נשיא טורקיה ארדואן / צילום: ap, Richard Drew
טורקיה מחזקת את מעמדה סביב ישראל, ולא רק בסוריה. שר המסחר הטורקי, עומר בולאט, קיים בשבוע שעבר ביקור בירדן, שבו הצהיר כי אנקרה תפתח מסדרון יבשתי מטורקיה, דרך סוריה וירדן, עד למדינות המפרץ - כבר בשנה הבאה.
● כותרות העיתונים | כך הבחירות לראשות ניו יורק הפכו למלחמה על המזרח התיכון
● 905 מיליון דולר: זו העסקה הבאה של התעשייה האווירית עם הודו
מאז ההפיכה של אחמד א-שרע (אבו מוחמד אל-ג'ולאני) בסוריה בדצמבר האחרון, יצואנים טורקים חזרו להוביל סחורות למפרץ במשאיות - בתום הפסקה של כ־14 שנים שנבעה ממלחמת האזרחים בסוריה, ואילצה את היצואנים הטורקים לפנות לנתיבי הובלה ימיים. אך במחצית הראשונה של 2025 - לפי נתוני אנקרה - חל זינוק של קרוב ל־60% ביצוא במשאיות לסוריה.
בולאט הסביר כי הסחורות הטורקיות אומנם נעות לכיוון המפרץ, אבל יש עוד מלאכה לבצע בכל הנוגע לסוגיות המכסים, הוויזות ותשתיות הכבישים. "שיקום תשתיות הדרכים למצב של טרום 2020 ישפר משמעותית את הסחר והשגשוג האזורי", אמר השר הטורקי.
כפי שהסחר הטורקי עם סוריה מזנק ללא היכר, כך גם מול ירדן. היקף הסחר הבילטרלי בין המדינות הסתכם אשתקד בכ־1.1 מיליארד דולר, ולהערכת משרד המסחר הטורקי יסתכם לכ־1.6 מיליארד דולר השנה. "קבלנים טורקיים מעוניינים ליטול חלק בתוכניות פיתוח התשתיות של ירדן בסך כ־15 מיליארד דולר", סיפר בולאט.
במקום 40 יום על גמלים
בד בבד, טורקיה פועלת מול סוריה וירדן לחידוש מסילת הרכבת החיג'אזית, שהושקה ב־1908 וחיברה באותה התקופה את דמשק עד מדינה. באותה תקופה מדובר היה בבשורה אזורית אדירה, שקיצרה את הדרך מ־40 יום על גמלים לשלושה ימים בלבד.
לדברי בולאט, אנקרה ועמאן פועלות לחידוש התוואי, במטרה להוביל סחורות ונוסעים מטורקיה, דרך סוריה וירדן - עד לערב הסעודית. חלוקת הסמכויות בין המדינות השונות להפיכת הקו, שאורכו כ־1,750 ק"מ, למיזם בעל היתכנות סבירה, כוללת פריסת מסילת ברזל של כ־30 ק"מ בסוריה, וטיפול בתשתיות הנדרשות בירדן.
מיזם החייאת הרכבת החיג'אזית הוא רק אחד מבין כמה שבהם עוסקים באנקרה בעת ובעונה אחת, בניסיון להפוך עצמם למוקד הובלת סחורות. כך, למשל, כשראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, גרם לנשיא ארה"ב לשעבר ג'ו ביידן להציג את תוכנית מסדרון IMEC לחיבור הודו, דרך איחוד האמירויות, ירדן וישראל לאירופה, תוך דילוג על טורקיה - ארדואן הוביל לתוכנית "דרך הפיתוח".
המסדרון היבשתי הטורקי-עיראקי מהווה חיבור תחבורתי מיועד בין מחוז בצרה בדרום עיראק לטורקיה, ואורכו כ־1,200 ק"מ. לפי הערכות, התקציב הנדרש יעמוד על 17 מיליארד דולר, ותהליך הקמתו יתבצע בשלושה שלבים. בראשון, שהמכרזים לגביו כבר יצאו לדרך, ושהזוכות בו ייקבעו עוד השנה, מיועדת ההקמה להסתיים עד 2029. לאחר מכן, יפנו לשלב השני, והשלב השלישי מיועד להסתיים רק ב־2050.
לפי התוכנית, מיועד להיווצר קישור תחבורתי עם כבישים ורכבות במהירות כ־300 קמ"ש בין טורקיה ובין המפרץ הפרסי, דרך נמל המכולות אל־פאו בדרום עיראק.
אך עוד הרבה לפני שדרך הפיתוח תתממש, טורקיה צפויה בחודש הבא לחדש את פעילות רכבות המכולות בקו איסטנבול-טהרן-אסלאמבאד. מבחינת אנקרה, קו שכזה יחזק את הקשר בינה ובין ידידתה פקיסטן, גם אם דרך איראן, ועבור טהרן זה יבטיח הכנסות שוטפות על עצם מעבר הרכבות בשטחי הרפובליקה האסלאמית.
הנדבך הבא: סין
הנדבך הנוסף במארג מסילות הרכבת של טורקיה קשור לסין. זו השיקה ב-2013 את קו רכבות המשא לאירופה כחלק מיוזמת החגורה והדרך. לאורך השנים הייתה מגמת צמיחה בביקושים לקו, אף שהוא יקר יותר מהובלה ימית, אבל מתקפות החות'ים בים האדום, ושיבוש נתיב הסחר הקריטי, הביא במהלך מלחמת חרבות ברזל לזינוק בהיקף רכבות המשא הסיניות לאירופה. אלו ביצעו כ־19 אלף נסיעות ב־2024, פי 10.4 מב־2016. לפי בייג'ינג, רכבת משא בקו סין־אירופה יוצאת לדרך מדי חצי שעה.
כאן נכנסת לסיפור טורקיה, בגלל שבדומה להובלת סחורות סיניות לאירופה דרך רוסיה, קזחסטן או בלארוס, אחד הקווים האפשריים הוא דרך "המסדרון המרכזי". זהו נתיב שמחבר מסין, דרך קזחסטן, אזרבייג'ן וגאורגיה - לטורקיה. משם, הסחורות יכולות להמשיך לאירופה.