הצוללת. הילה ויסברג ודרור מרמור בשיחה עם פרופ' אשר כהן / צילום: ברונו שרביט
נשיא האוניברסיטה העברית היוצא, פרופ' אשר כהן, אתה מתאר את מצב האקדמיה הישראלית מול העולם כקטסטרופה. תסביר.
"זו אכן קטסטרופה. עד לפני שלוש שנים היינו אוניברסיטה מחוזרת בעולם. לפני כשנה סיכמנו על שיתוף פעולה עם אחד המוסדות המובילים בתחום המדעים המדויקים, המכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech - ה"ו). המשמעות הייתה מחקר משותף במימון תורם שהסכים לתת מיליון דולר לחמש שנים. בלי Caltech התורם לא היה מגיע. זה מוסד שהיה בעדנו ונלהב מאוד, אבל לאחרונה אנחנו לא מצליחים להזיז את הפרויקט. קודם לכן הוא טס ועכשיו הוא תקוע. ברור לנו מה הסיבה לכך".
הרתיעה מגיעה מהחוקרים עצמם או מאיזושהי הוראה מלמעלה? יש חשש שתורמים אנטי־ישראלים ייסוגו?
"החשש הוא לא מבריחת תורמים. אני רוצה לתת דוגמה. לפני כמה חודשים ישבתי בשיחת זום עם נשיאת אוניברסיטה בהולנד, והיא כל הזמן ניסתה למצוא תירוצים שיאפשרו לה להחרים אותנו. בכל פעם הסברתי שהמידע שבידיה לא נכון. היא חשבה שאנחנו חלק מהצבא ואמרתי שלא. היא חשבה שהר הצופים הוא אדמה כבושה, והסברתי שלא. אבל היא המשיכה ובסוף הבנתי - זה לא מעניין אותה מה אגיד, היא לא רוצה מגע עם ישראל, נקודה".
האם כעת, עם הסיום המסתמן של המלחמה, דברים צפויים להשתנות? האם להערכתך הם ישתנו מהר?
"אני מאמין שהם ישתנו, אבל זה ייקח זמן. נעשה את כל המאמצים כדי לחדש את הקשרים שאבדו ואפילו להרחיב אותם".
כרגע החרם הגלוי והשקט עדיין מתקיים. תדייק את הבעיה.
"האקדמיה לעולם לא תוכל להיות 'משק אוטרקי'. היא מבוססת על שיתופי פעולה בינלאומיים, ובלעדיהם אבדנו. יש כמובן מדינות מערביות שלא החרימו אותנו כמו גרמניה וארה"ב. במזרח אסיה אפשר למצוא את סינגפור, שעמה אנחנו מקיימים שיתופי פעולה מוצלחים. מה שכן, כרגע הם שומרים במפורש על אש קטנה".
בקיץ היו דיונים על השעיית ישראל מתוכנית דגל של האיחוד האירופי למחקר וחדשנות בשם Horizon Europe. לבסוף זה לא קרה, לפחות רשמית.
"תוכנית הורייזון 2020 ובמיוחד קרנות המחקר שלה, שמכונות ERC) European Research Council), הן מאוד יוקרתיות וחשובות לחוקרים גם מבחינה כלכלית. היה דיון על השעיית ישראל בקיץ וזה לא קרה, אבל דה פקטו רואים שינוי, מה שנקרא חרם שקט. בשנה שעברה ישראל זכתה ב-30 קרנות של הורייזון. השנה זכינו בתשע. תעשו את החשבון".
העסקאות שחילצו את האוניברסיטה מהגירעון
לאורך שנים האוניברסיטה העברית הייתה בצרות כלכליות, והנה בשמונה השנים האחרונות - שנות הקדנציה שלך - כבר אין גירעון. איך זה קרה?
"לפני שמונה שנים חתמנו על הסכם עם משרד האוצר ועם הוועדה לתכנון ותקצוב, הגוף שמממן את האוניברסיטאות בישראל, כדי לקבל עזרה כלכלית ראשונית. היה שם תנאי והוא שבתוך כעשור האוניברסיטה תעמוד על רגליה מבחינה כלכלית. כדי להגיע לשם חתמנו על שלוש עסקאות ענק".
שלוש עסקאות נדל"ן שהתאפשרו בזכות הקרקעות שיש ברשות האוניברסיטה.
"העסקה הראשונה, שעליה חתמנו מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), הייתה למכירת קרקעות בהר הצופים ובגבעת רם, והיא צפויה להניב כמיליארד שקל לאוניברסיטה בשנים הקרובות. קיבלנו מקדמה גדולה והשאר יגיע לאחר שיווק הקרקעות. רמ"י חולקת איתנו בהכנסות. אלה קרקעות שלא נעשה בהן כמעט שום שימוש במשך שנים וגם לא תכנון עתידי. אנחנו לא מוציאים את הכסף הזה במסגרת התקציב הנוכחי, אלא סוגרים אותו בתוך קרן וחיים מהפירות שלה. המטרה היא לתת ברכה לא רק כעת, אלא גם לדורות הבאים".
להבדיל, הקרן של אוניברסיטת הרווארד, שבה 52 מיליארד דולר, נועדה לשרת את אותו עיקרון.
"הלוואי עלינו 52 מיליארד דולר. הרווארד מושכת בכל שנה כ־4% מהקרן, סכום שמאפשר לה לא להיות תלויה בגורמים חיצוניים. אנחנו רחוקים משם, אבל שואפים לפתח את המודל הזה.
"העסקה השנייה נוגעת לחווה חקלאית שהייתה ברשותנו ברחובות. אנו פועלים למכור אותה ולהפוך את הקרקע לנדל"ן מסחרי ומגורים. בחלק קטן מהכסף שיתקבל נקים לפקולטה חווה חקלאית משודרגת.
"העסקה השלישית היא פארק החדשנות שאנו מקימים בגבעת רם - שטח שכולל יותר מ־250 אלף מ"ר ויאכלס חברות טכנולוגיה מובילות כמו לייטריקס, אפל ואחרות. שני בניינים כבר אוכלסו כמעט באופן מלא".
כשאתה מדבר על פארק ההייטק של גבעת רם, אתה מגלה אופטימיות שהיא תמונת מראה לכל מה שדיברנו עליו קודם.
"אסביר מדוע. חברות הטכנולוגיה מגיעות בזכות שתי אטרקציות מרכזיות: החוקרות והחוקרים שלנו וכן אלפי סטודנטים למדעי המחשב שמבוקשים מאוד בשוק. בטווח הארוך אני אופטימי. אני מקווה שהנורמליות תחזור. אני לא חושב שאנחנו יכולים להמשיך בכיוון הנוכחי. אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה בכלל, רק אומר זאת: אני חושב שנשנה כיוון".
"כבר אי אפשר לדעת מאיפה סטודנטים מביאים תשובות"
האם בעיניך צעירים שאינם שואפים להיות רופאים או עורכי דין בהכרח צריכים תואר, או שזהו בעיקר מסר למעסיקים? כידוע, סטיב ג'ובס, ביל גייטס ומארק צוקרברג לא סיימו בכלל את התארים שלהם.
"כשהייתי דוקטורנט אמרו לי את אותם דברים. כל דור והסטיב ג'ובס שלו. בפועל מנכ"לים של חברות הייטק רוצים שנמשיך לקיים את המחלקות שלנו במדעי המחשב ובתחומים אחרים, וגם נותנים מלגות לסטודנטים, כי הם רוצים לגייס אותם אחר כך. השאלה היא למה, הרי האוניברסיטה לא מלמדת דברים מעשיים.
"התשובה היא שאוניברסיטאות מספקות כלים לחשיבה, בדגש על חשיבה ביקורתית. הבן שלי, אגב, עוסק בסייבר מבלי שעבר באוניברסיטה כי היה ביחידה הרלוונטית בצה"ל. אבל אולי בעוד חמש שנים הוא ירצה לעבוד בתחום אחר, ואז מה? ברגע שאתה לומד, יש לך את הכלים לעבור גם לתחום שלא הכרת קודם".
איך מתמודדים באקדמיה עם עידן ה־AI?
"זה במפורש אתגר. כבר פחות אפשר לתת תרגילים לסטודנטים בדרך שבה היינו רגילים, כי לכו תדעו מאיפה הם מביאים את התשובות. אם תבקשו מ־ChatGPT תשובה למשהו, בכל פעם הוא ייתן תשובה מעט שונה. מנגד, יש המון היבטים חיוביים ל־AI שאפשר ליהנות מהם, ברפואה ובמקומות אחרים".
אילו טיפים תרצה לתת למחליפך בתפקיד, פרופ' תמיר שפר?
"אני לא צריך לתת לתמיר טיפים כי הוא מכיר את העבודה. הוא היה רקטור האוניברסיטה במשך שלוש שנים. אני מאמין גדול בחילופי משמרות. כשהייתי בתחילת הכהונה השנייה שלי, העברתי החלטה ולפיה נשיא לא יכול לכהן יותר משתי קדנציות רצופות, בניגוד למצב קודם שאפשר שלוש קדנציות. עשיתי זאת מתוך אמונה שכל מוסד צריך להתחדש מדי פעם. תמיר יביא פרספקטיבה שונה וטוב שכך".
מה היית רוצה לעשות בתפקיד הבא?
"אני רוצה להיחשף לעולם העסקי. אני מאמין שעם הניסיון הרחב שיש לי בכל התחומים שהזכרנו, אני יכול להועיל, נגיד להיות בדירקטוריון של חברה גדולה ברמה הלאומית ולתת ייעוצים אסטרטגיים, וגם ללמוד תוך כדי כך על הנעשה בעולם הזה".