יירוטים של כיפת מגן מספינת סער 6 / צילום: תע''א
כשהישראלי הממוצע חושב על חדשנות ביטחונית, סביר להניח שיעלו בראשו, קודם כל, מל"טים באוויר או טנקים ביבשה. עם זאת, התפתחויות בינלאומיות בהן מלחמת רוסיה־אוקראינה, מתקפות החות'ים בים האדום והמתיחות של מדינות דרום־מזרח אסיה עם סין חידדו את חשיבות התווך הימי. בצל כל זאת והתלות של ישראל בים לטובת 99% מהסחר הבינלאומי שלה, משרד הביטחון מפנה תשומת לב גוברת והולכת לתחום.
● ראיון | החוקר שמסביר: מה מחפשת אינדונזיה בישראל ומה הסיכוי של חמאס לשרוד
● כרטיס האשראי "פייטר" ללוחמי מילואים: מה הוא יציע בתום המלחמה?
המנוע של החדשנות בתחום מגיע מענף ים במפא"ת (המנהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) במשרד הביטחון, שעוסק בטכנולוגיות עתידיות, במציאת מענים קיימים בשוק, ואף בהטמעת אמצעים מתוצרת ישראלית בספינות ובצוללות שמיוצרות ומפותחות עבור צה"ל בחברת טיסנקרופ הגרמנית או במספנות אמריקאיות.
"יש משימות שהן ייעודיות לחיל הים, ולא דומות לזרועות אחרות", אומרת לגלובס סא"ל ה', רע"ן ים במפא"ת, מי שאחראית על המו"פ הביטחוני־ימי. עם זאת, עבור חיסכון בעלויות שונות בהן פיתוח ותחזוקה, פועלים להפוך מערכות לכמה שיותר קומונליות (לשימוש בכמה פלפטורמות). בכל הנוגע להגנה אווירית, למשל, בספינות סער 6 מוטמעות המערכות "כיפת מגן", הווריאנט הימי של כיפת ברזל מתוצרת רפאל, שנועד ליירוט איומים בטווח של כ־40 ק"מ; ו־LRAD, מיירט לטווח כ־70 ק"מ ממערכת "ברק מגן" (ברק MX) של התעשייה האווירית, שיירט במבצע עם כלביא כטב"מים מאיראן. "מול היבשה יש מגבלה", מדגישה הקצינה הבכירה. "ספינה מוגבלת במיקום של הציוד, בטווחים ובאזורים שהיא יכולה לשהות. זרוע הים קטנה, ועדיין נדרשת להכיל הרבה תכולות. על כן, צריך להיות ממוקדים".
סא"ל ה' היא אחת מהנשים הבכירות ביותר בחיל הים, שעברה מסלול שירות מרתק. היא התגייסה כעתודאית, למדה הנדסת חשמל בטכניון, והתגייסה לחיל הים. שם, היא הוכוונה ישירות למערכות הלחימה. התחילה בתותחנות, עברה לטילאות, ונשלחה לשליחות במספנות טיסנקרופ בגרמניה עבור פרויקט בניית ספינות סער 6, בהן הייתה אחראית על מערכות הלחימה. "יצאנו לגרמניה עם שני ילדים, והשלישי שלנו נולד בגרמניה", היא מספרת.
סדרת סער 6 כוללת ארבע ספינות שעלו יחדיו כ־450 מיליון אירו, ובתפקידן המקורי נועדו להגן על אסדות הגז. הן כוללות, כאמור, יכולות הגנה אווירית, אבל כפי שהשתקף כמה פעמים - גם יכולות התקפיות ששימשו לתקיפת המורדים החות'ים בתימן. רע"ן ים במפא"ת מכירה מקרוב את כל האתגרים, משום שלאחר השליחות - היא עברה לתחום ההגנה האווירית בחיל הים, תחת מנהלת חומה, ועסקה מקרוב בכיפת מגן. "רע"ן ים זה התפקיד הכי מספק", לדבריה.
גיוון השימוש בספינות סער 6 והתאמתו לצרכים המתפתחים במלחמה, בין אם בהגנה ובין אם בהתקפה, לא מפתיע אותה. "מתכננים את הספינות מראש עם יכולת גידול. סער 6 תוכננו כך שהמשקל בסוף חייהן יהיו 2,000 טון. זה אומר שיש מקום לגידול עתידי. ספינות סער 5 עברו החלפות חדרים ותרנים, לטובת קליטת מכ"ם 'אדיר' (מתוצרת אלתא; דש"א). בתחילה, קלטו את כיפת ברזל לים בצורה שבה הציבו מערכת על מנחת מסוקים של סער 5, ודי קשרו אותו. יש גמישות מוגבלת, אבל דואגים למרחב גידול עתידי. כיום, לטובת כיפת ברזל יש משגר, שהוא חלק מהספינות".
האם חשבתם אז בגרמניה על יכולות התקיפה שמשתקפות מול החות'ים?
"המשימות של חיל הים התגברו מאוד, וזרקור הופנה אליהן במהלך המלחמה. חשבנו על יכולות התקיפה, וזה בא לידי ביטוי בתימן. חיכו לזמן הנכון להשתמש. יש דברים שלא פורסמו. הספינות סייעו בהגנה האווירית ואנחנו תמיד בוחנים את הדרישות מהן בהתאם ליתרון היחסי הנדרש, זה נקבע לפי מה שעדיף בסיטואציה".
נתפרים במיוחד ללקוח
ייחודיות הצרכים של חיל הים משתקפת היטב גם בתחום הצוללות. בימים אלו מתבצעים ניסויים מתקדמים בטיסנקרופ באח"י דרקון: הצוללת השישית שרוכשת ישראל מהחברה הגרמנית, והגדולה ביותר שנבנתה בגרמניה מאז מלחמת העולם השנייה. עלותה המוערכת כ־550 מיליון אירו (כ־583.6 מיליון דולר), כאשר שליש מהמימון מגיע מממשלת גרמניה. לשם ההשוואה, זהו מחיר גבוה יותר מצוללות אח"י תנין ואח"י רהב שעלו כל אחת כ־400 מיליון אירו, ויותר מכלל ארבע ספינות סער 6 שעלו גם יחד 450 מיליון אירו.
כפי שנחשף לאחרונה בגלובס, הצוללת החדשה לא תגיע השנה בהתאם ללו"ז המקורי, אלא צפויה לעבור לידי חיל הים רק ב־2026. זהו אינו השינוי המהותי בלוחות הזמנים של המיזם, שהרי ב־2018 החליט חיל הים לעצור את הפרויקט שהיה כמעט מוכן, ולבצע שינוי אסטרטגי ומקצה שיפורים הכוללים החלפת רכיבים. השינוי המשמעותי ארך זמן והעלויות עלו בהתאם: שלב העיצוב והתכנון של כל צוללת נמשך כשלוש שנים, ואילו הבנייה כשבע שנים. בדומה לצוללות אח"י תנין ואח"י רהב גם אח"י דרקון היא בעלת מערכת AIP, שמאפשרת לטעון מצברים מתחת למים, וכך לאפשר זמן צלילה ארוך יותר, וכן בעלת עשרה צינורות טורפדו (שישה בקוטר 533 מ"מ וארבעה בקוטר 650 מ"מ).
לפי פרסומים זרים, הבדל מהותי בין אח"י דרקון לקודמותיה הוא יכולת VLS, מערכת מתקדמת לשיגור טילים מכלי שיט, וכן היא יכולה לשאת טילי שיוט גרעיניים מדגם פופאי שמייצרת רפאל. לצד זאת, אח"י דרקון מסוגלת לשאת גם טילי 4A2DM מתוצרת גרמניה או טילי הרפון נגד ספינות מתוצרת אמריקאית. אולם, הצוללת עצמה לא מונעת גרעינית, משום שטיסנקרופ מייצרת אך ורק צוללות שמונעות קונבנציונלית.
סא"ל ה' עובדת באדיקות מול מקביליה במפא"ת, ולכן מציינת כי יש "הבדל מהותי" בין רכישת מטוס קרב מדגם F-35 לכלים ימיים, והוא שהם "נתפרים" לטובת הלקוח. "סער 6 יצאו ממספנה גרמנית, אבל הן שונות כשמיים וארץ מספינות מקבילות מאותה המספנה. החלק העליון, התרנים והמבנה שונים. יש קצינים של חיל הים שמלווים את הפרויקטים לאורך כל הפיתוח, ומכווינים את היצרנים בגרמניה, לדוגמה בתרנים, בחדרי האלקטרוניקה. להוציא את התותח 76 מ"מ, כל מערכות הנשק משולבות כאן, כמעט 100% כחול לבן".
לומדים מזירות אחרות
כל זרועות מערכת הביטחון עובדות מול מפא"ת, מעצם היותו גוף הפיתוח של מדינת ישראל. במסגרת תפקידה, סא"ל ה' מתעסקת במו"פ ביטחוני של ים, שכולל טילאות, סנסורים, וכלים בלתי מאוישים לים. אותם אמצעים כוללים כלי שיט בלתי מאוישים (כשב"מים) שפועלים על פני הים, וכלים צוללים בלתי מאוישים (כצב"מים) שפועלים באופן תת־מימי.
רע"ן ים במפא"ת לא מכחישה כי לומדים מזירות אחרות שבהן מופעלים כשב"מים וכצב"מים בהיקפים גדולים כמו מלחמת רוסיה־אוקראינה, אבל הלמידה המשמעותית הגיעה, כמובן, מכשנתיים של מלחמת חרבות ברזל. "שיתוף הפעולה בין הזרועות חשוב במיוחד, וזה מורכב. למדנו במלחמה כי לפעמים Good Enough זה מספיק, ולא חייבים 100%. זה בא לידי ביטוי בזול ובהיקף המוני, כיוון שהוזלה אומרת שגם האיכות נפגעת, אבל זה מקצר גם זמני פיתוח".
מה עוד נלמד מהמלחמה?
"כחול־לבן זה חשוב. חווינו אמברגו ועצירת מוצרים ואספקות ממדינות שמשפיעות עלינו - מאירופה ועד חברים הכי טובים. זה קרה במוצרים הכי חשובים, אבל יכול להיות רכיב קטן שמשפיע על הכול. אנחנו משקיעים בזה המון. יש תוכנית גדולה וכשבאים לפתח מוצרים עתידיים, במו"פ מנסים להיות כחול לבן ברכיבים בעייתיים. זה עולה יותר".
המפנה הכחול־לבן השתקף בדצמבר האחרון, עת מנכ"ל משרד הביטחון דאז והרמטכ"ל כיום, רא"ל אייל זמיר, חתם על עסקה לרכישת חמש ספינות רשף ממספנות ישראל תמורת 2.8 מיליארד שקל (כ־710 מיליון אירו). זו הייתה עסקה ראשונה מסוגה מזה יותר מ־20 שנה. הספינות שייבנו עד 2030 צפויות להחליף את צי ספינות ה"נירית" (סער 4.5), עם אופציה לייצור ספינות נוספות בעתיד.
"סקייל משפיע על מחיר, ולכן נדרשת הקומונליות", מדגישה סא"ל ה'. "היופי במפא"ת שמולי יושבים רע"ן אוויר ורע"ן יבשה. אני יכולה לראות שפיתחו טיל לחיל האוויר, ואז נחשוב מה צריך לעשות כדי להביא תצורה ימית. בעוד כמה שנים, יהיו עוד מוצרים מהאוויר ומהיבשה שיוטמעו. את מיירטי כיפת ברזל מקבלים מחיל האוויר עם התאמות, וזה מאפשר לשים תקציב במקום אחד".
לקראת העתיד, במפא"ת שמים דגש על התאמת המערכות לאיום הייחוס. "אנחנו מתגברים יכולת ביירוט כטב"מים, וזה ניכר גם בהדגמה יבשתית שהתבצעה. אנחנו מכניסים תותחנות נגד כטב"מים, כי פגז זול יותר ממיירט - ויש מערכות כאלו בספינה. אנחנו משפרים מוצרים בעזרת אלגוריתמיקה ופגזים, כשבמלחמה נתנו מענה לכטב"מים ולטילים בליסטיים".
החיסכון שביירוט בלייזר
משרד הביטחון והקבלן הראשי של פרויקט מערכת ההגנה האווירית באמצעות לייזר "אור איתן" רפאל הודיעו לאחרונה, כי הושלמו הניסויים בטרם העברת המערכת לצה"ל. בניסויים יורטו עשרות מטרות בתנאים ובתרחישים שונים, אף שזה לא מבטיח יעילות מובטחת בגין מגבלות הלייזר במזג אוויר מעונן, אובך, או ערפל, ועבודתו בטור. מאידך, יירוט של מערכת הלייזר יעלה דולרים בודדים (על אנרגיה) במקום כ־30 אלף דולר למיירט כיפת ברזל.
סא"ל ה' מסבירה כי הקטר המוביל של המיזם הוא הלייזר היבשתי "שכבר עשה כמה דברים מבצעיים יפים", ומציינת שיש כוונה להטמיע לייזר על הספינות הבאות של חיל הים - בתור מערכת משלימה לכיפת ברזל. בדיוק כפי שמתוכנן ביבשה. "המטרה היא להגדיל את כמות המיירטים בספינה. כחלק מהמגבלות בספינה, ניתן לשים X מיירטים ואי אפשר כל הזמן לחזור למלא. הלייזר שיוטמע בספינות יאפשר קיבולת גבוהה. זה ייקח כמה שנים, אבל זה בכיוון. זה מתחבר לנושא הקומונליות, שבו אנחנו משתדלים לדאוג להתאמות כבר בשלב מוקדם".
האם זה לא מאתגר את צריכת האנרגיה בספינה?
"יש אתגר, אך אני מכנה את סער 6 'ספינת חברת חשמל'. כמות החשמל שהיא יודעת לספק עצומה, ומשרתת מעל 20 מערכות לחימה. גם עכשיו כשחיל הים בונה את ה'רשפים', מסתכלים על כך. בתקופה בטיסנקרופ הייתי בצד של חיל הים. חלוקת העבודה היא כזו שאם לצורך העניין חיל הים רוצה לפתח כלי חדש לשייטת 13 וצריך מערכות נשק, מפא"ת מגדירה את הצורך והמפרט".
לצד הפלטפורמות הגדולות והיקרות במיוחד, יש אמצעים שפותחו בסטארט־אפים ובזכות מפא"ת מצאו עצמם בחיל הים. אחד המוכרים שבהם הוא של חברת החימושים המשוטטים SpearUAV, שייחודו הוא הקומקפטיות שלו, עם שיגור מקפסולה. בעידוד מפא"ת, החברה פיתחה קפסולה שמשוגרת מצוללת תוך כדי צלילה, צפה אל פני המים - ואז משגרת את האמצעי בעת פקודה. כיום, החימושים המשוטטים של החברה משוגרים גם בידי לוחמים בשטח, או מטנקים ונגמ"שים.
רע"ן ים במפא"ת מספרת בגאווה כי חברות כמו SpearUAV, הם מכנים "אקזיט". "חלק מהחברות שעובדים מולן מבשילות, זה הופך למוצר בזרוע, ואז זה אקזיט. כשהמוצר מבצעי זו השקעה שווה; יש מקרים של מוצרים במגירה שנזכרים בהם תוך כדי התרחשות. יש גם כאלו שמושקע מו"פ, ולא קורה כלום. SpearUAV זו חברה קטנה שפיתחה ליבשה, השקענו בהם מו"פ משמעותי והם מו"פ מקומי, והשתמשנו בלחימה".
כיצד מוציאים לפועל עבודה עם סטארט־אפים?
"זה דבר רחב. לעתים מוציאים קול קורא עם קריאה לתת מענים לצרכים: סנסורים, כלים בלתי מאוישים. לעתים, יותר נגיש ללכת לסטארט־אפ מאשר לגדולים, בזכות היתרון של האג'יליות. עם זאת, החיסרון הוא שזו חברה קטנה בלי גב. אנחנו מתייחסים באופן שונה לחברות סטארט־אפ. ראש מפא"ת ד"ר דני גולד מעודד זאת, ואנחנו שם. התקציב מתחלק בין גדולות לקטנות".
גם הגדולות בפנים
התעשיות הביטחוניות הגדולות, אלביט, התעשייה האווירית ורפאל, אמנם מזוהות עם מערכות אחרות, אבל יש גם אמצעים ימיים מתוצרתן. לפני כמה חודשים החל חיל הים להפעיל, לראשונה, כשב"מים במרחב המים הכלכליים של מדינת ישראל. לכלי השיט יכולת בניית תמונה ימית רחבה, והם עוסקים בניטור ואפיון תנועת כלי השיט הנעים במרחב המים הכלכליים. המידע שמופק מכלי השיט נאסף, מתועד ומשמש את צה"ל לניתוח איומים והפעלת הכוח במרחב הימי ובמשימת ההגנה על הנכסים האסטרטגיים במים הכלכליים: אסדות הגז.
"לחברות הגדולות יש תקציב מו"פ עצמי שמושקע בים, תוך שהן מוכוונות מאוד דרך פגישות עם מפא"ת", מספרת סא"ל ה'. "אנחנו משפיעים על תוכניות עבודה, אם יפותח מוצר או לא. כמפא"ת, אנחנו גם מתעסקים ב־G2G (עסקאות בין ממשלות; דש"א). זה חשוב כי יש דברים שאם לא יימכרו בחו"ל, לא יתאפשר להביאם לארץ. אנחנו פועלים ליצירת שת"פ עסקאות בחו"ל. יש מוצרים שהמכירה הראשונה שלהם הייתה לחו"ל ואז השתמשנו בארץ. את הירו 120 (הכטב"מ המתאבד; דש"א) מתוצרת יוויז'ן, מכרו המון לחו"ל עד שצה"ל הצטייד לראשונה. יש כאלה שנמכרו בשיתוף שלנו, בידיעה שיגיעו לצה"ל. יש כאלו גם בלעדינו".
כשב"ם ישראלי בולט הוא "שחף" (Seagull) של אלביט, שנמכר ב־2021 למדינה במרחב אסיה־פסיפיק. לאחר מכן, הכלי שמיועד ללוחמה נגד ספינה, השתתף בדצמבר 2022 בתרגיל דיגיטל הורייזון הבינלאומי, שהתקיים בתוך המפרץ הפרסי - בסמוך לאיראן. במהלכו, נבחן שיתוף פעולה בין 17 יצרני כלי שיט בלתי מאויישים מרחבי העולם, תחת האכסניה של הצי החמישי של ארה"ב.
כלי אחר שהתעשייה האווירית חשפה אותו לפני יותר מעשור עבור ביטחון שוטף הוא "קטאנה", שאמורה לתת מענה לנכסים אסטרטגיים כמו אסדות קידוח וצינורות נפט. בה בעת, עבור ביטחון שוטף רפאל מייצרת את "פרוטקטור", סירה בלתי מאוישת שכוללת תותח מים בלחץ גבוה, וכלים קטלניים כמו "מיני־טייפון".
רע"ן ים במפא"ת מגדירה את משימות הכשב"מים בתור מגוונות ורחבות. "הן עשויות לשים סנסור, לשמש להרוויה של מערכות האויב, שיחשוב שזהו כלי אחר ולא מזיק". כשב"מים הם כלים עם שח"ם נמוך (שטח חיתוך מכ"ם; דש"א), וקשה לזהות אותם באופטיקה. הם עשויים גם לשמש לגילוי צוללים או כצב"מים.
התעשייה האווירית גם פעילה מאוד בתחום הכצב"מים; בולטת בכך Blue Whale, צוללת בלתי מאוישת שהיא תוצר שיתוף פעולה בין התעשייה האווירית לבין חברת אטלס אלקטרוניק הגרמנית. הצוללת הבלתי מאוישת מאפשרת איסוף מידע מודיעיני באמצעות תורן טלסקופי המגיח מהמים בעת צלילה (דומה לפריסקופ של צוללת), שעליו מותקנות מערכות מכ"ם ואלקטרואופטיקה לגילוי מטרות בים ובחוף. באמצעות אנטנות התקשורת הלוויינית שעל התורן מועבר המידע שנאסף בזמן אמת אל מוצבי הפיקוד הייעודיים, שיכולים להימצא בכל מקום, בים ובחוף.
החברה הישראלית חתמה לפני כחמישה חודשים על מזכר הבנות עם חברת HAI היוונית, לגבי שילוב Blue Whale בצי היווני. הצוללת, שאורכה 10.9 מטר ומשקלה 5.5 טונות, מונעת באופן חשמלי, יכולה להגיע למהירות שבעה קשר - וביכולתה לפטרל במשך לפחות עשרה ימים, תלוי במתאר ובמשימות.
מהם ייעודי הכצב"מים? כבלי תקשורת תת־מימיים?
"בתפיסת האיומים, אנחנו מגנים בעל־מימי ובתת־מימי. לחדור לתת־מימי לאירוע של פגיעה בכבלים, זה לא פשוט במצב האויב. ההגנה היא בהתאם לאיום הייחוס. האיום בים קיים, אנחנו נערכים. חלק מזה כולל גם מניעה שמתבצעת לפני שהאיום יגיע. יש פעילות בים בניסיון לנטרל, יש פעילות הגנה על אזורים אסטרטגיים רגישים. לא רק כבלי תקשורת, אסדות וספינות. הגנה על האזור, שכוללת גם תקיפות לפני שהאיום מגיע לים. לדעתי, נושא הבלתי מאוישים שנמצא בתהליך התבגרות, צריך להיות מדויק. לא ליצור מוצר גנרי, כי טיבו של פרויקט כזה שהוא יהיה בינוני בכל. כשיש כלי ייעודי, הוא נדרש להיות הרבה יותר מדוייק".
סא"ל ה' מסכמת כי הרמטכ"ל אייל זמיר הגדיר את זרוע הים כאסטרטגית. "הייחודיות של מפא"ת היא שבזמן שחיל הים מסתכל שנה קדימה, אנחנו מסתכלים מעבר. במלחמה לא הופתענו, כי היו דברים בשלים. יש התעצמות משמעותית. אנחנו בשעת תקיפה, חלק מהיכולות ראינו בלחימה וחלק נראה בהמשך".