל מתבקש לתת תחזיות קדימה הוא לא מהסס: "צריך לשבת בשוק האמריקאי, בעיקר בשבע מניות ענקיות הטכנולוגיה ששינו את העולם - וזה נכון גם לעשר השנים הבאות. ברבעון האחרון הרווחיות שלהן הייתה גבוהה ב־25% ממה שהאנליסטים חזו, ואני אפילו לא מתייחס לזינוק של אורקל (שטסה ב־36% לאחרונה בעקבות תחזית לקפיצה בהכנסות תחום הענן מ־10 מיליארד דולר ל־144 מיליארד דולר, נ"א). זה עולם חדש ושם צריך לשבת".

עוד הוא מונה "מניות של חברות גדולות בארה"ב, בנקים וחברות הדלק. החלוקה במניות בין ארה"ב וישראל היא תמיד 40-60 או 50-50. היום אנחנו די מאוזנים בין השוק האמריקאי לישראלי. בניגוד לזה, ראינו כאלה שעשו צעדים קיצוניים של 80% ארה"ב ואני לא חושב שהם הצליחו. וכולם יודעים על מי מדובר (אלטשולר שחם, נ"א)".

הטענה הנצחית היא "אבל המכפילים גבוהים והשוק יקר", אז למה בכל זאת מניות?
"קודם כל כי הכלכלות חזקות, בנוסף אנחנו הולכים לשוק של ירידת ריבית גם בארה"ב וגם בישראל. וכאמור - כי כל ההייטק זה עולם חדש. לזו מתווספת התפיסה של טראמפ לתמרוץ תעשיות הייצור, השקעות פרטיות, הפחתת מסים וצמיחת ה־AI - כל אלה מחזקים את השוק האמריקאי, לכן בסך־הכול אני אופטימי. ראית לפני שנתיים שזה עבד. כמובן, השוק לא חייב לעלות 30%-40% בשנה, הוא יכול לעלות גם ב־10% ונהיה מרוצים".

ומה לגבי השוק הישראלי?
"אני מאמין בשוק הישראלי, גם כאן נראה ירידת ריבית כמו בארה"ב. אחרי המלחמה יהיה שיפור בדירוג האשראי של ישראל. ההצלחות שלנו באיראן, לבנון וסוריה, חיזקו אותנו כמעצמה מזרח תיכונית, וגם כניסה לשנת בחירות תעזור לשוק. המכפילים בארץ עדיין נמוכים, בטח בהשוואה למכפילים בארה"ב. כאן המכפילים 14.5 עד 15 ובארה"ב הם כמעט כפולים אז לשוק הישראלי יש עדיין לאן ללכת.

"אין השקעה יותר טובה בשוק הישראלי מהבנקים, גם עכשיו. יש בנקים עם תשואות על ההון של 15%-20% שמחלקים 50% מהרווח כדיבידנד. יש להם 10-11 מיליארד שקל עודפים אחרי ששנתיים־שלוש לא נתנו להם לחלק דיבידנדים בגלל הקורונה והמלחמה".

מה לגבי חברות ביטוח?
"זה נכון גם לחברות הביטוח ולבתי ההשקעות. תראו את הביצועים של החברות האלה. המלצנו על חברות הביטוח לפני כמה שנים ומאז הן הפכו להיות משהו אחר לגמרי. תסתכל על הפניקס - לא כי אני שייך להפניקס - יש מנכ"ל ויו"ר מעולים (אייל בן סימון ובני גבאי בהתאמה, נ"א), וצוות לא נורמלי. הם משקיעים היום בהמון דברים והפכו להיות מעצמה".

במצב הנוכחי בשווקים, אתה מחלק את התיק בין מניות ואג"ח?
"כל משקיע צריך לשבת לפי רמת הסיכון שלו. אבל באופן כללי אני מייעץ ללקוחות לשבת על יותר מניות מאשר אפיקים הסולידיים".

כלומר יותר מ־50% במניות?
"כן".

מה דעתך על השקעות בנדל"ן?
"הייתי נזהר מהקבלנים כי יש פה כרגע משברון בשוק הדיור, יש ירידות מחירים וירידה בביקוש. ובלי קשר, אם בן אדם בא ואומר לי 'אני הולך להשקיע בדירה', אני אומר לו תשמע, אם אתה קונה דירה לעצמך אני מבין. אם אתה קונה דירה להשקעה, היא נותנת תשואה של אחוז וחצי, ובמקביל השוכרים מצלצלים אליך בלילה כשהמזגן לא עובד, ואתה עוד משלם מס של 10%, ובימים אלה מחירי הדיור גם לא עולים. אני אומר לאנשים 'אם אתה מאמין שהדירות יעלו, אני אתן לך 6-7 מניות של חברות נדל"ן טובות לקנות. אתה יכול כל יום לקנות, כל יום למכור ואתה לא תקוע עם דירה".

על בינו צדיק: "הבנקאי הכי טוב בישראל"

כשפרנקל נשאל מי בעשרות השנים שלו בשוק הרשימו אותו במיוחד, הוא משיב כי "מי שמאוד מרשים אותי הוא בינו צדיק (בעל השליטה בבנק הבינלאומי, נ"א). אני חושב שזה הבנקאי הכי טוב שהיה במדינת ישראל עם הבנה בלתי רגילה של השוק. הזכרתי את צבי סטפק וגם יצחק תשובה מאוד הרשים אותי. הוא איש עסקים מיוחד עם ראייה בלתי רגילה. הוא גם 'מזליקר', תראה איך הוא כל פעם חזר בגדול".

לנוחי דנקנר שהיה שותף באפסילון לא היה כזה מזל?
"נוחי דנקנר לא הבין שדברים יכולים להשתנות ולהשתבש. הם היו ממונפים ודנקנר גם קנה מניות של אי.די.בי.

"אני מעריך גם את דוד פתאל. הוא התחיל בעבודה במלון בחיפה ונהיה אימפריה ענקית של בתי מלון עם חברה בשווי מיליארדים. וגם ברק רוזן ואסי טוכמאייר מישראל קנדה. הם התחילו כמתווכי דירות ברעננה וגם הם הצליחו להקים הקימו אימפריה נדל"נית מרשימה, עם חושים שיווקיים בלתי רגילים".

כמכביסט מושבע, מה אתה אומר על ההשקעות של עופר ינאי בהפועל תל אביב?
"ראיתי הרבה שנכנסו לספורט, חלק קטן הצליח, חלק גדול מהמיליונרים יצאו החוצה. בוא נראה מה יקרה איתו. לזכותו ייאמר שהוא עשה צעדים והגיע ליורוליג ואני מוריד בפניו את הכובע. מה שכן, פחות הייתי מתעסק בתקשורת ובהתגרות בקבוצות אחרות. אני דווקא מעריך את השקט".