עגלתא / צילום: אמיר ליפשיץ
באמצע הדרך בין ערים, פרדסים ושדות נישאים ריחות סתיו של תפוזים. לב השרון הוא אזור שמסתתר בו עולם קטן של מיזמים יפים, שנובטים בבתים עם גגות אדומים. במשך שני עשורים חייתי כאן, נושמת את בושם ההדרים, מדלגת בין עגלות קפה חינניות, לביקורים אצל חברות שממציאות את עצמן בכל יום מחדש. לאחר שנה של מגורים בעיר הגדולה חזרתי ליום בין שדות, מטעים ופרדסים, מתבוננת בעיניים של אורחת ומגלה שכבות חדשות של יופי.
● אם תצליחו להשיג מקום למסעדה הזאת, זו ארוחה שלא תשכחו
● עם תפריט מרענן ומדויק: בית הקפה בקיבוץ שעבר מתיחת פנים
● כל ביס הוא ענן של אושר: הארוחה הדרוזית ששווה לנסוע בשבילה עד הגליל
10:00 | משהו לאכול: קפולסקי עם טוויסט עדכני
בבוקר של ראשית הסתיו יצאתי לדגום עגלת קפה חדשה במושב בני דרור, כי בשרון, כך נדמה, הכול מתחיל בעגלת קפה. בכניסה למושב שלט קטן מבטיח "עתידות לבשורות טובות" - וגם מקיים. מאחוריו מסתתרת עגלת סוסים ישנה שהפכה לעגלתא, פינה ירוקה ונינוחה של קפה, פרחים ואנשים.
זו יוזמה קהילתית של אמיר ליפשיץ, בעל חנות פרחים מקומית. סביב העגלה עציצים פורחים וירוקים, והאווירה מרושלת כמו בכוונה, לא מתאמצת ובכל זאת נעימה. הצמחים מתוצרת משתלות יישובי העוטף נמכרים במחירים סמליים, ועל השולחנות מגשי עוגות מגרים. בימים מסוימים בשעות הבוקר נערכות במקום סדנאות לשזירת פרחים, ובני נוער מהיישוב מועסקים בעבודות הגינון.
הזמנו קפה עם עוגת דבש מצופה שקדים ומסקרפונה. משהו בטעם הזכיר את פעם, ואכן התברר שהיא מתוצרת קונדיטוריית קפולסקי, שעשתה קאמבק עם עוגות רטרו עם טוויסט עדכני.
עגלתא
11:00 | משהו לעשות: על התפר שבין מדע לאמנות
בבית עם דלת ירוקה במושב המוריק עין שריד יוצרת אחת הנשים המסקרנות שפגשתי. ליאת דניאלי היא אמנית חוקרת שמגדלת חיידקים, משחקת עם אצות, מייצרת חומרים מג'לטין וקליפות תפוזים ובונה כלי נגינה לדבורים.
בסדנאות ה־Bio Design, שהיא מעבירה בביתה לקבוצות קטנות וסקרניות, אין ציור או פיסול במובן הקלאסי - יש חקר, ניסוי והתנסות. ביום שבו הגעתי היא הנחתה סדנת נייר. משתתפים ערבבו מים, מוך ממייבשי כביסה, קליפות בננות וסיבי תות ליצירת גיליונות עדינים. "אני לא ממציאה חומרים", היא אומרת, "אני מקשיבה להם".
הסדנה יוצאת דופן וייחודית גם משום שהיא לא מיועדת למי שמחפש תוצר או תוצאה. זה מקום למי שמוכן להיפתח לחומרים חדשים, לתפיסות שונות ולהבין שהטבע הוא האמן הגדול מכולם.
סדנאות Bio Design
13:00 | עוד משהו לעשות: "כובע הוא הוט קוטור"
קילומטרים בודדים של נסיעה מתפתלת בין דוכנים לממכר אבוקדו ודבש ואנחנו מגיעות למושב משמרת היפה. בחצר הבית של משפחת מגן, משפחה של דבוראים, גילינו את בית המלאכה היחיד בארץ שמוקדש כולו לאומנות הכובענות. מאחורי הקולקציות המתחלפות עומדת הכובענית יעל כהן, יוצרת רב־תחומית שמאמינה שכובע הוא לא רק פריט אופנה, אלא גם אמירה תרבותית.
בבית המלאכה מתקיימות הרצאות וסדנאות שבהן כל משתתפת מעצבת את הכובע שלה. השלב הראשון הוא פיסול - עיצוב הצורה בידיים. בשלב השני מתרחש הקסם עצמו, כשהחומר מקבל חיים ומתמקם על הראש בדיוק בהטיה הנכונה.
"כובע טוב הוא הוט קוטור", מסבירה כהן ומוסיפה את כלל האצבע של מיקומה האידאלי של המגבעת - "עד אצבע מעל הגבה".
Justine Hats
14:00 | משהו לנשמה: גן של זיכרון וקפה ומאפה ליד
עוד במושב משמרת, בלב גינה ובה קטלבים ועצי אלה סורית, מסתתר הגן בוטני ריבי שכולו שירה לצמחייה ארצישראלית. סיפורו של הגן מתחיל באובדן: ריבי חצרוני, בת המושב, נהרגה בנפילה מצוק. לזכרה הקימו בני משפחתה ותושבי היישוב גן ובו 60 זני עצים, עשבי תיבול, רימונים ותאנים. הגן הטבעי והמעט פראי הפך ללב הפועם של המושב: מקום לטיול, לפיקניק או לאתנחתה של קריאה על ספסל.
בקצה השביל עוד עגלת קפה מתוקה בשם מישקא, המגישה עוגת שמרים רכה וקפה טוב. אפשר לקחת את המאפה, הסלט או העוגה, ואת כוס הקפה כמובן, להתיישב על ספסל בינות עצי הקטלב ולזמזם את דילן שר.
גן ריבי; מישקא