קושיניה במסעדת קולומבו / צילום: נורית פורן
קיבוץ לוחמי הגטאות, שייסדו ניצולי שואה, פרטיזנים ולוחמי מרד גטו ורשה, הפך במרוצת השנים לאבן שואבת לאמנים, שפים, קונדיטוריות ויזמים. איך קיבוץ שנולד מטראומה יודע לייצר כל כך הרבה חיים? אולי זה לא במקרה. אולי רק מי שידע מהו חושך - בכוחו לברוא אור.
● עם תפריט מרענן ומדויק: בית הקפה בקיבוץ שעבר מתיחת פנים
● כל ביס הוא ענן של אושר: הארוחה הדרוזית ששווה לנסוע בשבילה עד הגליל
● חול כמו בסהרה ומים כמו בתאילנד: החופים היפים ביותר בישראל והתוספת הקולינרית
09:00 | משהו לאכול: קלאסיקה מדויקת והתמחות בשחיתות
חמישי בבוקר בקיבוץ לוחמי הגטאות. הרחבה הראשית של המוזיאון מתמלאת בקבוצות רב־דוריות שבאות לבקר באחד ממוזיאוני השואה החשובים, וריח חמאה נמסה נישא באוויר.
קונדיטוריית קורון פטיסרי, שעברה מקיבוץ עברון, מתגאה, ובצדק, במיני מאפים מתוקים ומלוחים שבלתי אפשרי לבחור מהם. המדפים עמוסים עוגות ועוגיות, טארטים, מאפה פולנטה, ברד פודינג קטלני ומאפה כרישה שמזכיר ביסים של פריז.
מרוב מבחר החלטנו ללכת על הקלאסיקה - קרואסון חמאה. הוא מדויק מאוד, אבל אנחנו לא מתאפקות ומבקשות גם ברד פודינג, המאפה האופנתי של השנה. הקפה מגיע, והעיניים מטיילות אל עוגה אחת שבמרכזה מערבולת של פרג - בוכטה פרג קוראים לה שם. רשמנו לעצמנו לאסוף אותה הביתה בדרך חזרה מהסיבוב.
קורון, כמו כל מוסד קיבוצי שמכבד את עצמו, סוגרת ב־14:00. אז עשינו גיחה קלה ל־Noki, בית הקפה של בת הקיבוץ נעה שילה. המקום רגוע ושליו ומתמחה בארוחות בוקר מהסוג המושחת. לקחנו ביס ממנה שנושאת את השם הפרוע eggs slut, בריוש מאפה בית ממולא במקושקשת רכה וריבת בצל ועטוף כסוכרייה.
קורון פטיסרי, Noki
10:00 | משהו לעשות: "החומר עדין, המבנה חזק"
משם אנחנו משייטות לגלריה של קובי סיבוני, שטווה מחוטי מתכת דקים יצירות מופלאות בעדינותן ובמורכבותן. "אני לא מינימליסט", הוא צוחק, "אבל אני עובד מחומר מינימלי". בסטודיו שלו, שנראה כמו מעבדת ניסוי לחוטי ברזל, נולדים פסלים שמחברים בין פיזיקה לרגש.
סיבוני, בוגר בצלאל, עושה את זה כבר שלושה עשורים. "אני חובב חיבורים, מבניות, דיאלוג בין תנועה לקיפאון. החומר עדין, המבנה חזק", הוא אומר.
הסטודיו של סיבוני פתוח למבקרים, והוא מזמין לסדנאות של יצירה ולשיח על אמנות בגובה העיניים.
קובי סיבוני - אמנות וסדנאות בחוטי ברזל
11:00 | משהו לראות: השפה הייחודית של יצירה ומחיקה
פסענו לעוד חוויית אמנות - סיור בגלריה של משה קופפרמן ז"ל, שהדריכה בצניעות נכדתו רוני.
קופפרמן, ממקימי הקיבוץ וחתן פרס ישראל לציור, עבד בצניעות מתוך מבנה קטן בקיבוץ, אך יצירותיו הגיעו למרכז פומפידו בפריז, שם הן מוצגות עד היום. הוא יצר רישומים וציורים מופשטים, שהאלמנט הבולט בהם היה של יצירה ומחיקה, מה שהקנה לעבודתו שפה ייחודית.
הוא נפטר ב־2003, והותיר את הסטודיו שכה אהב כמעט כפי שהיה בחייו - אור טבעי, ספה לצד שולחן העבודה, קירות מלאים בעבודות. הוא נהג לארח שם מבקרים וחברים.
בית אוסף קופפרמן
12:00 | משהו לעשות: סיור שהוא מבוא לחיים שלמים
למי שרוצה להבין לעומק את מהות הקיבוץ, הדילמות והבחירות שליוו אותו מאז היווסדו ב־1949, מוטב להצטרף לסיור בן שעתיים בהובלת טלי שנר, בת למייסדים.
לאורך השבילים פזורים 12 שלטים, שמספרים את סיפורי המבנים, שהם רק מבוא לחיים שלמים. אנחנו עוצרים ליד צריף הראשונים, שהיה פעם הקיוסק של נינה, שם קנו הילדים גלידה ב־25 אגורות. "זה היה אחד משיאי השבוע שלנו", מחייכת טלי, היינו במתח מתמיד אם נקבל גלידה מצופה שוקולד או כזאת עם ביסקוויט.
סיור בקיבוץ עם טלי שנר
14:00 | משהו לאכול: חאפלה של טוב, אם תצליחו להיכנס
בצריף קטן, בין שולחנות מהוהים וכיסאות שכמו נלקחו בחופזה מחדרי החברים, מגיש השף אורי כהן אוכל שלא מבייש שום מסעדת כוכב.
כהן, איש עם חיוך תמידי וכוס יין ביד, הוא הלב הפועם של קולומבו, מקום שקשה להגדיר במילים. התפריט מתחלף בכל יום, אבל גולת הכותרת היא ללא ספק חאפלת "חמישי שמח" - חוויה קולינרית תרבותית שכדי להשיג מושב בה צריך קשרים עם השף כי היא מלאה חודשים קדימה.
התפריט, כמו מצב רוחו של אורי, מרומם תמיד ובו יצירות משוגעות עם שמות עוד יותר: סשימי אינטיאס בגספצ'ו של מנגו זרחני זוכה לשם "חלומות בצבעים"; ו"קושיניה" היא מעין חרוט ברזילאי, שאורי ראה באיזה סרט שאהב, במילוי אסאדו מפורק, קריספי רייס טונה אדומה וריזוטו מטורלל. כל אלה מלווים בתועפות של טוב, יין ואהבת חינם.
קולומבו