בואינג 777 שעבר הסבה למטוס מטען על ידי תע''א. בקרוב גם בהודו? / צילום: התעשייה האווירית IAI
התעשייה האווירית צפויה לזכות בחוזה בסך כ־905.7 מיליון דולר להסבת שישה מטוסי נוסעים של הודו למטוסי תדלוק עבור חיל האוויר המקומי. כך דיווחו בתקשורת ההודית, תוך שצוין כי התעשייה האווירית היא המתמודדת היחידה במכרז.
● תפקידה של ישראל בעסקה שתצייד את מרוקו במטוסי F-35 אמריקאים
● המטוסים של הצבא הטורקי זוכים לשדרוג, והודו רוכשת טילים מתע"א
במידה והמהלך אכן יושלם, החברה הישראלית תיקח שישה מטוסי בואינג 767 משומשים, ותבצע הסבה על בסיס 30% שירותים וחלפים מתוצרת הודו. זהו חלק ממהלך אסטרטגי של ניו דלהי להרחבת יכולות התדלוק, שהרי כיום הם מפעילים שישה מטוסי תדלוק מתוצרת רוסית: איליושין IL-78. מטוסים אלו הם מתוצרת שנות ה־80, ועל כן קשה לתחזק אותם.
בכירים הודים סיפרו כי במשך יותר מעשור הם חיפשו מענה למטוסי תדלוק שונים, אבל נתקלו בעיכובי אספקות, עלויות גבוהות, וסוגיות טכניות שלא אפשרו את מימוש העסקאות. לאחרונה, ההודים ביצעו חכירה של מטוסי תדלוק, אבל ההסכם המיועד עם התעשייה האווירית נועד לספק מענק ארוך־טווח.
מובילת עולמית בהסבת מטוסים
התעשייה האווירית נחשבת למובילה עולמית בתחום הסבת מטוסים, שלרוב הוא אזרחי במהותו - לטובת משימות מטען. החברה הישראלית הודיעה בספטמבר כי השלימה בהצלחה את תהליך ההסבה של מטוס בואינג 777 מתצורת נוסעים למטען, והפכה לראשונה בעולם שמקבלת מרשויות התעופה האזרחיות בארה"ב (FAA) ובישראל (CAAI) את ה־ STC: רישיון להסבת מטוס נוסעים למטען.
למה בעצם מבצעים הסבה? מטוסי נוסעים מתבלים לאורך כ־15 שנות פעילות, בין אם מדובר במושבי המטוס או במערכות האלקטרוניות. ניתן לקנות מטוסי מטען מהיצרן, אך העלות של הסבה נמוכה בכ־ 20% ממחיר מטוס חדש. כך, סך ההשקעה הכוללת של חברות תעופה במטוס בואינג 777 מוסב עומד, לדוגמה, על כ־ 264-340 מיליון דולר - תלוי בדגם הספציפי.
במקרה שההסבה מתבצעת כאשר המטוס בן 15 שנה, הוא יוכל לשמש כמטוס מטען במשך כ־ 50 שנה נוספות. עד עתה, התעשייה האווירית הייתה מסבה בואינג 737, 747, 767, וכעת כאמור, 777. הנפח הגדול יותר של המטוס משפיע משמעותית על כושר הנשיאה. בעוד שמטוס מסוג 767 מסוגל לשאת כמטוס מטען 60 טון, ב־777 חלה עלייה משמעותית ל־100 טון.
במקרה של עסקת ההסבה, עבור ההודים - מדובר בחיבור בין יכולות ההסבה של החברה לבין שיתוף־הפעולה האדוק עם ניו דלהי, הכולל, בין השאר, מערכות הגנה אווירית מדגם ברק 8, מל"טים מסדרת הרון, וטילים ששימשו בעימות השנה עם פקיסטן.
ההסבה של המטוסים בהודו תיצור לחיל האוויר המקומי יכולות אחרות. לשם השוואה, אורכו של איליושין IL-78 הוא 47 מטרים, מוטת הכנפיים 51 מטרים והוא נושא שישה אנשי צוות. משקלו כשהוא ריק כ־72 טונות, והוא מסוגל לשאת מטען במשקל 100 טונות, ולהזרים 2,000 ליטר דלק בדקה. מהירותו המקסימלית כ־852 קמ"ש, וטווח הפעילות כ־7,223 ק"מ.
לעומתו, לבואינג 767 יש חמישה וריאנטים, אורכו 61 מטרים, מוטת הכנפיים 52 מטרים, והוא דורש צוות מינימלי של שלושה אנשים בלבד. משקלו כ־82.3 טונות, הוא מסוגל לשאת כ־67.1 טונות, ויכולת הזרמת הדלק שלו עומדת על יותר מ־4,000 ליטר בדקה - כפול מאיליושין. עם מנועי פראט אנד וויטני, רולס רויס או ג'נרל אלקטריק, הוא יכול להגיע למהירות של כ־926 קמ"ש, ולפעול עד טווח של כ־12.2 אלף ק"מ.