היצוא הביטחוני של ישראל לאסיה פסיפיק בירידה / צילום: חברת אקסטנד
לאחרונה הודיע שר ההגנה הפיליפיני, ג'יבו טאודורו, בפרלמנט במנילה, כי מדינתו לא מתכוונת לרכוש אמל"ח נוסף מישראל. "אנחנו לא רוכשים מערכות חדשות, אלא רק ציוד למערכות קיימות", הסביר טאודורו. "יש לנו מערכות שאנחנו צריכים להמשיך להצטייד עבורן, בגלל שאלו קיימות". הוא ציין, כי זה "חכם יותר", להישאר עם המערכות הקיימות בצבא הפיליפיני, למשל תותחי אטמוס של אלביט , כשבאלו הקיימים - צפויים הפיליפינים להשתמש עוד 20 שנה: "זה טוב עבורנו לקחת זאת בתור מקרה בוחן כיצד אמורים לגוון את שרשראות האספקה".
● כותרות העיתונים | 24 מדינות הודיעו שלא ישלחו נשק לישראל. ההשפעה הייתה אפסית
● פרשנות | אל הוואקום שנוצר ברצועת עזה נכנסת טורקיה, וזה רע מאוד לישראל
ואכן, לפי דיווחים בתקשורת המקומית, במכרז תותחים חדש החליט הצבא הפיליפיני להוריד את אלביט, ולהותיר בתחרות את תותח DITA מתוצרת צ'כיה ו־CAESAR מתוצרת צרפת. ההחלטה נבעה, לפי הדיווחים, מאי תמיכתה של ישראל "בזכויות הריבוניות החוקיות בים הפיליפינים המערבי".
זהו מושג פיליפיני למרחב בים סין הדרומי, שבמנילה רואים בו כאזור כלכלי בלעדי (EEZ) שלהם, כפי שגם בבייג'ינג רואים כשלהם. "ההחלטה מתיישרת עם המדיניות הגיאופוליטית של המדינה לתעדף שותפות ביטחוניות שמכבדות ומקיימות את האינטרסים הלאומיים של הפיליפינים".
אותו תעדוף, כאמור, לא צפוי להשפיע על שפע תחומים ביטחוניים קיימים שבהם הפיליפינים משתמשים בתוצרת ביטחונית ישראלית. זה כולל, לצד התותחים של אלביט, גם ספינות תקיפה (FAIC) מתוצרת מספנות ישראל שנושאות טילי ספייק NLOS מתוצרת רפאל, שגם מכרה להם מערכות הגנה אווירית מדגם ספיידר. בה בעת, התעשייה האווירית סיפקה לצי הפיליפיני מערכות "מיני פופ": מטען מרובה חיישנים אלקטרו־אופטי אינפרה־אדום (EO/IR).
תלוי במנהיג
ככלל, בניגוד לאירופה שבה האיחוד האירופי מביא לכך שחלקה הגדול מהווה מקשה אחת מבחינת מדיניות רכש ביטחוני, אסיה־פסיפיק עובדת אחרת.
מחד, שינויי שלטון מביאים לא פעם לתפנית של ממש, ומאידך - מדינות עם מנהיג אחד שמוביל לאורך זמן מציגות מדיניות יותר יציבה. בזווית של התעשיות הביטחוניות הישראליות, הדבר לא משתקף רק מצד הפיליפינים, אלה גם מהודו.
בין השנים 2022-2018 היוו הפיליפינים את יעד היצוא השלישי בהיקפו של ישראל, עם 8.5% (כ־4 מיליארד דולר). כך לפי מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI). הנתון המפתיע מגיע מכיוון שחלק מהרכש הביטחוני בארה"ב אינו נחשב יצוא - מכיוון שהוא מיוצר במדינה עצמה.
לאורך השנים הללו ועד יוני 2022, ידידו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, רודריגו דוטרטה, כיהן כנשיא הפיליפינים, והיה לראשון שמקיים ביקור רשמי בישראל. מי שהחליף אותו ומכהן עד עתה הוא בונבונג מרקוס, שבתקופתו ניכר כי המדיניות - לכל הפחות זו הרשמית - השתנתה.
בניגוד לשינויי ההנהגה בפיליפינים, ראש ממשלת הודו מאז 2014 הוא ידיד אחר של נתניהו, נרנדרה מודי. בתקופתו, מערכת היחסים של ניו דלהי וירושלים שברה ועודנה שוברת שיאים בכל התחומים, כולל בתעשיות הביטחוניות. החברות הישראליות ובמיוחד אלו הגדולות, אלביט, התעשייה האווירית ורפאל, השכילו להגיב במהרה למדיניות Make in India של מודי, והעתיקו פסי ייצור לתת היבשת ההודית.
זה הביא לסיטואציה שבה בהסלמה האחרונה של הודו ופקיסטן במאי האחרון, הודו הפעילה טילים ומל"טים מתוצרת ישראלית, בטרם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ תיווך - וסגר, לכל הפחות לפי שעה, את העימות בין שתי מעצמות הגרעין.
נתוני מכון SIPRI מצביעים כי כפי שהודו הוליכה את היבוא הביטחוני מישראל בין השנים 2022-2018 (37% - 17.5 מיליארד דולר), היא נותרה במקום הראשון גם בין השנים 2024-2020 (34% - 20.5 מיליארד דולר), גם הפיליפינים נותרו במקומם השלישי (8.1% - 4.9 מיליארד דולר).
ההבדל המהותי בין שתי המדינות הוא הצהרתי. בעוד מודי שב ומביע את תנחומיו על טבח 7 באוקטובר וביוני התנער מהגינוי של ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה (SCO) למבצע עם כלביא נגד איראן, במנילה הצהירו כי בכוונתם להתנתק ככל הניתן מהיבוא הביטחוני מישראל.
בסיכומו של דבר, עתיד היצוא הביטחוני למרחב אסיה־פסיפיק בהיקפים גדולים תלוי דווקא ביעד שבאופן מסורתי לא היה משמעותי לישראל בפרט ולתעשיות הביטחוניות בעולם ככלל, יפן. מאז מלחמת העולם השנייה, בטוקיו הקפידו לשמור על תקציב ביטחון נמוך, אבל האיום הסיני והמגמות בעולם נתנו את אותותיהן.
תקציב הביטחון הנוכחי של יפן עומד על כ־9.9 טריליון ין (כ־70 מיליארד דולר), שמהווים כ־1.8% מהתוצר. זה נמוך באופן יחסי לעולם, אבל משקף צמיחה מ־1.6% מהתוצר אשתקד, כשהיעד הוא להגיע ל־2% עד 2027.
הסיפור שמוצג בשטח משתקף גם מנתוני סיב"ט (האגף ליצוא ביטחוני), כי בעת שאשתקד חלה צמיחה כוללת של 11.7% ביצוא ל־14.795 מיליארד דולר, שיעורה של אירופה זינק מ־35% ב־2023 ל־54%. עם זאת, מי שחלה ירידה מהותית ביבוא שלה מישראל היא זירה אחרת שנמצאת במרוץ חימוש: אסיה־פסיפיק. המרחב שחושש מסין, צנח מ־48% ל־23%, או בסכומים - מ־6.27 מיליארד דולר ל־3.4.
העתיד נמצא ביפן
זיהוי הפוטנציאל בישראל השתקף בתערוכת DSEI יפן היוקרתית שהתקיימה במאי האחרון, ובה ראש סיב"ט, תא"ל (מיל') יאיר קולס, הוביל משלחת של 20 חברות - גדולות כקטנות. אלו כללו חברות שונות, בהן אורביט הציבורית, שמספקת מערכות תקשורת אוויריות וימיות; XTEND, שעוסקת במערכות רחפנים מבוססות בינה מלאכותית; וגם ביתן של מפא"ת עם סטארט־אפים כמו Next Dim, פלטפורמת ניתוח רשתות למגזר הפיננסי, מניעת הלבנת הון וזיהוי הונאות.
לאחר אותה התערוכה, יפן בחנה באוגוסט את המל"ט הרון MK 2, כפי שדווח באתר דיפנס בלוג, כחלק מתקציב מיועד של 1 טריליון ין (כ־6.3 מיליארד דולר) לרכש מל"טים. אולם, כפי שישראל שמה פעמיה על תקציבי הרכש של יפן, כך גם יצואניות ביטחוניות אחרות. בארמי רקוגנישן דווח, כי היפנים גם בוחנים מל"טים מתוצרת טורקית שנחשבים פחות איכותיים ברמה הטכנולוגית, אבל זולים יותר.