ארז צדוק / צילום: פרטי
בסוף כל יום עבודה כמנהל תיקי השקעות, בזמן שנהג לביתו, הכלכלן ארז צדוק חשב מה גיבורי הספר שלו עושים בדיוק באותו זמן. "ואז אני מגיע הביתה וכותב את זה", הוא מספר. "זה נכון שאני בורא את המציאות, אבל בעצם הם מספרים לי מה קורה, מה משפיע עליהם, מה הם חושבים. בשוק ההון אני מתמודד עם מציאות שאני לא משפיע עליה, ואני צריך להבין לאן היא זורמת ולהתאים את עצמי אליה".
הדמויות הללו הפכו לספר החמישי של צדוק, בן 57, "הייתי החוב" (ידיעות ספרים), שיצא 13 שנים אחרי ספרו הקודם, "הסנדלר מכוכבאן". הוא מגולל בו את מרקם החיים והתרבות של הקהילה היהודית בתימן במחצית הראשונה של המאה ה-20, ואז עובר לעלייה לישראל ומתאר את תלאות הקליטה כאן.
● ניתוח | בדקנו 17 שנה של תשואות גמל ופנסיה כדי לנסות להבין איך תיראה 2026
● יש לכם חודשיים לבצע את תכנון המס הזה. והוא יכול לחסוך לכם הון
"הכול התחיל מזה שרציתי לכתוב על פרשת ילדי תימן, אבל מזווית אנושית", הוא מספר. "יש הרבה ספרות מחקרית ודעות על הנושא, אבל אני רציתי להביא סיפור של אמא שנעלם לה הילד. כדי שהקורא יתחבר, צריך לבנות את הדמות. אז התחלתי מהילדות בתימן, ויצא ששני שלישים מהספר הם שם, ורק השליש האחרון בארץ. העיקר פה זה הקהילה היהודית בתימן וכל מה שהם עברו שם, והכמיהה האינסופית לסיים את הגלות ולהגיע לארץ המובטחת".
הספר נכתב הרבה לפני ה-7 באוקטובר, עבר זמן עד שיצא לאור, אבל המסר שלו משתלב היטב במציאות הנוכחית. "השאיפה היא שהקורא יישאר עם ההבנה ש-2,000 שנה היה לנו רע בגולה, וכמעט בכל מקום שבו היינו, הייתה שאיפה אחת גדולה: לבוא לארץ ישראל", הוא אומר. "מתוך זה אפשר להבין כמה יקרה הארץ הזו, וכמה חשובה הנוכחות שלנו פה. הפכנו למעצמה צבאית וכלכלית, וזה לא מובן בכלל. בהשוואה לדורות הקודמים, אנחנו בני מזל".
בתקופה הנוכחית אנשים עלולים לפקפק במה שאמרת עכשיו.
"דווקא בגלל זה, המסר בא עכשיו. הרי אם הייתי מעביר אותו בתקופה שהכול טוב, זורם ונהדר, אז בסדר. אבל בתקופה שקשה, חשוב להעביר את המסר הזה - איך זה עם מדינה, ואיך זה בלי. אנחנו בני מזל, וזה המסר הכי חשוב שאני יכול להעביר: חשוב לשמור על מה שיש לנו".
"לא רואה טלוויזיה"
בעבר היה צדוק הבעלים של גרין בול, פמילי אופיס לניהול הון משפחתי של משפחות בעלות הון (מינימום של 20 מיליון שקל). לאחר שמכר את המשרד ב-2011 לבית ההשקעות סיגמא, הקים את בית ההשקעות אביב, שמתמחה בהשקעות הוגנות. מסלול הכתיבה שלו החל עם ספרים מקצועיים, "אבל אמרתי לעצמי שקשה לעבוד ביום ולכתוב על זה בלילה, ואת הספר השני כבר הוצאתי עם שותף. אחרי זה התחלתי לכתוב סיפורת.
"שני הספרים הראשונים שלי היו ספרי מתח על שוק ההון. בארבעה מתוך חמישה, הגיבור היה הברוקר. בספר הנוכחי, הבן של הגיבורה ששומע ממנה את הסיפור הוא ברוקר, וזה לא במקרה, כי כשכותבים על דברים שלא מכירים, זה דורש הרבה יותר תחקיר, ופה הרבה יותר קל לי.
"מצד שני, יש גם ריחוק, זו בריחה ויצירת מציאות משלי. אני לא רואה טלוויזיה, כי בעיניי זה בזבוז זמן. אני אומנם פרשן כלכלי באמצעי תקשורת, אבל בבית אני רוצה משהו אחר. אי-אפשר לצרוך כלכלה 24 שעות, זה יותר מדי. יש כאלה שרואים טלוויזיה, יש כאלה שיוצאים לבלות, ואני יושב עם המחשב בבית ויוצר לעצמי את המציאות האחרת. זו תרפיה לנפש".
באיזה מהעולמות יותר נעים לך?
"חד-משמעית, הכתיבה. אבל גם שוק ההון - לא הייתי שורד 30 שנה בלי לאהוב אותו. יש תחומים יותר קלים ממנו, הוא מאוד תובעני ועמוס, במיוחד בתקופות שאירוע רודף אירוע. מפברואר 2020 אנחנו לא נחים. קורונה, קיטוב חברתי, מלחמה, אינטנסיביות מטורפת, והכתיבה היא סוג של מרגוע מהמציאות".
שוק הספרים כבר הרבה פחות כלכלי מבעבר.
"זה נכון, וחבל. גם אם ספר מאוד מצליח, מעטים מאוד הספרים שמצדיקים את ההשקעה מבחינת שעות עבודה - אלא אם זה מתורגם לשפות זרות. לכן אני מתפרנס משוק ההון. בשבוע הספר ראיתי אנשים צעירים מגיעים לדוכנים, וזה שימח אותי, כי רובם יותר בטיקטוק ובאינסטגרם ובדברים המיידיים, ואין להם זמן וסבלנות, מה שפוגע באיכות השפה והקריאה שלהם".
"תהיה פה צמיחה כלכלית"
לתחושתך, בתקופות של אופטימיות כלכלית קוראים יותר?
"אני לא מתכחש ליוקר המחיה, וזו בעיה קשה שצריכה טיפול, אבל רע עושה רייטינג. אם יגידו שהמחירים ירדו, זה לא יביא רייטינג. התקשורת מעצימה את העלייה ביוקר המחיה, והכלכלה זה גם הרבה פסיכולוגיה. כשמשחירים אותה, זה משפיע על אנשים ומדכא אותם, ולפעמים משאיר אנשים בבית. אבל היא טובה - תסתכלי למשל על היחס חוב-תוצר שלנו שמתחרה עם מדינות טובות ב-OECD, האבטלה בשפל, הגירעון שלנו בקורונה היה הרבה יותר גדול מאשר היום, וזה תוך כדי מלחמת שבע חזיתות. ברגע שיותר ויותר אנשים יגידו את זה, יהיה פה יותר טוב.
"כשאומרים שהכול קורס ורע, מילואימניקים עצמאים שמשתחררים מסבב רביעי וצריכים להציל את העסק, נשארים בבית מתוך מחשבה שאין להם סיכוי. אבל אם אומרים להם שהכלכלה חזקה וצומחת, הם ישקמו את העסק ויצילו אותו".
חברות דירוג האשראי לא הקלו עם ישראל בשנים האחרונות.
"אני שמח שחברות הדירוג מתנהגות כפי שהן מתנהגות, כי כולם מבינים שמדובר פה בפוליטיקה ולא בכלכלה. הן מורידות את הדירוג, והשוק עולה, ותשואות האג"ח יורדות. אם הן לא החזירו את הדירוג אחרי שחיסלנו את חיזבאללה, אז מה קורה פה? ואם הן רואות את ההייטק שלנו ממשיך וצומח ושובר שיאים, והן לא עושות שום תיקון - אז כנראה יש אג'נדה פוליטית.
"גם כשהורידו את הדירוג בגלל חשש מעימותים עתידיים, היו צריכים להוריד את הצפי ולא את הדירוג עצמו. אנחנו יודעים שמלחמות מניעות את גלגלי הכלכלה, ובגלל זה השוק עולה בימי מלחמות הרבה יותר מאשר הממוצע הכללי. תהיה פה צמיחה כלכלית, וכולנו רואים את זה עכשיו. השוק לא מתייחס אליהן, המשקיעים זרים פה, וההייטק שובר שיאים בגיוסי הון".