למה טראמפ בחר בטוני בלייר לניהול של עזה?

בין שלל המנהיגים שהתכנסו לפני כשבועיים לפסגה בשארם א־שייח' לאחר שחרור החטופים החיים בלטה דמות אחת שכבר לא אוחזת בשום תפקיד רשמי: סר טוני בלייר. ראש ממשלת בריטניה לשעבר הוא לפי הדיווחים זה שנועד לשמש כמושל עזה הזמני, אם וכאשר שלב ב' של תוכנית טראמפ לסיום המלחמה בעזה יצא לדרך. בהמשך התברר שבלייר יהיה חבר בוועד השלום (board of peace) שהנשיא יעמוד בראשותו. תפקיד הוועד עוד לא ממש ברור וגם הרכבו לא, מלבד השניים, אך אם השיחות לא יקרסו, ניתן לחזות שלבלייר תהיה בו עמדה משמעותית, ייתכן שאפילו ישמש כמנהל בפועל.

● שקיעתה של יבואנית הרכב שהבטיחה לשנות את השוק
● אירופה מתמודדת עם משבר ילודה. זה הפתרון של פולין

נכון, טוני בלייר הוא שם שמשתלב באופן טבעי בהקשר של הסכסוך הישראלי־פלסטיני, והוא מגיע עם ותק ניכר באזור. אבל מדוע דווקא הוא הנבחר של טראמפ למושל עזה, ומהם הגורמים שעשויים לפעול לטובתו?

בניגוד לראשי ממשלה אחרים, בלייר, שכיהן בתפקיד מ־1997 ועד 2007, לא נשאר בפרלמנט עם סיום הכהונה. במקום זאת, מיד עם פרישתו, לקח על עצמו את תפקיד שליח הקוורטט לענייני המזרח התיכון (גוף המורכב מארה"ב, האיחוד האירופי, האו"ם ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני על פי מפת הדרכים שהציג הנשיא בוש הבן ב־2002) ובמקביל עבד כיועץ בשוק הפרטי. בדיון האחרון בפרלמנט הבריטי שבו השתתף, אמר ש"העדיפות המוחלטת" שלו באזור תהיה חתירה לפתרון שתי המדינות - דבר שרבים סברו שהוא יוכל לקדם בשל הקרדיט שקיבל על "הסכם יום שישי הטוב", ששם קץ לסכסוך בצפון אירלנד.

 טראמפ ובלייר בפסגת שארם. לא בחירה מובנת מאליה / צילום: Reuters, Suzanne Plunkett

למרות שהוא נחשב לפרו־ישראלי, גם הפלסטינים קיבלו בברכה את הרעיון שאדם עם פרופיל כמו של בלייר יסייע לפתרון הסכסוך. אך הם התאכזבו ממנו במהרה, והוא נראה כמי שנוטה לצד הישראלי גם בכובעו החדש. כשפרש מתפקידו כשליח הקוורטט ב־2015, כריס דויל, מנהל המועצה להבנה ערבית־בריטית, טען שהוא הרגיש בנוח מדי עם הסטטוס־קוו. אחרים טענו נגדו שהוא לא הצליח לבלום את מפעל ההתנחלויות ודיברו על ניגוד האינטרסים בין בלייר הדיפלומט לבלייר איש העסקים. הוא מצדו זקף לזכותו את ההסרה של עשרות מחסומים בגדה המערבית, השגת רישיונות עבודה לפלסטינים בישראל ופיתוח הכלכלה הפלסטינית. זאת לאחר לא מעט מאבקים בממשלה הישראלית. "למרות שהוא לא הצליח להביא להסכם, הוא צבר ניסיון רב, במיוחד לכל מה שנוגע לתפיסה שאפשר לפתור סכסוכים קשים דרך הכלכלה", אומר פרופ' בנימין מילר, פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה ומומחה לפוליטיקה בינלאומית.

ב-2016 הוא הקים את מכון טוני בלייר לשינוי גלובלי, שמגדיר את עצמו כ"ארגון ללא מטרות רווח ולא מפלגתי שעוזר לממשלות ומנהיגים להפוך רעיונות נועזים למציאות". לפי אתר המכון, נכון להיום הוא פועל ביותר מ־45 מדינות ברחבי העולם. המכון הקדיש לא מעט ממרצו גם למזרח התיכון, כולל לעזה - לפני ואחרי טבח 7 באוקטובר.

ביולי חשף פייננשל טיימס שאנשי צוות של המכון לקחו חלק בשיחות על פיתוח "ריביירת עזה", התוכנית הקודמת לרצועה שכללה גם את פינוי העזתים ממנה. המכון מיהר להבהיר שמעולם לא נעשתה שום התקשרות כזו מטעמו. השבוע פרסם העיתון כי המכון עובר ארגון מחדש, הכולל פיטורים, שינויים בהנהלה הבכירה, חיפוש מקורות מימון חדשים והתמקדות בבינה מלאכותית. המכון דיווח על הפסדים של 4.3 מיליון דולר בשנה שעברה.

התבטאויות מעורבות

אלא שלצד הרקורד שלו במזרח התיכון, לא ניתן לדבר על ההגעה של בלייר למעמדו החדש הצפוי בלי לדון ביחסיו עם נשיא ארה"ב. האופן שבו התבטא לגבי טראמפ היה מעורב. מצד אחד, כמו רבים, הוא הזהיר מפני הפופוליזם שטראמפ מייצג. מצד אחר, בזמן שהעולם הוכה בהלם מבחירתו ב־2016, בלייר הציע "לחכות ולראות" מה יצא מהכהונה הזאת. בהמשך הוא ביקר את היחס של הליברלים לטראמפ וטען שהתקשורת משמאל אינה הוגנת עם הנשיא. בראיון לגרדיאן לפני הבחירות ב-2024 בלייר הפתיע כשאמר שהוא לא מודאג מהרעיון של כהונה שנייה לטראמפ, ושהוא לא מאמין שהוא באמת יפרוש מנאט"ו כפי שרבים חששו.

ייתכן שהתשובה האמיתית קשורה להיכרות רבת־השנים שיש לבלייר עם חתנו של טראמפ, ג'ארד קושנר. מעט לאחר בחירות 2016 השניים נצפו סועדים יחד, ומטעם בלייר נמסר שהם מכירים כבר שנים. ההנחה היא שהיחסים נוצרו בזכות אשתו לשעבר של איל העיתונות רופרט מרדוק, וונדי דנג, שעמדה בקשרים עם השניים.

 ג'ארד קושנר / צילום: ap, Jacquelyn Martin

העיתונות דיווחה שבלייר ניסה להשיג לעצמו דריסת רגל בממשל כיועץ למזרח התיכון, אך מטעמו הכחישו. ב־2017, במהלך כהונת טראמפ הראשונה, הדיילי מייל פרסם שהוא נכח בפגישה סודית בבית הלבן, שם נפגש עם קושנר כדי לנסות להתמנות לשליח המיוחד של טראמפ למזרח התיכון. בלייר טען שהסיפור הוא "המצאה" ושהוא עובד למען שלום במגזר הפרטי. אלא שמזכיר המדינה של ארה"ב דאז, רקס טילרסון, אישר שאכן התקיימה פגישה כזו.

בספרו "אש וזעם" על נשיאותו של טראמפ העיתונאי מייקל וולף מציין שבלייר גם סיפר לקושנר "שמועה עסיסית" ששירותי הביון הבריטיים ריגלו אחרי קמפיין הבחירות של טראמפ - דיווח נוסף שבלייר הכחיש. "קושנר עוד בכהונה הראשונה של טראמפ היה מעורב מאוד בדיפלומטיה והתעניין בכלכלה לקידום תהליכי שלום, וכנראה סביב זה נוצר החיבור שלו עם בלייר", אומר פרופ' מילר.

ועדיין, כפי שמסביר מילר, העובדה שטראמפ מחבב את בלייר אינה מובנת מאליה: "לכאורה זה מוזר כי בלייר הנהיג ממשלת מרכז-שמאל ונחשב לחלק מהאליטה הגלובלית ולליברל, ואילו טראמפ לוחם בכל החבר'ה האלה. אבל יש כמה סיבות לכך שזה עבד: קודם כול, בלייר הוא מעין סלבריטאי והשם שלו ידוע מאוד, וטראמפ מחבב כאלה. בלייר גם מעניק לגיטימציה בינלאומית לתוכנית של טראמפ ומביא איתו רקורד בהשכנת שלום: גם 'הסכם יום שישי הטוב' וגם ניסיונות להשכנת שלום במזרח התיכון, למרות שהוא לא ממש הצליח כשליח הקוורטט ולמרות הכתם של הפלישה לעיראק. וגם, יש בין בלייר וקושנר, ובמידה מסוימת גם ויטקוף וטראמפ, אמונה בשלום דרך כלכלה ושילוב של דיפלומטיה ועסקים".

נראה שהקשרים עם טראמפ וקושנר השתלמו, שכן בחודשים שלפני חתימת העסקה בין ישראל לחמאס בלייר היה מעורב בשיחות עם קושנר, השר רון דרמר והנשיא עצמו. לא מפתיע, אם כן, שבתגובתו הרשמית להצגת תוכנית טראמפ בלייר כינה אותה "הסיכוי הטוב ביותר לסיים את המלחמה בת־השנתיים".

"יכולות לשכנע את טראמפ"

כמובן, איש שנוי במחלוקת כמו בלייר לא יכול להתקבל בקונצנזוס. מצד אחד, מדובר באיש של "הסכם יום שישי הטוב"; מצד שני, זהו האיש של מלחמת עיראק, שגרר את בריטניה להרפתקה מיותרת שהשאירה את המזרח התיכון במצב רע יותר מזה שהיה לפניה. לכן טראמפ אמר שלמרות שהוא מעוניין בבלייר, הוא רוצה לבדוק ש"הבחירה מקובלת" על כל הצדדים.

טראמפ מצדו אמר שהוא תמיד חיבב את בלייר, למרות שלפני בחירות 2016 ביקר את הצטרפותו לפלישה לעיראק. ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק אמר שאם יש דרך לגרום לישראל לבלוע את כניסתה של הרשות הפלסטינית לעזה, הרי שהיא באמצעות מתווך כמו בלייר, בשל האהדה שלו. גם העיתונאי הבריטי ג'ון רנטול סבור שהיתרון של בלייר הוא ש"הוא די נטול סנטימנטים לגבי עבודה עם אנשים שחבריו הליברלים שונאים, כמו טראמפ ונתניהו".

אבל בכל זאת במזרח התיכון יש שחקנים רבים שלא מרוצים מהרעיון. דיפלומט אחד אמר ל־BBC שהרעיון של "המשנה למלך (תוארו של הפקיד השולט בקולוניה - אב"מ) בלייר" לא יעבור. חמאס הביע התנגדות וגם הרשות הפלסטינית. לפי אלוף משנה (במיל') ד"ר עופר גוטרמן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), הפלסטינים התנגדו חד־משמעית לבלייר: "זה לא רק בלייר האיש, אלא התנגדות לאפשרות של אחריות ישירה של גורמים בינלאומיים ולא פלסטיניים בניהול של עזה. המודל הזה נתפס כפטרונות מערבית כלפי הפלסטינים, ולכן בהמשך חודד המסר שהאחריות שלו ושל מועצת השלום היא יותר תפקוד של board ולא של הנהלה".

מאז הגרדיאן דיווח שחוסיין א־שייח', מספר שתיים של נשיא הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן), דווקא הביע נכונות לעבוד עם בלייר. לפי גוטרמן, ייתכן שהדבר נועד לשדר למתווכות שהרשות הפלסטינית משתפת פעולה עם תוכנית השלום, בניגוד לחמאס שגורר רגליים, כדי להדוף לחצים לרפורמות. הדבר לא אמור להוות בעיה, "כל עוד התפקיד של מועצת השלום, ובתוכה בלייר, הוא יותר הכוונה וסיוע כלכלי מאשר מיקרו־מנג'מנט של הפעילות השוטפת של הרשות הפלסטינית".

הפלסטינים לא לבד. לפי דיווח אחד באל־אח'באר, המתווכות (מצרים, קטאר וטורקיה) מסתייגות ממילוי תפקידו של בלייר בניהול הרצועה. ד"ר אריאל אדמוני, חוקר קטאר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, מסביר את גישתן לבלייר. "לקטאר יש קשר חזק עם חמאס, ומבחינתה תוכנית טראמפ מחלישה את האחיזה הניהולית שלו ונותנת לשחקניות אחרות דריסת רגל ברצועה. מהבחינה הזאת בלייר הוא גם מערבי, מה שיצייר את קטאר כמי שממליכה מישהו שאינו חמאס ואפילו לא פלסטיני, וגם בפני עצמו הוא סדין אדום שמייצג את שובו של האימפריאליזם שהתנהל ברצחנות במדינות מוסלמיות. זה יגרום לעזה להיראות כמו קולוניה. נוסף על כך, מפריע לה שלפי הדיווחים היו לבלייר קשרים עסקיים עם הממשלות בריאד ואבו דאבי. אמנם הוא גם הגן על המונדיאל בקטאר, אבל זה היה פחות מובהק".

גם הספונסריות, איחוד האמירויות וערב הסעודית, לא נלהבות: "במדינות המפרץ לא רוצים כל כך את בלייר", אומר ד"ר יואל גוז'נסקי, מומחה למפרץ ב־INSS. "אני לא יודע למה, יכול להיות שהוא עשה משהו שפגע באינטרסים שלהן. בכל מקרה, הן אמורות לממן את השיקום של עזה, ולכן אם תהיה מצדן התנגדות מתמשכת אז בלייר לא יהיה. יש להן מנוף לחץ גדול מאוד". בתשובה לשאלה על דבריו של הלורד מייקל לוי (שהיה השליח למזרח התיכון תחת ראש הממשלה בלייר), שלפיהם טראמפ "ידרוס" אופוזיציה למינוי של בלייר, גוז'נסקי משיב: "המפרציות יכולות לשכנע את טראמפ, לא להפך".

קטאר, לעומת זאת, כפי שמסביר ד"ר אדמוני, "לא רוצה ללכת ראש בראש עם טראמפ, אז בינתיים הערוצים שבשליטתה מעלים את הרקע הבעייתי של בלייר במזרח התיכון, מה שהוא עשה בעיראק, ומשתמשים בתמונות מביכות שלו. הרעיון הוא להחליש את האופציה שלו בצורה לא חזיתית. אבל אם מבחינת טראמפ השיתוף של בלייר יהיה דיל ברייקר, קטאר תדע להתאים את עצמה".