זוהרן ממדאני. מגלם דור חדש / צילום: Reuters, Jose Luis Magana
כבר בילדותו ספג זוהרן ממדאני, ראש העיר הנבחר של ניו יורק, השקפת עולם ביקורתית כלפי ישראל - גישה שעוצבה, בין היתר, בבית אביו ונשארה עמו גם בבגרותו. ממדאני מגלם דור חדש של פוליטיקאים אמריקאים, שינקו עוד בצעירותם יחס שלילי כלפי ישראל - בין אם מתוך זיקה אישית או דתית לסכסוך במזרח התיכון, ובין אם מתוך האווירה הרווחת במוסדות החינוך והאקדמיה.
● האיום של ראש העיר החדש והשאלה: האם חוזי ענק של ישראלים בסכנה?
● בטכניון מגיבים לאיום של ממדאני: "מצפים להמשיך לעבוד יחד"
"הם מגיעים מורעלים אפילו לאוניברסיטאות", אומרת פרופ' ענת בק־אלון מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת קייס ווסטרן, ואקטיביסטית פרו־ישראלית שחוותה את עוצמת השנאה על בשרה. "כבר בבית הספר היסודי בבוסטון מלמדים אותם שישראלים לוקחים לפלסטינים את המים".
האם יוכל הדור החדש של האמריקאים, שגדל על נרטיב ביקורתי כלפי ישראל, לבנות בעתיד מערכת יחסים מאוזנת ועניינית יותר עם המדינה?
שובה של התיאוריה הפוסט קולוניאליסטית
נשיאים אמריקאים רבים צומחים כבר באוניברסיטאות העלית, בהן, לרוב, קיימת גישה אנטי־ישראלית. "הדור הצעיר לא מתייחס לישראל כפי שהתייחס אליה הדור הקודם", מסבירה ד"ר רוני רגב, מומחית להיסטוריה אמריקאית בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית.
"ג'ו ביידן למשל גדל על סיפורי השואה והקמת מדינת ישראל. אחר כך בשנות ה־60, סביב המלחמה בווייטנאם, הם חשו חוסר חיבור לישראל, שהזכירה לחלקם את ארה"ב שנגדה מחו. היחסים עשו קאמבק בשנות ה־90, ברקע ההסכמים המדיניים. אלא שמאז עברו 30 שנה - והדור הצעיר בארה"ב אימץ גישות שונות כלפי ישראל, גישות הרבה יותר ביקורתיות.
במקביל, אומרת ד"ר רגב, בפקולטות למדעי הרוח והחברה התחזקה תיאוריה פוסט־קולוניאליסטית, כזו ששמה דגש על יחסי כוחות בין שליטים ונשלטים. "התיאוריה הזו, בגרסתה המלאה והמורכבת, היא מעניינת. אבל לא כולם מאמצים את הגרסה המורכבת שלה. רבים רואים בישראלים ככאלו שבאו מאירופה וגנבו את הארץ של הילידים. וכמובן המציאות הרבה יותר מורכבת. הגישה הפוסט־קולוניאליסטית גורסת שבכל נושא צריך לבחור צד - מי השולט ומי הנשלט. בשנתיים האחרונות רבים בארה"ב בחרו את הצד הלא ישראלי".
גם הפוליטיקה הפנים־אמריקאית משחקת תפקיד משמעותי, מסבירה ד"ר רגב. "ארה"ב מצויה בעיצומו של קיטוב פוליטי חריף, ושמה דגש גובר על התנתקות מהעבר וחיפוש חלופות חדשות. ההתנגדות לקשר ההדוק בין וושינגטון לירושלים נובעת, בין היתר, מהמגמה הזו. קמלה האריס לדוגמה, יודעת שתמיכה פומבית מדי בפלסטינים לא תסייע לה בקרב מצביעי המרכז, אך באותה נשימה היא מבינה שגם הזדהות יתר עם ישראל או גינוי חריף מדי של ההפגנות האנטי־ישראליות עלולים לפגוע בה בבייס הפוליטי שלה.
"לכן אנו עדים לתופעה בקרב פוליטיקאים דמוקרטים שמביעים עמדה נוקשה יותר כלפי ישראל במהלך הפריימריז - אך מרככים אותה עם פתיחת מערכת הבחירות הכללית. גם ממדאני הוא דוגמה מובהקת לכך: לקראת הבחירות מול הרפובליקאים הוא הקפיד למתן את הרטוריקה שלו בנושא ישראל. אין פירוש הדבר בהכרח ששינה את דעתו, אלא שמדובר במהלך טקטי מובהק".
החלק הקטארי במאבק נגד ישראל באקדמיות
יש טענות לכך שכספים מקטאר מהווים גורם משמעותי בפעילות האקדמית והסטודנטיאלית בארה"ב שמבקרת את ישראל. עם זאת, ד"ר רגב מעריכה כי התרומה של קטאר לכך היא מועטה. "תיאוריות פוסט־קולוניאליסטיות שלטו באוניברסיטאות בארה"ב עוד לפני שהכסף הקטארי נכנס", היא אומרת.
מנגד, פרופ' בק־אלון, שחקרה את הנושא לצורך תביעה שהגישה בארה"ב נגד גופים אנטי־ישראלים באוניברסיטאות בטענה כי הם מקבלים כספים מארגוני טרור, מציגה גישה אחרת. "קטאר ומדינות מוסלמיות אחרות החלו במלחמה כלכלית נגדנו, שבין השאר כוללת פעילות אנטי־ישראלית באקדמיות. בארץ צריך להבין שזו מלחמה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיד בה".
ומה קורה במפלגה הרפובליקאית?
גם בצד השני של המפה הפוליטית בארה"ב, בקרב הרפובליקאים, ניתן לזהות יותר קולות אנטישמיים, אומרת פרופ' בק־אלון. אבל הסיפור אצל במפלגה הרפובליקאית מורכב יותר, היא מסבירה: "הוא לא מושפע מהאוניברסיטאות, אלא יותר מאנטישמיות. ואכן אנחנו מזהים לא מעט צעירים אנטישמיים בקרב השמרנים. זו אמנם תופעה שנמצאת הרבה יותר בשוליים של המפלגה הזו מאשר המיינסטרים, אבל היא קיימת גם בה".
גם הרפובליקאים לומדים באוניברסיטאות שבהן עובדים מרצים שמחזיקים בדעות נגד ישראל. הם לא מושפעים מכך?
רגב: "ראשית, הגישה הזו כאמור רווחת יותר בפקולטות למדעי הרוח והחברה, ורפובליקאים רבים בוחרים ללמוד תחומים אחרים, כמו פיננסים. שנית, אני מלמדת הרבה סטודנטים בעלי דעות שמרניות, ובואי נגיד שלא הצלחתי כמעט אף פעם לשכנע מישהו מהם לשנות את דעתו.
"בנוסף, יש לי איזו תחושה שככל שהדמוקרטים משחקים יותר על הכרטיס האנטי־ישראלי, הרפובליקאים בוחרים דווקא בכיוון ההפוך. אבל זו כמובן רק השערה".
"התופעה הזו עשויה להתרחב לקוגרס"
לצד ממדאני, בווירג'יניה, במיניאפוליס ובקליפורניה נבחרו מועמדים נוספים שנחשבים בעייתיים לישראל, אבל הבחירות בניו יורק, אומרת בק־אלון, הן הקריטיות באמת - שם נקבעים הטרנדים, שם מרוכזת העוצמה הכלכלית.
במבט קדימה, בבחירות לקונגרס בשנה הבאה, רגב צופה שהתופעה תתרחב: "בקליפורניה צפוי שרטוט מחדש של המחוזות, כך שבמחוזות רבים יהיה ברור מראש שהדמוקרטים ינצחו. בהיעדר הצורך לזכות בקולות המרכז, הם יוכלו להקצין בעמדותיהם ויהיה מעניין לראות אם אכן יעשו זאת. ניצחונו של ממדאני עלול לשמש להם כקו מנחה. בטווח הקרוב, אני מעריכה שנראה עוד דמויות כאלה בפוליטיקה האמריקאית".