מאיץ החלקיקים בעמאן, ירדן / צילום: אוסף אליעזר רבינוביץ'
בתחילת יולי השנה, זמן קצר בלבד אחרי סיומה של המערכה מול איראן, קיימו חברי מועצת מאיץ החלקיקים המזרח תיכוני SESAME פגישה בהמבורג, גרמניה. לא היה דבר יוצא דופן בפגישה הזאת, למעט העובדה שנכחו בה, לצד נציגים ישראלים, מדענים ממצרים ומטורקיה, ואפילו איראנים ופלסטינים - שהשתתפו באופן מקוון, מרחוק.
● גם מיזמים של מאסק ברשימה: הזרועות של דוחא מגיעות לתעשיית הטק בארה"ב
● לא רק בשביל העור: האפקט הנסתר של קרם ההגנה
"בפגישה הזאת היו לא מלאכים ולא שדים", אומר פרופ' אליעזר רבינוביץ' מהאוניברסיטה העברית, יוזם הפרויקט מהצד הישראלי ומי שכיהן פעמיים בעבר כסגן נשיא שלו. כלומר, אף אחד מהנוכחים לא הרגיש צורך להציג את עצמו כטוב ואת האחר כרע מוחלט.
"לא עלה בעצם שום נושא פוליטי בישיבה. כולנו עסקנו רק בנושא המאיץ. על פניו, אין מה לראות כאן. אבל זו בעצם הנקודה המיוחדת", הוא אומר.
שיתוף פעולה מדעי בין אויבים הוא סיפור ותיק. גם בימי המלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות, לצד תחרות מדעית קשוחה ומלחמות כוכבים, התקיימו שיתופי פעולה מדעיים - ישירים ועקיפים, סמויים וגלויים. לא תמיד פרויקטים כאלה מתנהלים באופן חלק, וכך גם במקרה של מאיץ החלקיקים המזרח־תיכוני, אולם הם יכולים לשמש כלי דיפלומטי עקיף ולרכך יחסים בתקופות שבהן כמעט כל הערוצים האחרים חסומים. בינתיים, פרויקט SESAME מראה ששיתוף פעולה כזה אפשרי.
בימים מתוחים אלה קבוצה משותפת של מדענים ישראלים וטורקים מעוניינת ליזום יחד הקמת רכיב חדש במאיץ. מהלך כזה יגביר גם את מעורבות ישראל בפרויקט וגם את התועלת המדעית שהיא יכולה לקבל ממנו. זו גם הזדמנות לשמור על ערוץ פתוח מול טורקיה בתקופה שבה המדינה נעשית יותר ויותר עוינת לישראל. אבל גורל שיתוף הפעולה הזה לוט בערפל. לדברי מדענים בכירים שמעורבים בפעילות המאיץ ישראל חייבת כסף לקופת המאיץ, והחוב הולך ונצבר.
פנינו למשרדי המדע, האוצר ושיתוף פעולה אזורי כדי לקבל מידע על החוב ועל כוונותיה העתידיות של המדינה בנוגע להשתתפות במאיץ, ולא קיבלנו תשובה.
רעידת אדמה בדהב
הרעיון שפרויקט מדעי שאפתני יכול לקרב בין גורמים עוינים במזרח התיכון עלה באירופה כבר בשנות ה־70 של המאה הקודמת. רבינוביץ', מדען ישראלי מוביל בתחום מאיצי החלקיקים, שכיהן עד 2024 כנשיא המאיץ המפורסם בעולם CERN, האמין ברעיון הזה במשך שנים רבות. הוא מספר שב־1993, אחרי החתימה על הסכמי אוסלו, חברו המדען האיטלקי סרג'יו פוביני אמר לו בשיחת מסדרון שכעת הגיע הזמן להעמיד את הרעיונות האידיליים האלה למבחן המציאות. פוביני לא רק קינטר את רבינוביץ', הוא גם השתתף בהקמת המאיץ.
CERN עצמו הוקם אחרי מלחמת העולם השנייה כדי לשקם את המדע האירופי ולאחות את השברים בין המדינות. הוא הצליח מדעית מעל ומעבר למצופה, ויוזמי SESAME האמינו שניתן לעשות זאת גם במזרח התיכון, ובתנאי שהמאיץ יהיה ברמה גבוה מאוד.
הוחלט לבנות סינכרוטרון מתוך מחשבה שהוא מאפשר מחקר בתחומים רבים ומגוונים וכך ניתן יהיה לגרום למאסה קריטית של מדענים להגיע ולהתעניין במזרח התיכון. רבינוביץ' מוצא בכך גם אמירה פיוטית יותר. "סינכרוטרון הוא מקור אור, ואת זה אנחנו צריכים במזרח התיכון, לעומת CERN שהוא מאיץ שיוצר התנגשויות. כאלה יש פה מספיק".
ירדן נבחרה להקים את המאיץ בשטחה, אחרי תחרות בין כמה מדינות באזור. היא הייתה המדינה היחידה שאליה יכלו להגיע פיזית גורמים מכל המדינות המשתתפות. בנובמבר 1995 נערך מפגש הייזום בהשתתפות יותר ממאה מדענים מכל הצדדים. "המפגש נערך באוהל בדואי בדהב", מספר רבינוביץ', "ותוך כדי הפגישה הייתה רעידת אדמה, שבמקומות אחרים בסיני הייתה אפילו קטלנית. גם אצלנו האוהל רעד. ובכל זאת הפגישה נמשכה".
באותו נובמבר, קצת לפני המפגש בדהב, אירע רצח רבין. "כולנו, מכל המדינות, עמדנו דקה דומיה לזכרו, לפי בקשתה של שרת המדע המצרית", מספר רבינוביץ''. "וזה קרה בסיני, המקום שבו רבין ניצח את המצרים".
הוא זוכר סיפור נוסף מאותה פגישה. "אחרי חמישה ימים ניגש אליי ראש המשלחת הפלסטינית, דווקא אליי, ואומר לי, 'תגיד לי, אני שקוף? אני נמצא כאן שבוע עם מאה מדענים מצרים, ואף אחד לא ניגש אליי'. עבורי זה היה רגע מכונן. הבנתי שלמרות שאומרים לנו שכל מוסלמי הוגה יום בלילה בנושא הפלסטיני, אולי זה לא בדיוק כך".
לעומת זאת, אומר רבינוביץ', ביחסי מצרים־ישראל זה היה רגע שיא. "שרת המדע סיפרה לנו שמובארכ אמר לה בעצמו שהיא יכולה להוציא את הפוליטיקה מהיחסים המדעיים עם ישראל".
בכל זאת, הפוליטיקה חזרה אל המדע אחרי מבצע "ענבי זעם" בלבנון, שהוביל ראש הממשלה אז שמעון פרס. "תוכננה גם ועידת אקלים גדולה בסיני, עם טובי המדעים בתחום, אך זה בוטל", אומר רבינוביץ'.
SESAME הספיק לצאת לדרך, והפרויקט זה לתמיכתה משני צדי המפה הפוליטית בישראל. ב־2003 ניתן לו אישור סופי, בתמיכת שר החוץ אז סילבן שלום. "הוא זה ששלח את המכתב לאונסק"ו", מספר רבינוביץ'. ולמה לאונסק"ו? "כי מדינות כמו ישראל ואיראן יכולות להחליף טילים, אבל לא מכתבים". זו אגב לא בעיה ישראלית־איראנית בלבד. גם במאיץ CERN נהוג הנוהל הזה.
"אף אחד לא יצא מהחדר"
ההתחלה הייתה לא קלה, מהסיבות הפרקטיות ביותר. היה לא קל להקים דווקא בירדן, ובתקציבים של מדינות מזרח תיכוניות, מאיץ תחרותי מול המאיצים העולמיים. "בהתחלה קיבלנו תרומה של רכיבים ממאיץ גרמני שפורק". התרומה הזאת הייתה חשובה גם ביצירת האמון בין כל הגורמים ולתחושת הדחיפות בפרויקט, כי להעברת הרכיבים היה תאריך יעד מסוים. "זה היה גרעין ההתעבות שסביבו נוצר הפרויקט", אומר רבינוביץ'.
עם זאת, היה ברור שהרכיבים אינם טובים מספיק, ומדענים מהשורה הראשונה לא נמשכו לעבוד במאיץ. היה צורך לגייס תקציב נוסף. "וכאן מדינת ישראל, משרד האוצר והוועדה לתכנון ולתקצוב, בהשתדלות שלי, הובילו מהלך לגיוס של 5 מיליון דולר מכל מדינה, חוץ מהפלסטינים, שלא היה להם כסף, והמצרים שהיו באמצע האביב הערבי, אז גם הם לא נתנו. דווקא איראנים נכנסו ואמרו שהם מוכנים לתת, ועל גבי זה הגיעו גם תקציבים מאירופה. כך ישראל הצילה את המאיץ". אם אתם מתעניינים במאיץ הגרמני הישן, אגב, הוא עדיין נמצא בקופסאות בירדן.
ב־2010, שני חוקרים איראנים שהיו שותפים במאיץ נרצחו בשתי התקפות נפרדות, שאיראן ייחסה למוסד הישראלי. ובכל זאת, הפרויקט המשיך. בטקס החניכה הרשמי ב־2017 השתתפו נציגים מישראל ומאיראן, "ואף אחד לא יצא מהחדר בנאום של השני, כפי שקורה לא מעט באו"ם. אף אחד לא אמר 'חבל שאיראן פה', 'חבל שהישות הציונית פה".
בשלב הזה המאיץ היה אמור לנסוק מדעית, "אבל אז הגיעו הקורונה ואחריה המלחמה, ונעשה קשה יותר להגיע למאיץ פיזית. זה האט את התהליך בצורה משמעותית. נעשו מאמצי על לאפשר את שיתוף הפעולה. נציגים מהמאיץ הגיעו לישראל לקחת דוגמאות מכאן ולעשות בהן ניסיונות שם".
רבינוביץ' זוכר פגישה מתוחה נוספת ב־2021. "על פי מה שהיה כתוב בעיתון לפחות, איראנים חיפשו באותה תקופה לצוד ישראלים בטורקיה, והיו לי שומרי ראש. אבל המתח הזה היה רק ברחוב. נשיא המועצה היה חולה ואני ניהלתי את הישיבה עם הטורקים, האיראנים, האמירויות, קפריסין והפלסטינים - והישיבה התנהלה כאשר כולם נוכחים. איש לא עזב".
עצם העובדה שהדבר הזה קם וקיים עד היום, הוא אומר, "מעידה על רצון טוב של המון אנשים שיושבים במשרדים בירושלים, בקהיר, ברמאללה, בטהרן ובאנקרה, ולא מופיעים בעיתונות אבל הם חלק מהממסד, ויש להם חשיבה לטווח הארוך, אולי יותר מזו של הפוליטיקאים".
עם זאת, הוא מודה שאולי ייקח עוד זמן רב עד שייבחר שוב מדען ישראלי לתפקיד בינלאומי בכיר בתמיכת אויבות כמו איראן. רבינוביץ' מספר שאחרי שכיהן פעמיים כנשיא CERN הוא נבחר פעמיים, פה אחד, לסגן נשיא SESAME ומוסיף: "אני חושב שאני הישראלי היחיד שאי פעם נבחר לתפקיד ציבורי בינלאומי בתמיכה של איראן, טורקיה והפלסטינים. זה היה ייחודי, וזו כנראה תהיה הפעם האחרונה שזה יקרה, עוד שנים לעתיד".
מה עם הקטארים והאמירויות? דווקא יש להם תקציב חלומי ורצון להשתלב בקהילה המדעית העולמית.
"אני חושב שהם סקרנים לגבי הפרויקט שלנו, אבל גם חולמים על השתתפות במאיץ הרבה יותר גדול. אז יש שם התלבטות. בעיקר בתקופה הזאת, כשהדעה לגבי ישראל והאפשרות של שלום כאן הולכת ומשתנה. סעודיה גם היא סיפור מעניין. אני חשבתי שברגע שעלתה האפשרות לתוכנית שלום בינה לבין ישראל, הם היו צריכים לתמוך בפרויקט".
היוזמה שתעלה את הרמה
בדצמבר הקרוב צפויה להתקיים פגישה נוספת של צוות ההיגוי של המאיץ, והתקווה היא שלפגישה הזאת יגיעו כל הגורמים פיזית. כרגע, היא מתוכננת להתקיים בירדן, במאיץ עצמו. רבינוביץ' מאמין שהוא יהיה שם, אף שכרגע משיקולים ביטחוניים נאסר עליו מטעם מדינת ישראל לנסוע.
ומה לגבי היוזמה המשותפת למדענים הטורקים והישראלים? פרופ' עודד ליבנה מהאוניברסיטה העברית, מומחה לסינכרוטרונים שמוביל את הקבוצה, אומר שהיא יכולה להעלות את המאיץ רמה ולהפוך אותו לתחרותי יותר.
"בעידודו של רבינוביץ', הצעתי בישיבה שהתקיימה בהמבורג שישראל תשקיע בתחנה שנקראת Saxs, שזה Small Angle X-Ray. להפתעתי שתי מדעניות טורקיות מאוד בולטות בתחום הזה הביעו עניין, ואנחנו נערכים לקדם זאת. השלב הבא הוא כנס של מדענים ישראלים וטורקים שמתמחים בתחום הזה. 14 מדענים מובילים מישראל מוכנים להשתתף בכנס כזה, אך לכך צריך גם תקציב".
התחנה החדשה, שאמורה לקום בסמוך למאיץ בירדן, יכולה לעזור להנגיש את המאיץ למדענים מישראל. "התחנה שאנחנו מציעים יכולה לקבל דוגמאות שהוקפאו רק בקרח, בניגוד לדוגמאות שצריכות הקפאה ושינוע מיוחדים, ולכן יהיה קל יותר לישראלים להשתמש בה גם אם אנחנו לא נמצאים פיזית בירדן, ובאופן כללי השימוש בה יהיה יותר נגיש כדי להתמודד עם כל התהפוכות במזרח התיכון.
"המטרה העיקרית היא לפתח איכויות שעדיין לא קיימות במאיץ ולהעלות אותו לרמה שהוא חייב להיות בה כדי להיות מעניין ותחרותי במדע העולמי. אחרת אין בכל העניין טעם".
לשאול למה כן
זה אפשרי בכלל, בירדן ובתנאים שנוצרו?
ליבנה: "זה אפשרי אבל לא קל. תחנה כזאת צריכה בצמידות אליה מעבדה ביוכימית רטובה. בסדר. זה פחות ממיליון אירו. ישיגו. מתקנים מובילים מבוססים על כוח אדם טוב. המאיץ בגרנובל שבצרפת נסמך על החינוך הצרפתי, שאפשר רק לקנא בו. נו, בסדר. כל הסיפור יעלה כמה מיליונים, ואז הוא יהיה המאיץ יוצא הדופן שאנחנו מדברים עליו".
אבל עדיין לא.
"הם מתקדמים, בקצב איטי אבל בקצב, וגם לישראלים יש משם כמה פרסומים. הפרויקט נהנה מהרצון הטוב העולמי כלפי פרויקטי שלום, שריפד אותנו בהמון משאבים ותמיכה בעיקר מאירופה, וזו הזדמנות שישראל הייתה יכולה רק לחלום עליה לו הייתה מנסה לבנות מאיץ כזה לבדה.
"יש תמורה. נורא קל להיות מבקר וליירט דברים, אבל השאלה שצריך לשאול היא לא למה לא, אלא איך כן.
"בעיניי לעצור את זה עכשיו, זה יהיה משגה קולוסאלי. אנחנו יכולים לשמר כאן יחסים מדעיים ומדיניים ואפשרויות מצוינות למדע הישראלי". וכל זה בסכום יחסית לא גבוה, לדבריו.
רבינוביץ'': "אני חושב שהעובדה ש־14 מדענים ישראלים ביקשו לבצע ניסוי במאיץ מראה כי הדבר ראוי. גם מבחינה מדינית זו פנינה נדירה ומיוחדת. פגשתי גורמים רשמיים שמאוד תומכים בפרויקט, והתמיכה בו חוצה קווים מפלגתיים בפוליטיקה הישראלית. היו לנו תומכים בכל הקשת הפוליטית. אבל האנשים במשרדי ממשלה שונים השתנו. הייתי מאוד רוצה לקבל את תשובתם - מדוע מדינת ישראל הגיעה למצב שהיא אוגרת חוב לארגון בינלאומי שהיא חברה בו והוא ייחודי".