ICL תקבל פיצוי במיליארדים, אז למה המניה צונחת?

עם הפרסום הרשמי על מזכר ההבנות של הסכם הפשרה מול האוצר בזיכיון ים המלח, אחד הנכסים החשובים ביותר של ICL (כיל לשעבר), מניית החברה צנחה לאורך יום המסחר בשיעורים דו-ספרתיים, שמשקפים הצטמקות ערך של מיליארדי שקלים. ובכל זאת, יש מי שמכנים את הצעת ההסכם "כניעה".

מה הבטיחה המדינה ל-ICL, ומה יקרה ב-2030? גלובס עושה סדר.

● פשרה של מיליארדים: הזיכיון על ים המלח ייפתח למכרז, ICL תקבל פיצוי ענק מהמדינה
● עסקת הענק בסכנה: מה מעכב את יצוא הגז למצרים, והפתרונות האפשריים

מהו זיכיון ים המלח?

זיכיון ים המלח, שהוענק לכיל ב-1961, הוארך עם הפרטתה בשנות ה-90 עד ל-2030, מועד שהיה נדמה אז כדמיוני. מדובר בזיכיון שנחשב משתלם במיוחד, שכן הפקת המחצבים מים המלח, כמו ברום, אשלגן ומגנזיום - הוא מהזולים והיעילים ביותר בעולם. זאת משום שאין צורך לחצוב אותם מהקרקע, אלא די באידוי של המים כדי להפיקם.

זיכיון זה מכניס ל-ICL מיליארדי דולרים רבים בכל שנה, מתוכם מאות מיליונים נגרפים על-ידיה כרווח טהור. כשהזיכיון יפקע סופית עוד מספר שנים, יוכל להיכנס זכיין חדש - וזו הזדמנות משמעותית לשנות את תנאי המכרז כך שיטיבו יותר עם המדינה ועם הסביבה בים המלח.

מה הייתה הבעיה בתום תקופת הזיכיון?

הזיכיון, שנחשב כאמור מיושן מאוד, כלל "זכות סירוב" ל-ICL שנתן לה עדיפות דרמטית בכל מכרז בעתיד. כלומר, כל הצעה חדשה שתינתן, ל-ICL נשמרה הזכות להשוות את התנאים ולהשאיר את המשאב אצלה. דבר זה נחשב כמעקר תחרות רציני.

בעיה נוספת שעלתה היא שווי הנכסים וההשקעות שלה, גם ציוד פיזי וגם פטנטים ונכסים לא מוחשיים, ש-ICL טענה לשווי דרמטי של 6 מיליארד דולר שהיא תדרוש כפיצוי על ויתור עליהם עבור הזכיין הבא.

עלה חשש נוסף ש-ICL תגרום לבעיות עבור הזכיין הבא, לרבות לגבי לקוחות וספקים ואופני פעולה שיקשו מאוד על "מכירת" הזיכיון הלאה עבור המדינה, כמו גם שמירת מאות מיליונים רבים בהפרשות עבור העובדים, שלא בהכרח יוכלו לעבור לזכיין הבא בלי שיתוף-פעולה מלא של ICL עם העברת הבעלות.

מה הציבור יקבל במסגרת ההסכם עם האוצר?

מעבר להבטחת ICL לשיתוף-פעולה מלא עם העברת הזיכיון, ככל שתהיה, הוויתור הגדול והחשוב ביותר מצידה הוא הוויתור על זכות הסירוב הראשוני, ובכך יתאפשר לבצע מכרז הוגן ושוויוני שבו יוכל גם להתחלף המציע.

בנוסף, יתבצעו שינויי מיסוי: ICL אומנם משלמת היום מס רווחי יתר ("מס ששינסקי") על המשאבים בים המלח, אך יש בו חורים רבים שמביאים לכך שחק הממשלה בו מגיע רק ל-34% במקום לטווח של 46-52% שתוכנן, וקרוב יותר למסים הגבוהים שנגבים מענף הגז הטבעי, למשל.

החשב הכללי באוצר יגדילו את משקל התמלוגים מ-10% פחות ניכויים לשיעור גבוה יותר ולא מנוכה, מה שדווקא יקטין מעט את החלק של ששינסקי, שנכנס לקרן העושר שנועדה לשימוש בדורות הבאות. בנוסף, מתכננים לסגור מספר פרצות מס, כך שחלק הממשלה במשאב הטבע יעמוד על כחצי.

בנוסף, נחתמה פשרה מול ICL, במסגרתה שווי ההשקעות שלה בזיכיון יוכרו בשווי של 2.54 מיליארד דולר, או כ-8.2 מיליארד שקל. מדובר בסכום משמעותי מאוד, שיצטרך לשלם הזכיין שיקבל מפעל עובד עם פעילות רציפה, א הוא קטן בהרבה מזה ש-ICL דרשה במקור.

גם מאות המיליונים שהיא הפרישה פנימית לטובת רווחת העובדים, שרובם כנראה יעברו לזכיין חדש, יישאר אף הוא בתוך מפעלי ים המלח לטובת עובדיהם. החקיקה שתיצור את הזיכיון החדש גם תעגן את נושא איכות הסביבה, כמו גם הקרקע והתכנון באזור סביב מפעלי ים המלח.

מבחינת המדינה, ההסכם בברכת ICL יאפשר להעביר יחסית בקלות את החקיקה שתעגן את תנאי המכרז החדש, מתוך תקווה להתחיל בתהליך המכרזי כבר במהלך שנת 2026.

מה ICL מרוויחה מהסיפור, ולמה המניה צונחת?

על-פי ההודעה הרשמית של ICL לבורסה, "יישום העקרונות בבסיס מסמך העקרונות (ככל שייושמו) צפוי להסיר אי-ודאות וסיכונים משמעותיים בנוגע לסיום הזיכיון, ולהעניק לחברה וודאות בנוגע לשווי נכסי הזיכיון (כהגדרתם להלן), וכן לעיתוי התשלום בגינם, ובכך לאפשר לחברה תכנון והיערכות בשנים הקרובות לקראת תום תקופת הזיכיון". כלומר, הדבר העיקרי ש-ICL מקבלת כאן הוא ודאות, לעומת מאבק חוקי ומשפטי בכנסת ובבתי המשפט נגד המדינה, שעלול היה להסתיים בנזק משמעותי לכל הצדדים.

בנוסף, ICL הבטיחה את מקומה כאחת המועמדות (ואולי אפילו אחת העיקריות) במכרז העתידי, שיוכל לאפשר לה לשמר בכל זאת את הזיכיון הרווחי. אך כמובן - תוך עלויות ודרישות חמורות בהרבה. בנוסף, ICL תוכל להמשיך ולהשקיע בזיכיון מתוך ביטחון שהיא תקבל את הפיצוי הראוי על כך בסוף תקופתו, גם כאשר יזם אחר יאלץ לקנות אותו ממנה בהתאם לעלויות בניכוי הפחת שלה.

ובכל זאת, מניית ICL צונחת בשיעור דו-ספרתי דרמטי, שמצטבר למחיקת שוו של מיליארדים רבים של שקלים. זאת, כנראה, בשל חוסר הוודאות הגובר לגבי מקומה אחרי 2030. כך שגם אם החברה תזכה, הרווחים מהזיכיון כנראה יהיו נמוכים יותר.

מהן תגובות הארגונים האזרחיים וארגוני הסביבה?

ההסכם עם האוצר זכה לתגובות מעורבות ממגוון ארגוני החברה האזרחית שעוסקים בכך. בארגון לובי 99 הביעו אופטימיות זהירה ואמרו כי "הדרך למכרז תחרותי על זיכיון ים המלח החדש עוברת דרך ביטול זכות הקדימה של ICL על הזיכיון הבא, ומדובר בתנאי הכרחי למכרז תחרותי". זאת כאשר זה בדיוק אחד התנאים שנקבעו בהסכם. הם בעיקר מציינים כי צריך לעקוב אחרי יישום ההסכם: "יחד עם זאת, צריך להבטיח שאם ההסכם המלא ייחתם, ICL תקיים את כל התחייבויותיה, למשל בנוגע להעברת מלוא המידע וליישום הסכם קציר המלח - צעד הכרחי לקידום ההליך התחרותי".

גם בתנועה לאיכות השלטון אמרו כי הם "מברכים על הסרת זכות הסירוב הראשונה של חברת ICL ועל פתיחת הזיכיון לתחרות הוגנת. יחד עם זאת, התנועה עומדת על כך שיש להקפיד ולהבטיח כי המכרז יהיה שקוף לחלוטין, ייצא לשימוע ציבורי מקיף לפני פרסומו הסופי ויהיה פתוח באופן אמיתי לציבור הרחב ולמתחרים פוטנציאליים".

לעומתם, ארגון "מגמה ירוקה" נקט גישה לוחמנית הרבה יותר: מבחינתו, "ההסכם המסתמן בין משרד האוצר לכיל הוא לא 'פשרה', אלא תשלום כופר שנסגר במחשכים על חשבון הציבור". בארגון מאשימים כי "משרד האוצר בראשות בצלאל סמוטריץ' גורר רגליים ונכשל עם הזיכיון, ולכן הוא מעביר במתנה שטחי ציבור ומיליארדים מכספי המסים של כולנו לחשבון תאגיד מזהם, מסוכן והרסני לישראל. זוהי מתנה מושחתת ובזבוז כספי ציבור". בארגון דורשים שהזיכיון החדש יכלול "קרן ייעודית לשיקום ים המלח, שתמומן מהכנסות החברה ותשמש להשבת האיזון האקולוגי לאזור, לשיקום הנזקים הסביבתיים ולפיתוח בר-קיימא".