רשות המסים / צילום: איל יצהר
האם רשות המסים יכולה לגבות בשנת 2025 חוב בסך כ-10 מיליון שקל בגין שומות מס הכנסה מ-2001 ו-2002 - או שהחוב התיישן עקב אי-גבייתו במשך מעל 20 שנה? פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה איפשר לרשות המסים להמשיך הליכי גבייה בגין חוב מס בן 20 שנה, תוך שהוא מבהיר לנישומים כי חוב מס - גם ישן מאוד - לא נעלם מעצמו אם מתעלמים ממנו.
● לוין: אקדם הצעת חוק לביטול דיונים במשפט נתניהו
● טרייד מוביל ניצחה את רשות המסים: תשלם פחות מע"מ על מכירות רכבי טרייד-אין
● פסק הדין גילה: הרשימה השחורה של רשות המסים
השופט אינאס סלאמה קבע כי חוב בן 20 שנה למסים עדיין ניתן לגבייה כל עוד לאורך השנים בוצעו פעולות כלשהן מצד רשות המסים, גם אם מדובר בעיקול ישן, מכתב דרישה או תביעת חוב במסגרת פשיטת רגל.
סיפור החוב הוותיק מגולל במסגרת עתירה שהגיש בעל עסק למסחר בבשר, שיוצהר כי אינו חייב לשלם לפקיד שומה חיפה חוב מס בהיקף כ-10 מיליון שקל, שנולד בשומות מס הכנסה מהשנים 2001-2002.
בשנת 2001 נקבעה לתובע שומת מס בסך למעלה מ-8 מיליון שקל, והוטל עליו קנס גירעון בסך של כ-750 אלף שקל. לשנת 2002 נקבעה שומת מס בסך כ-800 אלף שקל, והוטל קנס גירעון בסך של כ-80 אלף שקל. חובות אלה, יחד עם חובות נוספים במס הכנסה, וכן קנסות ועיצומים שונים שהצטרפו במהלך השנים ועד לשנת 2014, הגיעו לכ-10 מיליון שקל.
בתביעה שהגיש באמצעות עו"ד אלי עבוד טען התובע כי במהלך השנים הוא לא קיבל כל מכתב בנוגע לחוב, ולא ננקטו בגין החוב הליכי גבייה. לטענתו, ברבות השנים נפתחו נגדו מספר תיקי הוצאה לפועל בסכום כולל של כ-2.5 מיליון שקל, והוא פעל נמרצות על-מנת לצמצם את חובותיו "כמעט לאפס" על-מנת לשוב לעולם העסקי, ובשלהי 2021, כשפנה לפתוח תיק עוסק מורשה במס הכנסה, לא נמסר לו על אודות קיומו של החוב למס הכנסה.
רק בחודש מאי 2022, התובע קיבל לטענתו מכתבי דרישה לתשלום חובות למס הכנסה. בחודש יוני 2022 הוא קיבל הודעה מן הבנק בדבר עיקול שהוטל על חשבונו על סכום של למעלה מ-10 מיליון שקל. כתוצאה מעיקול זה, נטען, המחאות של התובע לא כובדו.
התובע, בן 63, הסביר כי הוא לא ידע על קיומו של חוב לפקיד שומה חיפה בסכום של מיליוני שקלים. לדבריו, "אכן לפני 10 שנים הוצאו לו שומות מס", עליהן ידע רק בשנת 2011, הוא העביר את הטיפול בדבר לעורך דין, והתקיימו דיונים והשגות נגד החוב. ואולם לטענתו, משנת 2011 לא נעשתה כל פנייה אליו בקשר לחוב, והוא "האמין בתומו שהחוב הלא סביר וההזוי נזנח, ושפקיד השומה, שהבין שהוא לא סביר, ויתר עליו" ו"מחל לו על החוב".
מנגד טען פקיד שומה חיפה, באמצעות עו"ד עילם דבש מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי), כי החוב לא התיישן, ואף לא דבק כל שיהוי בהליכי גבייתו. לטענת פקיד השומה, התובע הוא "סרבן מס, מתחמק סדרתי מעמידה בחובותיו לרשויות המס, ואשר לפי רישומי רשות המסים הורשע בתחום זה בפלילים מספר פעמים, עד כדי ריצוי עונש מאסר בפועל"; ו"תביעה זו איננה אלא תחנה נוספת במסע ניסיונותיו להתחמקות מתשלום החוב מושא התביעה".
לטענת פקיד השומה, הוא נקט באופן רציף פעולות לגביית החוב, לרבות באמצעות שליחת הודעות והטלת עיקולים. בשנת 2011 התובע הגיש לבית המשפט בקשה להארכת מועד להגשת ערעור לשנת המס 2001, במסגרתה לא התכחש לחוב. בשנת 2016 התובע הגיש בקשה למתן צו כינוס נכסים ועיכוב הליכים בהליכי פשיטת הרגל, בלא שצוין חובו לרשות המסים. במסגרת הליך פשיטת הרגל, אשר יש בו כדי להקפיא את הליכי הגבייה, הגיש פקיד השומה שתי תביעות חוב. לבסוף, ומשהתובע לא שיתף פעולה עם ההליך, בוטל צו הכינוס.
לטענת פקיד השומה, כשנה לאחר ביטול צו הכינוס, התקבלה במערכת המחשב המרכזית שלו הודעת עדכון על כך, אלא שמחמת "תקלה טכנית (רוחבית) במערכת המחשב" של רשות המסים, לא הועבר שדר היוצר לגורם האנושי המטפל בתיק חיווי על סיום הליך פשיטת הרגל. רק בפתח שנת 2022, ולאחר שהתגלתה התקלה, חודשו הליכי הגבייה כלפי התובע.
איפוס מרוץ ההתיישנות
השופט סלאמה דחה את התביעה תוך שהוא קובע כי החוב לא התיישן, וכי "חרף חלוף הזמן מאז התגבש החוב, אין בנמצא שבע שנים רצופות בהן הנתבע ישב בחיבוק-ידיים ולא פעל באופן ממשי לגביית החוב. הוכח כי פעולות הנתבע הובאו לידיעת התובע (למצער בחלקן), כך שקמה חזקת איפוס מרוץ ההתיישנות, אשר לא נסתרה".
השופט ציין כי בנקודות שונות על פני ציר הזמן, התובע ידע על אודות החוב, והוא אף ניסה להשיג עליו.
"מכל מקום", הוסיף השופט, "התובע ידע, ידוע היטב, על אודות השומות לשנת 2001 ו-2002", והן היו במודעותו לאורך השנים: תחילה כאשר הוצאו השומות; בהמשך בשנת 2011 - כשפתח בהליך בבית המשפט המחוזי בחיפה שמטרתו כי תינתן לו ארכה להגשת ערעור על השומות; וכך גם בשנת 2016 - כאשר במסגרת הליך פשיטת הרגל הגיש פקיד השומה תביעת חוב בגין חוב המס.
השופט דחה גם את טענת השיהוי בגבייה וציין כי הגם שפקיד השומה לא פעל באופן המהיר, היעיל והנכון ביותר לגביית החוב, אין בהתנהלותו די כדי שיוצב לפניו מחסום מפני המשך הליך גביית החוב. זאת, במיוחד נוכח התנהלותו של התובע.
"לא התרשמתי כי התובע לא ידע (כפי טענתו) על אודות החוב. ההפך הוא הנכון - שוכנעתי כי התובע ידע באופן פוזיטיבי על קיומו של החוב, וחרף זאת הוא בחר פעם אחר פעם שלא להסדירו", ציין השופט, והוסיף כי "למשמע עדות התובע בבית המשפט, הרושם שנותר בי הוא כי תשובותיו היו פתלתלות ומתחמקות. התנהלות התובע נעדרת תום-לב, והיא באה לידי ביטוי באמצעות ציון כתובות שונות במועדים שונים על פני ציר הזמן, בה-בעת שלפניי התובע טען כי כתובתו מאז ומתמיד אחת היא. חוסר תום-הלב חולש גם על אופן ניהול ההליך דנן, עת נגלית סתירה מובהקת בין המופיע בכתב התביעה כי התובע לא פנה להליכי חדלות פירעון - לבין גרסתו המאוחרת בתצהיר העדות הראשית כי פתח הוא בהליך פשיטת הרגל".
ואולם חרף התנהלות התובע, השופט פטר אותו מכל סנקציה בדמות חיובי ריבית, הצמדה, עיצום כספי, קנס וכל תוספת פיגורים - בשל התקלה שאירעה במחשבי רשות המסים והובילה לכך שקרוב לארבע שנים תמימות, פקיד השומה לא פעל לגביית החוב. "לא יהא זה נכון וראוי להשית עליו את הביטוי הכלכלי הנגזר מן התקלה הממושכת שאירעה אצל הנתבע, בגינה קרוב לארבע שנים הנתבע לא המשיך בהליכי גביית החוב, ואשר דומני כי בשקידה ראויה יכל הנתבע להיות ער לתקלה בשלב מוקדם יותר", קבע.
חוב מס לא נשכח מעצמו
לדברי מומחה המס עו"ד (רו"ח) יפתח שמחוני, "פסק הדין מציב גבול ברור בין חובת תום-הלב של הנישום לבין חובתה של המדינה לפעול בשקיפות וביעילות. ההתיישנות נועדה להגן על מי שישב בשקט וציפה שהמדינה תפעל בזמן, לא על מי שמנסה להתחמק או לטשטש עקבות.
"עם זאת, גם רשות המסים אינה יכולה להרשות לעצמה לשמור חובות רדומים במגרות ולהתעורר כשהם כבר תפחו פי כמה. כל עיקול או דרישה שנשלחים אחרי שני עשורים אולי חוקיים, אך הם פוגעים קשות באמון הציבור ובתחושת ההוגנות של מערכת המס".
עו"ד שמחוני מוסיף כי "המסר מהפסיקה ברור: חוב מס הוא לא עניין שנשכח מעצמו. מי שסומך על הזמן מגלה לרוב שהריבית עובדת נגדו, לא בעדו. מצד שני, גם לרשות המסים יש אחריות לפעול בזמן, לשמור על תיעוד מלא ולעדכן את הנישומים באופן שוטף. כשזה לא קורה, החוב הופך לא רק לבעיה כספית אלא לסימפטום של מערכת שמתקשה להבחין בין צדק לגבייה.
"החוב שהתעורר אחרי 20 שנה הוא תזכורת לכך שבמיסוי, כמו בחיים, הזיכרון הארוך הוא לאו דווקא יתרון. כל עוד המדינה רשאית לגבות גם חובות עתיקים, הנישומים צריכים לדעת שהזמן לבדו לא מוחק דבר. ומצד שני, כל עוד הרשות ממשיכה לפעול באיחור וללא סדר, היא עצמה תשלם בריבית גבוהה של שחיקת אמון הציבור".