צבי מרמור / צילום: דוברות רפאל
בתום המערכה הצבאית הארוכה שידענו, האיומים הרבים על מדינת ישראל עדיין כאן, ודאי אלו שעלולים להגיע אלינו בכל רגע מלמעלה.
ברבעון הנוכחי אמור צה"ל לקלוט את מערכת ההגנה האווירית באמצעות לייזר - "אור איתן" (לשעבר "מגן אור"). מי שהופקד לפני שנה וחצי על ניהול הישורת האחרונה של הליך הפיתוח, עם בחירתו לתפקיד סמנכ"ל בכיר וראש חטיבת יבשה וים של רפאל, הוא צבי מרמור.
● כל יירוט יעלה דולרים בודדים: הושלמו הניסויים בקרן הלייזר
● החברה מעמק חפר ועסקת מיליארד הדולר עם צבא ארה"ב
מרמור עובד ברפאל כבר כ־20 שנה, ואת התפקיד הנוכחי קיבל לאחר שבעשור הקודם שימש כראש תוכנית "מעיל רוח" להגנה על טנקים, בתקופת מבצוע מערכת ההגנה האקטיבית. זו עברה את מבצע צוק איתן עם חטיבה אחת, ב־2018 נמכרה לכוחות השריון האמריקאים וב־2021 נבחרה עבור טנק הליאופרד הגרמני והצ'לנג'ר הבריטי. כיום המערכת מותקנת על 16 פלטפורמות ברחבי העולם.
בראיון ראשון, מרמור מספר על ההישג של מערכת הלייזר אור איתן, מתגאה בהצלחת מעיל רוח, מסביר מה גרם ל־42 מדינות לרכוש טילי ספייק - ומשתף בדאגות שנובעות מדחיקת החברות הביטחוניות מתערוכות יוקרתיות.
שדה הקרב העתידי: יותר אוטונומיה, פחות חיילים
רפאל היא חברה ביטחונית ממשלתית, שבדומה למקבילותיה נמצאת בצמיחה מתמדת. את הרבעון השני של השנה סיימה עם מכירות בכ־1.42 מיליארד דולר, עלייה של יותר מ־20% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד, תוך שהרווח הנקי הוכפל פי 2.5 לכ־102.2 מיליון דולר.
החברה מחולקת לשלוש חטיבות עסקיות: אוויר ומודיעין, שקשורה ללוחמה אווירית ומודיעין; חטיבת ההגנה האווירית, שמטפלת במערכות כמו כיפת ברזל וקלע דוד; וחטיבת יבשה וים. האחרונה הופקדה על אור איתן, אף שזו מערכת הגנה אווירית, בצעד שעשוי לאותת שרפאל מתכננת את פיתוח נשקי האנרגיה לא רק לצרכים הגנתיים.
"שדות הקרב הנוכחיים כוללים את אוקראינה עם המון רק"ם (רכב קרבי משוריין, דש"א) וכטב"מים, ומבצעים כמו של חיל האוויר והמוסד באיראן שדורשים מערכות שהן בקצה שבקצה. בעתיד, נצטרך לפתח מערכות שמאפשרות את מה שראינו ב'עם כלביא', עם הרבה אוטונומיה ופחות חיילים", מסביר מרמור.
בדיווחים באיראן נטען כי במכת הפתיחה של מבצע "עם כלביא", נוטרלו משגרי טילים בליסטיים באמצעות טילי ספייק ששוגרו מרחוק. "המערכות שלנו מותאמות להישלט מרחוק גם בכלים רובוטיים, בטילאות, במעיל רוח וגם באמצעים בים", מדגיש מרמור. "העולם צפוי ללכת למערכות שיופעלו עם מעט כוח־אדם. יידרשו דברים מתוחכמים שיאפשרו התקפה עם קטלניות מבוזרת. אם רוצים להרוג חטיבת שריון ויודעים לשלוח מסה של רחפנים, אז מסוגלים לנטרל אותה בתוך שניות. יהיה צורך להביט 360 מעלות, על איומים ומטרות שיגיעו מכל עבר. מולם, נידרש למערכות טכנולוגיית לייזר וסוגי אנרגיה אחרים, שלא מפרטים עליהם".
השוק הביטחוני מצביע על תשובה אפשרית לגבי סוגי האנרגיה האחרים, כשאלו כוללים מיקרו־גל. ככלל, מערכות הגנה בלייזר נדרשות לזמן שהייה של כמה שניות ליירוט, כשהיתרון של אור איתן הוא היותו בעל הספק גדול של 100 קילו־וואט, שגם מאפשר טווח יעילות של 10 ק"מ. עם זאת, האתגר הוא שלייזר עובד בטור - כך שאם משוגר מטח רקטות או נחיל כטב"מים, נדרש מספר מערכות שווה למספר האיומים בו־זמנית. בד־בבד, אובך, ערפל ועשן מורידים דרסטית את האפקטיביות של המערכת.
לעומת זאת, אמצעי הגנה אווירית בעזרת מיקרו־גל מנטרלים רכיבים אלקטרוניים קריטיים לאמצעי התקיפה של האויב. בהם, לדוגמה, נחילי כטב"מים שיכולים במקבץ יירוט אחד ליפול יחדיו. על כן, מערכות הגנה מתחום המיקרו־גל מפותחות בחיל האוויר ובצי האמריקאי, וכן במגזר הפרטי.
"הניסויים ב'אור איתן' הוכיחו בשלות מבצעית"
כיצד התגברתם על חלק מהאתגרים המדעיים של הלייזר?
"כשיורים קרן לייזר באטמוספירה, בטח בזווית למעלה או באופן שטוח, יש טורבולנציה - כמו שבקיץ אנחנו רואים עמודי חשמל זזים. אלו משבשים את הקרניים ומונעים מהן להגיע במדויק למטרה. לכן, אנחנו משתמשים באופטיקה אדפטיבית שמאפשרת לקרוא את ההפרעות ולתקן כדי שהקרן תגיע לאיום.
"כשתכננו את מעיל רוח בשנות ה־80, זה היה נראה כמו מדע בדיוני, כי הטכנולוגיות דאז לא אפשרו את מהירות החישוב הנדרשת בשברירי שנייה של מכ"ם מאתר, מחשב מבין שהולכים לפגוע, מחליטים לירות, ומכוונים. טכנולוגיה צריכה להתפתח כדי ליצור היתכנות. דבר חשוב ברפאל הוא אנשים עם חזון מבצעי שבאו מהשטח, כולנו אנשי מילואים עם עומק טכנולוגי. ברפאל יש יותר מ־250 סוגי מקצוע הנדסי, דוקטורים ומאסטרנטים. חלק מהתהליך כולל חזון שלא מפחד מכישלון. לא מפחדים להיכשל, והמנהלים אצלנו נדרשים להיות עם חזון ומוכנים להשקיע".
מה נבחן במסגרת סבב הניסויים האחרון של מערכת אור איתן?
"הניסויים כללו יירוט מוצלח של איומים שונים - בהם רקטות, פצצות מרגמה וכטב"מים. בכך, הוכח שהמערכת מסוגלת להתמודד עם מערך רחב של איומים, תוך שמירה על דיוק גבוה ויכולת תגובה מהירה. ההצלחה בניסויים מהווה אבן דרך משמעותית בהוכחת הבשלות המבצעית של הטכנולוגיה ומסמנת התקדמות נוספת במימוש החזון".
מהם לוחות הזמנים מכאן והלאה לגבי המערכת?
"על־פי התכנון, עד סוף השנה תסופק לצה"ל המערכת המבצעית הראשונה שתצא מקווי הייצור ברפאל ותשמש אותם בתהליך ההטמעה הראשוני. במקביל, נמשכת העבודה על ייצור מערכות נוספות, שעתידות להימסר לצה"ל בהדרגה במהלך שנת 2026. תהליך זה נועד להבטיח רצף של למידה, שיפור וקליטה, כך שהמערכת תוכל להשתלב באופן מיטבי במערך כחלק ממערך ההגנה הרב־שכבתית של ישראל".
כיצד יעבוד שיתוף־הפעולה בין רפאל לבין צה"ל בהטמעת המערכת?
"יש תוכנית עבודה שמטרתה להבטיח קליטה חלקה של המערכת, ובה שורת פעולות מקדימות - מהכשרת כוח־אדם ייעודי בצה"ל שיפעיל ויתחזק את המערכת, דרך הקמת התשתיות הנדרשות לפריסתה המבצעית, ועד להתאמת שיטות הלחימה וההפעלה. לרפאל ניסיון רב בהטמעת מערכות וקליטתן בשטח, כולל יכולות לתמוך בהן בכל שלב ובכל מקום, גם בשטחי כינוס ובסוללות. המהנדסים והמפתחים נמצאים בשטח ויודעים לנתח לאחור ממצאים שונים, לעדכן גרסאות אונליין ולספק מענה באופן שוטף".
"התפקיד של רפאל זה לדאוג לביטחון המדינה"
מרמור (56) הוא אב לארבעה מהצפון, וניכרת הגאווה הגדולה שלו מעבודה ברפאל. "רפאל קטנה משתי החברות הגדולות האחרות, אבל זו שמוכרת יותר משתיהן. החברה הוקמה כחלק מחיל המדע, כשהתפקיד הוא לדאוג לביטחון המדינה. זו לא מליצה, במלחמה הסטנו הרבה מערכות לישראל". את אחת המסווגות שבהן, הפעיל אחד מבניו של מרמור במלחמה.
בטרם התפקיד הנוכחי מילא מרמור שני תפקידי ראש מנהלה - יחידה עסקית גדולה שיושבת תחת החטיבות. בתחילה כראש המנהלה של שרידות ותמרון, שעוסקת במיגון האקטיבי והפאסיבי, ולאחר מכן ניהל במשך שבע שנים וחצי את מינהלת הטילאות הטקטית, שעוסקת במשפחת טילי ספייק. בגין ההתפתחויות עם אור איתן, תחת החטיבה של מרמור הוקמה במאי האחרון מינהלת לוחמת אנרגיה שמנהלת את מיזמי הלייזר.
ההשקעה של רפאל במחקר ופיתוח בולטת, והסתכמה בשנת 2024 בכ־1.8 מיליארד דולר. "טיל גיל 2 (SPIKE-LR II) פותח במו"פ עצמי, רפאל שמה מאות מיליוני שקלים. גם במעיל רוח, אור איתן וכיפת ברזל החברה השקיעה מאות מיליונים מכיסה כדי שזה יקרה".
האם כשפיתחתם את מעיל רוח, ציפית לכל־כך הרבה טילי נ"ט כפי שראינו בעזה?
"המספרים פנומנליים, אבל הצלחת המערכת מעידה כי היינו מוכנים. בעזה, יש אתגר גדול שהוא שטח בנוי צפוף מאוד - ועדיין האחוזים נפלאים".
מינהלת מערכות השרידות והתמרון אמונה, לצד מערכות ההגנה האקטיבית, גם על המיגון הריאקטיבי. זה נדרש משום שרצועת עזה, למשל, היא כאמור אזור צפוף מאוד - ולעתים המחבלים שיגרו מטווחים קצרים במיוחד. "יש ציר זמן שבפיזיקה מסוגלים לאתר, לחשוב, לכוון ולפגוע. אלו שברירי שנייה, אבל גם להם יש גבול. לכן, רפאל פיתחה מיגון ריאקטיבי, קופסאות עם שכבות של מתכת וחנ"מ (חומר נפץ מנפץ, דש"א). כשיש פגיעה, נוצר פיצוץ שמונע חדירה - ומציל את הצוות. בשורה התחתונה, זה שהלוחמים חוזרים הביתה בשלום זהו ההישג, שרידות הצוותים".
האם יש איומי נ"ט עתידיים שאתם מתכוננים אליהם?
"מערכת הגנה אקטיבית זה לא 'גמרתי לפתח, הוצאתי, והולך לישון'. כל העת יש התפתחויות מודיעיניות איך האויב בא לאתגר. אנחנו מקבלים מידע, עובדים עם צה"ל, ודואגים שהמערכת תהיה הכי מתקדמת שאפשר. זה נכון לכל מערכת, במיוחד כזו שנחשפה באופן מאסיבי במלחמה".
מוצר נוסף ששמה של רפאל הולך לפניה בזכותו הוא סדרת ספייק, שכוללת מגוון טילים, החל מדגם טאקט, בעל משקל של כ־10 ק"ג וטווח עד 2 ק"מ שמשוגר כתף, ועד דגם תמוז (NLOS), ששוקל כ־71 ק"ג ובעל טווח של עד 32 ק"מ שמשוגר מפלטפורמה יבשתית, אווירית או ימית. אלו הוכיחו את עצמם בשדות קרב שונים בעולם, ולאחרונה הענקית הביטחונית לוקהיד מרטין הציגה אותם בהצלחה לצבא ארה"ב, שבחר לרכוש אותם.
ספייק משקף כיצד צרכים ביטחוניים ישראליים קדמו לביקושים בעולם. הפיתוח של טילי הנ"ט הללו נבע מצורך מבצעי בשנות ה־70, שעלה ממסקנות מלחמת יום הכיפורים. בעקבות התקיפה של צבאות סוריה ומצרים, הפנימו בצה"ל וברפאל שאין כלים להתמודד מול פלישה המונית, ושלכוחות היבשתיים נדרשת יכולת תקיפה מנגד - מעבר לטווח הטנקים. הטיל הראשון בסדרה שמובצע בעידוד רפאל (רפול) איתן ז"ל בסוף שנות ה־80 היה תמוז, כשהתהליך בתחילתו היה מסווג בגין החשש מפלישה חוזרת.
מה הופך את טילי ספייק לכה מבוקשים בעולם?
"אלה טילים אלקטרו־אופטיים שמאפשרים שיגור טיל, מעקב תוך כדי מעוף, וביות. אין דומה בעולם לספייק NLOS, שאפשר לשגר אותו מאפאצ'י. בטווחים שהוא פועל ניתן לתקוף מעבר לאיום המכ"מים, ואז להיכנס לתקיפות עם טילים קצרי־טווח. מדינות אירופה מצטיידות, וטילי ספייק מתאימים מאוד לצורך. לא בכדי הצרפתים הציגו את אקרן MP, שהוא חיקוי של ספייק".
העניין הבינלאומי בספייק הביא את רפאל להקים ב־2004 את "יורוספייק": חברה אירופית בשותפות עם שתי ענקיות גרמניות, ריינמטאל ודיהל. החברה שבה רפאל מחזיקה ב־20% ושתי הגרמניות ב־40% כל אחת נועדה לשיווק הטילים ביבשת. "יש גאו־פוליטיקה שמשפיעה על היכולת למכור ועל הצורך בפתרונות מקומיים, כשיש לה יתרון שהיא לא מוכרת כחברה ישראלית", מסביר מרמור.
ההצלחה הגדולה של יורוספייק הביאה להעתקת המודל להקמת "יורוטרופי": חברה אירופית בשותפות עם KNDS ו־GDELS, שפועלת לשיווק מערכות מעיל רוח. בה, רפאל מחזיקה ב־40%, ושתי החברות האירופיות ב־30% כל אחת. "להבדיל מיורוספייק, שם חברנו לחברות גרמניות בלי מוצרים, ביורוטרופי הצטרפנו ליצרנית הרק"ם KNDS שמייצרת את הליאופרד והבוקסר ול־GDELS שמייצרת את פיראנה. כיום, כל טנק ליאופרד שיוצא מקו הייצור, מגיע עם טרופי (מעיל רוח)".
ההרחקה מהתערוכות היוקרתיות: "מדאיג"
האתגרים הפוליטיים שאליהם מתייחס מרמור כוללים, מעל כולם, את דחיקת החברות הביטחוניות הישראליות מתערוכות יוקרתיות, ואף התפרעויות של ארגונים אנטי־ישראליים במתקנים בעלי קשר לחברות הביטחוניות הישראליות. בחלק מהמקרים, אותם הארגונים הוצאו מהחוק, בתור ארגוני טרור. רפאל, למשל, הושפעה מהצעדים של נשיא צרפת עמנואל מקרון, שפעל להרחקת החברות הישראליות מתערוכות יורוסאטורי ויורונאבאל, ובמקרה של האירוע היוקרתי מכל - הסלון האווירי בפריז - העמידו הצרפתים חומות מול המיצגים הישראליים.
לאחר מכן, בבריטניה, מנעו מבכירים ביטחוניים ישראלים להגיע לתערוכת DSEI בלונדון. גם המתקפה בדוחא עלתה לישראל ביותר מגינוי, כאשר בהמשך אליה הודיעו באיחוד האמירויות שישראל לא תורשה להשתתף בסלון האווירי של דובאי, שיתקיים בנובמבר.
"תערוכות הן קריטיות, משום שכל החברות הגדולות מפגינות נוכחות", מודה ראש חטיבת יבשה וים של רפאל. "יש השפעה, כי בלתי אפשרי להיות חברה שמוכרת לעשרות מדינות, ולא להופיע בהן. אמנם לא נסגרות עשר עסקאות בתערוכה, אבל זה חלק חשוב ונכון מתהליך המכירה. במסגרת אותו תהליך יש אמצעים רבים, החל מקשר אחד על אחד מול הלקוח שעושים המון, פרסומים בין ממשלות, וגם קשר שלנו כחברה עם הממשלות".
האם זה מדאיג?
"תופעה שמתחילה להיות גורפת צריכה להדאיג את מקבלי ההחלטות במשרד ובחברות, כי יש לזה השפעה זוחלת שעלולה להפוך לשלילית. זה לא טוב לאורך זמן, כישראלים אנחנו צריכים להיות חלק מחברת העמים. זה עלול להשפיע בטווח הארוך, אף שכרגע יש השפעה הפוכה. יש הייפ ועסקאות שחותמים קדימה. ההשפעה עשויה לבוא בעוד שלוש־ארבע שנים, כשהדרישה תרד, ולא ירצו לקנות. אנחנו לא רוצים שזה יקרה, ולכן אסור להיות גיבורים ושאננים".
בכל עסקה ביטחונית מעורב עמוקות משרד הביטחון, בין אם בשיווק ובין אם דרך האגף לפיקוח על יצוא ביטחוני, שקובע מה מותר או אסור לייצא. יש מדינות שעבור השגת "אבא ואמא" לעסקה ירצו לבצע רכש במודל G2G (ממשלה מול ממשלה), ויש כאלו שמעדיפות לעבוד ישירות מול החברות.
מרמור מספר כי אין מגמה גורפת, כשלכל מדינה יש שיקולים פנימיים שלה, שלא קשורים לחברות. "חלק מהמדינות מעדיפות זאת כדי למנוע מכרז, מעצם העסקה - קשר בין המדינות. אם מבצעים רכש מחברות זה דורש מכרז וזה מורכב. אי לכך, מדינות מסוימות מעדיפות שיהיה גב של מדינה. אין זה אומר שאם יהיו להן טענות, הן לא יביעו אותן".
לסיכום, מסר למדינת ישראל לשנה החדשה, ועל רקע תום המלחמה בעזה.
"בהלקאה העצמית ב־7 באוקטובר אמרו 'הטכנולוגיה לא עובדת', אבל היתרון בכל הזירות נובע מהיתרון הטכנולוגי. 10 אלף איש ברפאל מקדישים עבור זאת את משימת חייהם, ויש על מי לסמוך. זה בוער אצלנו בעצמות.
"יש פה ארגון שהמערכות שלו נמצאות בשימוש נרחב בכל הזירות. יש פה אנשים שכל מה שהם רוצים זה שמי שישתמש במערכות, יהיה בעל יתרון טכנולוגי מובהק. רבות ממה שראינו במהלך המלחמה נובע מהיתרון הטכנולוגי".