שלט חוצות בטיימס סקוור מציג את תחזיות ההימורים לקראת הבחירות / צילום: פרופ׳ ניצן גסלביץ פקין
פרופ' ניצן גסלביץ־פקין היא מרצה בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה. ד"ר שרון רבינוביץ־שנקר היא ראש היחידה לחקר התמכרויות בבית הספרלקרימינולוגיה, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה
המועמד לראשות עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני, הצליח להפוך את המרוץ לנשיאות לתופעה שמרתקת את העולם כולו. גם בישראל עוקבים מקרוב אחר סיכויי הניצחון שלו, לא רק באמצעות סקרים מסורתיים, אלא גם דרך נתונים מפלטפורמות של שוקי חיזוי, המאפשרות להמר בזמן אמת כמעט על כל נושא - פוליטי, חברתי או כלכלי. בשבוע שבו היקף המסחר סביב המרוץ חצה את רף שני המיליארד דולר - שיא היסטורי - הפך הגבול בין הימור לבין בחירה ציבורית לדק מתמיד.
● הבוחרים בניו יורק לא מחכים: נתון שיא בשלב ההצבעה המוקדמת
● נפט וקרטלי סמים: ארה"ב בדרך לעימות חזיתי ראשון זה שנים
הרעיון המקורי של פלטפורמות שוקי החיזוי הינו מרתק, ומבוסס על קונספט חשוב: שימוש ב"חוכמת ההמונים" למדידת הסתברויות ולשיפור קבלת ההחלטות בתחומי הרפואה, הביטחון, הכלכלה והפוליטיקה. ואכן, מחקרים מבוססים הראו כי תחזיות מסוג זה מנבאות טוב יותר הליכים, אירועים ותוצאות מאשר סקרי דעת קהל מסורתיים.
ואולם, מחקרים חדשים מהשנה האחרונה מראים כי הפלטפורמות האלה - כשהבולטות הן פולימרקט (Polymarket) וקלשי (Kalshi) - כוללות איפיונים אשר דומים יותר ויותר לאפליקציות מסחר והימורים, כולל ממשק צבעוני ומאפיינים המספקים תחושת משחק וריגוש. בשורה התחתונה: הפלטפורמות הללו מציגות עצמן ככלים מדעיים, אבל מתנהגות ממש כמו קזינו הימורים דיגיטלי.
נושא זה מעורר עניין חריג גם בארץ. ממדאני, המזוהה עם עמדות ביקורתיות כלפי ישראל, הפך כאן לשם מוכר עוד לפני הבחירות. ציוצים שלו ושל תומכיו מתורגמים ומתפרסמים בקצב, והגרפים מפלטפורמות החיזוי משמשים לא פעם כחומר גלם לכתבות ודיונים ברשתות המקומיות. כך, בעזרת האפליקציות הללו, הופך מרוץ בחירות בחוף המזרחי של ארה"ב לנושא שיחה ציבורית גם בתל אביב, בחיפה ובירושלים.
ניבוי, הימור או השפעה
בשבועות האחרונים, העלו איל ההון ביל אקמן והמשפיען הדיגיטלי מארק מוראן שאלות מדאיגות:
האם שחקנים משתמשים בשוקי החיזוי כדי ליצור מצג שווא של מומנטום פוליטי? לפי תחקירים שבוצעו בארה"ב, חלק מהפעילות החריגה בפלטפורמות כגון פולימרקט וקלשי מתוזמנת ומנוהלת מארנקים דיגיטליים המזוהים עם גורמים מחוץ למדינה.
ובעולם בו כסף זורם בן רגע בין מדינות באמצעות מטבעות קריפטוגרפיים, קל מאוד לטשטש את מקור ההשקעה - וקשה עוד יותר לזהות מתי מדובר בהימור תמים ומתי מדובר במניפולציה תודעתית של גורם עוין. ולמרות שאין הוכחות חותכות, עצם האפשרות שמעצמות זרות או גורמים בעלי עניין פוליטי עושים שימוש בפלטפורמות ניבוי על מנת לעצב דעת קהל מצביעה על פגיעות עמוקה במנגנון הדמוקרטי.
בשווקים דלי נזילות, די במספר שחקנים עתירי הון כדי להזיז את "ההסתברות" לכיוון הרצוי. האלגוריתמים מזהים את התנודה, מקדמים אותה ברשימות טרנדים ומפיצים אותה ברשת. כך נוצרת תופעה מעגלית - ומסוכנת: ההימור משנה את הנתונים, הנתונים משנים את השיח, והשיח מזין חזרה את ההימור.
השפעה במסווה של מדע
רוב הציבור לא מבין את רמת התחכום של מנגנוני ההימורים. הסכנה אינה טמונה רק בהפסד הכספי, אלא גם בפסיכולוגיה של ההשקעה: הרצון "להחזיר את ההפסד" מגדיל סיכון, מקצר זמני תגובה ומגביר אימפולסיביות. כך נוצרת התנהגות שמזכירה התמכרות, עם עסקאות שגדלות והולכות בתכיפות גוברת, אשר מטרתן לתקן הפסד קודם. המערכת כולה בנויה על חיזוק משתנה - בדיוק כמו במכונות מזל - שמפצה על הפסד בתחושת הישג רגעית ומטשטשת את גבולות האחריות.
שוקי החיזוי משתמשים בדיוק באותם טריגרים: צבעים עזים, התראות חוזרות, דירוג הישגים פומבי, בונוסים על פעילות מרובה וגיוס עמיתים, ותחושת הישג מזויפת בכל פעם שהתחזית "מתקרבת" למימוש. זהו מנגנון של שליטה מדומה, שממכר לא פחות ממכונת מזל. המשתמש מרגיש שהוא צופה במידע - אבל בעצם הוא משחק בו.
כאשר גרף מוצג באפליקציית הימורים כ"מדד הסתברותי", הציבור והתקשורת נוטים להתייחס אליו כאילו מדובר בעובדה. תורמים, עיתונאים ומצביעים מגיבים בהתאם, ומועמדים מקבלים תדמית של "מנצחים" או "מפסידים" עוד לפני ההצבעה. כך הופכים שוקי החיזוי מכלי למדידה לכלי שמייצר מציאות. הנתונים שאמורים לשקף מגמות הופכים בעצמם למנגנון שמחזק אותן.
יש לציין שהפלטפורמות פועלות בשטח אפור רגולטורי. בארה"ב, חלקן נמצאות תחת פיקוח של רשות החוזים העתידיים (CFTC), אך הפיקוח עליהן מוגבל ולא אחיד. הדוגמה הבולטת היא קלשי, שפועלת ברישיון חלקי לאחר שבית משפט פדרלי בוושינגטון דחה את עמדת הרשות שהתנגדה להימורים פוליטיים.
הערעור שהגישה הרשות בוטל, וקלשי גייסה לאחרונה 300 מיליון דולר לפי שווי של כחמישה מיליארד דולר - עוד לפני שנקבעו כללים ברורים. בינתיים, משקיעים ויזמים נוהרים לתחום ,שמוגדר כ"סוג של חוקי", כשהגבולות בין חדשנות פיננסית לבין ניצול פרצות משפטיות הולכים ומטשטשים.
מה אפשר לעשות?
אם שוקי חיזוי מתיימרים להיות כלי מידע, עליהם לעמוד בכללים בסיסיים של שקיפות ואחריות: לפרסם מי עומד מאחורי פוזיציות גדולות, לחשוף מקורות מימון, ולהבהיר מתי תנודת שוק היא תוצאה של פעילות מצומצמת ולא של "חוכמת ההמונים". במקביל יש להחיל עליהם מנגנוני הגנה מתחום ההימורים - הגבלת סכומים, תקופות צינון, וכלים למניעת שימוש כפייתי.
יש לציין, כי מעבר לפיקוח פיננסי, מדובר גם בסוגיה של בריאות הציבור: כאשר מערכות כלכליות משתמשות במנגנונים פסיכולוגיים ממכרים, רשויות הבריאות והרווחה חייבות להיות חלק מהשיח. התמכרות להימורים דיגיטליים איננה בעיה פרטית בלבד, אלא תופעה חברתית וכלכלית רחבה.
בנוסף, שוקי חיזוי יכולים לשמש כלי מועיל כשהם מנוהלים בשקיפות ובפיקוח. אך כשהם הופכים לזירה שבה אמונה, כסף ותודעה מתערבבים - הגבול בין מדידה למניפולציה מיטשטש. ובחברה שבה תחושת ודאות נמדדת בגרף ובצבע, מי ששולט במידע שולט גם בתודעה.