לאחר ששרי הממשלה אישרו את הצעת החוק שקידם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ולפיה ארגוני פשיעה בחברה הערבית יוכרזו כארגוני טרור, חלק מהמומחים מזהירים כי המהלך איננו יעיל ואף מסוכן, בעוד שאחרים טוענים כי אין מנוס. בינתיים, מספר הנרצחים רק ממשיך לעלות.
● הרג בלתי פוסק: מהם נתוני הרצח, ומה עומד מאחוריהם?
● המוניטור | הפשיעה בחברה הערבית גואה, אבל הממשלה לא נותנת מענה
● הצ'יינג'ים, הבנקים והאבטלה: הנתונים הכלכליים שמאחורי הפשיעה בחברה הערבית
ועדת השרים לחקיקה אישרה השבוע כי הקואליציה תתמוך בהצעת החוק של ח"כ צביקה פוגל (עוצמה יהודית), המאפשרת לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר להכריז באישורו של שר הביטחון על ארגון פשע מאורגן כארגון טרור.
ההצעה, שבן גביר מקדם, נועדה לאפשר לשירות הביטחון הכללי (שב"כ) להיות מעורב בחקירות ובטיפול בפשיעה הגואה בחברה הערבית, לצד משטרת ישראל.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר כי תמך בהצעת החוק, והצהיר: "נפעיל כל כלי לעצירת השתוללות הפשיעה". גם ראש המטה למלחמה בפשיעה הערבית במשרד ראש הממשלה, רואי כחלון, היה מעורב בקידום המהלך, אחרי שביקש בעבר מהיועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב־מיארה, להתיר לשב"כ לפעול בתחום.
אלא שכניסתו האפשרית של השב"כ לתחום מעוררת מחלוקת עזה. מומחים ששוחחו עם גלובס מצביעים, בין היתר, על חוסר היעילות והסיכון הבטחוני הכרוך במעורבות השב"כ ועל הפגיעה הצפויה באמון ובלגיטימציה של גופי האכיפה בחברה הערבית. הם קוראים לאמץ מודלים חלופיים, שיושמו בהצלחה בארה"ב, ואשר מציעים פתרון הוליסטי בשיתוף עם רשויות מקומיות וגופי רווחה. לעומתם, ישנם מומחים הסבורים כי אין מנוס מלהפעיל את השב"כ לנוכח היקף המשבר.
משבר הולך ומחריף
"המטרה להילחם בפשיעה ששוטפת את החברה הערבית היא ראויה, אבל הפתרון של הצעת החוק לא יעיל, והמהלך משקף ייאוש" - כך אומרת ד"ר יעל ליטמנוביץ, חוקרת בכירה במרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה. לדבריה, הכנסת השב"כ לתחום עלולה לפגוע בטווח הארוך באמון הציבור הערבי כלפי גופי אכיפת החוק.
מנגד, פרופ' מוחמד ותד, נשיא המכללה האקדמית רמת גן וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, מברך על הצעת החוק. "במחקרים שלי אני עומד על קווי הדמיון בין פשיעה מאורגנת לבין טרור. גם אם יש הבדל במניע, יש זהות בתוצאה ובדרך הפעולה. זה נכון גם לגבי מעורבות השב"כ. הפשיעה המאורגנת פוגעת פגיעה אנושה, לא פחות מטרור, בביטחון הלאומי. מקור הנשק הלא חוקי של ארגוני הפשיעה מקורו בהברחות ממדינות אויב ובהברחות מבסיסי צבא".
השב"כ עצמו מתנגד באופן מסורתי למהלך, שעלול להגביר את העומס המוטל על הארגון המטפל באיומי הטרור של מפגעים בודדים ושל ארגונים פלסטינים בשטחים. עוד חוששים בשב"כ כי המהלך עלול להפוך אותו לגוף שיטור, הנדרש לעקוב אחר אזרחים ישראלים בגבולות הקו הירוק.
גם בכירים במשטרה מתנגדים לחוק, ובמשרד המשפטים הבהירו בשנה שעברה כי טיפול בפשיעה אינו נמנה עם תפקידי השב"כ. עם זאת, עמדתו של ראש השב"כ החדש, דוד זיני, בנושא טרם גובשה, ככל הידוע.
על דבר אחד אין מחלוקת: משבר הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית הולך ומחריף והפך מזמן לבעיה אסטרטגית ברמה הלאומית. המשבר פוגע באלפי ישראלים וגורם לרבים מקרב המיעוט הערבי בישראל לחיות בסיוט מתמשך של פחד ואלימות.
לפי עמותת יוזמות אברהם, במחצית הראשונה של 2025 נרצחו 128 אזרחים מהחברה הערבית ב־103 מקרים של אלימות ופשיעה. זאת, לעומת 109 קורבנות בתקופה המקבילה אשתקד. בנוסף נפצעו 345 אזרחים, מתוכם כ־100 באורח קשה וכ־200 באורח בינוני. רבים נוספים סובלים מטראומה נפשית ומפגיעות ארוכות־טווח.
העלייה בהיקף הנרצחים מדאיגה במיוחד לנוכח העובדה שב־2024 נרצחו לא פחות מ־230 אזרחים ערבים, רובם בגילאי 18 עד 40. רק 10.8% מהמקרים השנה פוענחו כך שהתאפשר להגיש כתב אישום לגביהם.
פרוטקשן ומחנק אשראי
תחום בולט של פשיעה נוגע לעבירה של סחיטת דמי חסות ("פרוטקשן"). העבירה הפכה בשנים האחרונות למכת מדינה, כאשר לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עד לסוף 2024 נפתחו במשטרה 160 תיקים נגד 130 חשודים בפרוטקשן. לדעת החוקרים, היקף הפשיעה בפועל גבוה יותר.
ב־2023 נחקק חוק מיוחד להתמודדות עם התופעה, המטיל 6 שנות מאסר על עבירה שהתבצעה ללא איומים ו־7 עד 9 שנות מאסר על עבירה שכללה איומים. נכון ליוני 2025 נפתחו 171 חקירות, והוגשו 12 כתבי אישום לפי החוק. בבית המשפט העליון אף ניכרת מגמה של החמרה בענישה על פרוטקשן.
הפשיעה בחברה הערבית גם ניזונה במידה רבה מהמצוקה הכלכלית. לפי נתוני הלשכה המרכזית לססטיסטיקה, שיעור התעסוקה בקרב גברים ערבים עמד ב־2024 על 75%, לעומת 87% בקרב יהודים לא חרדים; ועל 46% בקרב נשים ערביות, בהשוואה ל־83% בקרב נשים יהודיות לא חרדיות. כמחצית מהאזרחים הערבים חיים מתחת לקו העוני, ושיעור העוני גבוה פי שלושה לעומת משפחות יהודיות.
מחנק האשראי תורם גם הוא לפשיעה. לפי סקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, היקף האשראי הכולל שהעניקו הבנקים בחברה הערבית נאמד ב־2020 ב־3.9 מיליארד שקל בלבד, בעוד שגופי הלוואות פרטיים דוגמת צ'יינגים העניקו לא פחות מ־7.1 מיליארד שקל.
מנתוני בנק ישראל והלמ"ס עולה כי פחות מ־2% מהמשכנתאות שמעניקים הבנקים מופנות לחברה הערבית, בהשוואה לכמעט 75% בקרב יהודים; וכי 57% ממשקי הבית בחברה הערבית מצויים במשיכת יתר (אוברדראפט), בהשוואה ל־39% בחברה היהודית (הנתונים אינם כוללים חרדים).
לשים דגש על מודיעין
לפי הצעת החוק של פוגל, הצפויה לעלות בקרוב להצבעה בקריאה הטרומית, ניתן יהיה לסווג ארגון פשיעה כארגון טרור אם פעילותו מאופיינת בשימוש שיטתי בנשק, הוא מאיים על מוסדות שלטון ונבחרי ציבור, מפעיל אמצעי כפייה או סחיטה או פועל במשולב עם ארגון טרור. "זה מהלך דרמטי אבל הכרחי", טוען פרו"פ ותד. הוא קורא שלא להסתפק בחקיקה ולהקצות משאבים לאכיפה.
"הכנסת השב"כ היא מקסם שווא", אומר תנ"צ בדימוס ערן קמין, לשעבר ראש חטיבת החקירות במשטרה וכיום יועץ לחקירות ולמודיעין. לדבריו, "זה עוד מאותו הדבר. בסוף השב"כ יצטרך להביא ראיות לבית המשפט, ויש לארגון הרבה מה להפסיד מכך שהאמצעים והשיטות שלו ייחשפו בפומבי. ארגוני הטרור יזהו כך את נקודות התורפה, וחשוב יותר שהשב"כ יתמקד בטרור".
עו"ד אלי בכר, לשעבר היועץ המשפטי של שב"כ, סבור כי "אם הצעת החוק נועדה להביא לכך שהשב"כ יחליף את המשטרה, והכישלון של המשטרה יגולגל אליו, אז לא עשינו הרבה. לעומת זאת, אם הכוונה היא שהשב"כ יסייע למשטרה, שתישאר הגוף האחראי, זה מצב נכון הרבה יותר".
בכר מסביר כי הכרזה על ארגון טרור איננה הכלי המתאים. "עדיף לפעול במסגרת חוק השב"כ ולקבוע כהוראת שעה, התחומה בזמן, שהשב"כ יקבל משימה נוספת של סיוע למשטרה במיגור ארגוני הפשיעה".
קמין מציע לגבש תוכנית מקיפה, שתשים דגש על איסוף מודיעין כלכלי לגבי ארגוני הפשיעה, ואשר המועצה לביטחון לאומי תהיה אחראית על יישומה. "כשצעיר רואה עבריין שנוסע במרצדס, ומקבל ממנו 200 שקל, הוא רוצה להיות כמוהו. אנחנו לא מעודדים אי־שימוש בנשק ולא פועלים ברמה החינוכית־הסברתית. חייבים לשלב בין המקל של האכיפה לבין הגזר של המניעה. חייבים גם לפעול נגד החמצן הפיננסי של הפשיעה בדמות חלפנות כספים, צ'יינג'ים וקריפטו".
ליטמנוביץ מדגישה כי "בעולם הורידו בעשרות אחוזים את הפשיעה באמצעות שילוב הקהילה, גופי התביעה, המשטרה, רשויות מקומיות וגופי רווחה".
