אילוסטרציה: Shutterstock
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
לא רק ילדים קטינים זכאים לקבל דמי מזונות, כלומר תמיכה כלכלית שוטפת מהוריהם. גם בגירים המצויים במצוקה כלכלית מתמשכת, רשאים להגיש תביעה לסיוע כספי מקרובי משפחתם אשר נהנים מיציבות כלכלית.
● גם מתחת לגיל 50: מספר עורכי הצוואות מזנק. אלה הסיבות
● בית הדין הרבני מנסח את התנאים לנישואים עבור ילדים שנולדו מתרומת זרע
לפני כשנה, אישה בת 60 הגישה תביעה נגד שתי בנותיה, במסגרתה ביקשה לחייב את הבנות להעניק לה תמיכה כלכלית בגובה 3,000 שקל בחודש, בטענה כי אינה מסוגלת לכלכל את עצמה באופן עצמאי.
בהתאם להוראות החוק, לפני שאדם מגיש תביעת מזונות מילדיו, עליו לפנות תחילה להוריו או לבן זוגו. במקרה הנדון לא הייתה מחלוקת כי אמה הקשישה של התובעת אינה יכולה לספק לה תמיכה כלכלית, והבנות אף לא צירפו אותה כצד נוסף להליך. אביה של התובעת הלך לעולמו, ולא ניתן להגיש תביעה נגד עיזבונו, ובן זוגה עזב את הארץ לפני 16 שנים. לפיכך, לא נותרו קרובי משפחה היכולים לסייע לתובעת, למעט בנותיה. לאור זאת נדרש בית המשפט לדון את התביעה לגופה.
בית המשפט בחן האם התובעת אכן סובלת ממחסור כלכלי, והאם אינה מסוגלת לפרנס את עצמה מסיבה שאינה תלויה בה. נמצא כי התובעת סובלת מנכות רפואית קבועה ומבעיות בריאותיות חמורות, וכן נמצאת בחדלות פירעון. מקור הכנסתה היחיד הוא קצבת ביטוח לאומי בסך 6,000 שקל בחודש. לאחר עיון במסמכים הרפואיים, בית המשפט גם שוכנע כי לתובעת אין פוטנציאל השתכרות, למעט הקצבה.
מנגד, בית המשפט בחן בקפדנות את הוצאותיה של התובעת וקבע כי הן מסתכמות בממוצע בכ-4,000 שקל בלבד, בעיקר עבור מזון, מאחר שהיא מתגוררת בדיור ציבורי. לפיכך, מסקנת בית המשפט הייתה כי הכנסותיה של התובעת עולות על הוצאותיה, והיא אינה נזקקת לתמיכה כלכלית חיצונית.
לו היה מתברר כי התובעת אינה מסוגלת לכלכל את עצמה, היה על בית המשפט לבחון האם לבנותיה יש יכולת כלכלית לסייע לה מבלי לפגוע בעצמן ובמשפחתן. הבנות טענו כי אחת מהן משתכרת 10,000 שקל בחודש, והשנייה כ-5,000 שקל, ומהכנסות אלה הן מפרנסות את עצמן ואת ילדיהן, כך שאינן נהנות בעצמן מרווחה כלכלית. טענות אלה לא נבחנו, מאחר שהתובעת ממילא לא עמדה בדרישת הסף של הוכחת מצוקה כלכלית.
"התנהגות מחפירה"
החלק המעניין בפסק הדין הוא בחירתו של בית המשפט לבחון באופן תאורטי את השאלה הבאה: אילו התובעת הייתה מוכיחה כי הכנסותיה אינן מספיקות בכדי לכלכל את עצמה, וכן הייתה מוכיחה כי הכנסות בנותיה מאפשרות להן לתמוך בה כלכלית - האם הייתה הצדקה להטיל עליהן חובת מזונות "מדרג שלישי", כלומר מילד להורה?
סעיף 9 לחוק המזונות קובע כי בית המשפט רשאי לפטור אדם מכל חובת המזונות או מחלקה "מטעמי צדק", בשל התנהגות מחפירה מצד הזכאי למזונות כלפיו. במקרה זה, הבנות תיארו התנהגות מחפירה מצד האם לאורך ילדותן, לרבות הזנחה, גניבת כספים, החתמתן על ערבות לחובות בן זוגה לאחר שאביהן עזב את הארץ, השארתן להתמודד עם חובות רבים ואף נטישתן, כך שמי שגידל אותן הפועל הייתה סבתן.
הפסיקה קובעת כי המונח "התנהגות מחפירה" יפורש באופן רחב, ואין צורך להוכיח כי ההורה פגע בילד במכוון, אלא די בכך שהתוצאה הטבעית של התנהגותו המחפירה הובילה לפגיעה בילד.
במקרה זה שוכנע בית המשפט - בין היתר על בסיס צווי הגנה שהוצאו על-ידי אחת הבנות נגד האם - כי גם אם האם הייתה מוכיחה את רכיבי התביעה, לא היה מקום מוסרי לחייב את הבנות בתמיכה כלכלית לאמן.
לאור זאת נדחתה תביעת האם, והיא חויבה בתשלום הוצאות משפט מופחתות בסך 2,000 שקל, בהתחשב במצבה הבריאותי והכלכלי הקשה.