אורן זאב / צילום: תמר גרין
לפני יותר מעשור, בבית קפה בפאלו־אלטו, ישבו שני יזמים צעירים ואורן זאב, מייסד Zeev Ventures - אימפרית השקעות של אדם אחד. "אין חברה, אין עובדים, רק שני היזמים ואני", הוא נזכר. "הרמנו כוסית ‘להצלחת המיזם’, ואז החלטנו ללכת על זה". לימים, סיפר שכתב להם את הצ'ק כ"השקעה במערכת יחסים". ההחלטה הזו הולידה את חברת טריפאקשנס (TRIPACTIONS), שבחלוף השנים נהפכה לנאבן.
● היזמת שמפתחת פתרון חדש לפרקינסון: "האפקט הלא תרופתי יכול להיות דרמטי"
● כך נער הקריפטו מניו יורק הפך את חוכמת ההמונים לאימפריה של מיליארדים
● ראיון | כשהתחיל להתאמן בקרוספיט גילה בעיה. הפתרון שלה הביא לו מיליון משתמשים
בשבועות האחרונים, אחרי לא מעט משברים, הגיעה נאבן (NAVAN), המציעה פלטפורמה לניהול נסיעות עסקיות לצד שירותי תשלומים והוצאות ארגוניות, לנאסד"ק. הנפקתה בשווי של 6.2 מיליארד דולר הייתה ההנפקה הישראלית הכי גדולה בוול סטריט אחרי מובילאיי. אבל בניגוד לסיפור של מובילאיי, ההתחלה של נאבן בבורסה האמריקאית אינה קלה - כבר ביום המסחר הראשון צללה המניה ב־20%, וכיום רחוקה כבר ביותר מ־30% ממחיר ההנפקה ומשקפת שווי של 4.4 מיליארד דולר בלבד.
ולמרות כל זאת, זאב, אחד מהמשקיעים הגדולים בחברה עד היום, לא מתרגש: "ברור שהייתי רוצה שהיא תהיה 20% פלוס ולא 20% מתחת, ואולי הפרפורמנס הראשוני היה מאכזב, לא ציפינו", הוא מודה, "אבל צריך לשים דברים בפרופורציה - מה שקובע הוא הביזנס.
"בהגדרה, הנפקה מוצלחת היא כזו שבה החברה גייסה את הכסף שרצתה לגייס". כל השאר, הוא מדגיש, זה רק רעש. "באופן כללי יש קורלציה מאוד נמוכה, אם בכלל - אולי אפילו שלילית - בין ביצועי המניה ביום הראשון לבין הביצועים ארוכי הטווח, שהם פונקציה של כמה הביזנס טוב".
גם במבט רוחבי על גל ההנפקות בוול סטריט השנה, לזאב יש השגות והוא מבקש לקרוא תיגר על רעיון "חלון ההנפקות", כלומר ההנחה שיש תקופות של שגשוג כלכלי שבהן ניתן להנפיק חברות, ובתקופות פחות טובות קשה עד בלתי אפשרי להביא חברה לבורסה. "זה מיתוס שגוי. תמיד אפשר להנפיק אם החברה מוכנה ואם היא מספיק טובה. זה נכון שיש תקופות שקל יותר לקבל בהן מחיר טוב, ויש תקופות שקשה יותר", לדבריו, "אבל להגיד שהחלון סגור ושאין אפשרות? פשוט לא נכון".
נטוורקינג מוטה ישראל
הסיפור של נאבן מעט שונה בנוף הישראלי. קשה למצוא מידע על המייסדים וההיסטוריה של החברה, והקשר לארץ נבנה רק בשלבים מאוחרים יותר. "זה התחיל עוד ממרקורי, חברת תוכנה ישראלית שבנתה סקייל אדיר והוציאה אנשים מצוינים לתעשייה", מספר זאב ומתאר כי משם נסללה הדרך למפגש שלו עם שני יוצאי מרקורי, אריאל כהן ואילן (ורדיאל) טוויג, שבהמשך ייסדו את נאבן.
מרכז הפיתוח של החברה בארץ הוקם רק שנים אחר כך, "כשהיה בכיר בחברה שרצה לחזור לישראל", אומר זאב. מאז, הזרוע המקומית גדלה משמעותית. "יש בארץ מאה ומשהו מפתחים, וכל תחום ה־PLG - קרי הצמיחה שמובלת על־ידי המוצר, מונהג מישראל. יש כאן לפחות שני מנהלים בכירים ברמה גלובלית".
ניתן לומר שכלל פילוסופיית ההשקעה של זאב נשענת על עיקרון של לפעול עם אנשים שהוא מאמין בהם. "אני כמעט תמיד משקיע באנשים שאני כבר מכיר, או בהצעות שהגיעו אליי דרך יזמים מהפורטפוליו שאני כבר מושקע בו. למשל השבוע אני מבצע השקעה חדשה - בעסק של חבר'ה שעבדו אצל יזם של אחד הלהיטים בפורטפוליו שלי", הוא מספר. "אפשר לראות בכך נטוורקינג שמאוד מוטה לכיוון הישראלי, בגלל הנציגות הגדולה של ישראלים בפורטפוליו".
עוד בשנה החולפת הייתה המכירה של חברת נקסט אינשורנס - השקעה מוקדמת של זאב שהפכה לאקזיט משמעותי, אבל גם לשיעור בצניעות ובמחזוריות השוק. נקסט אינשורנס, מתחום הביטוח לעסקים קטנים בארה"ב, נמכרה במרץ האחרון לתאגיד הביטוח הגרמני מיוניק רי לפי שווי של 2.6 מיליארד דולר. זאת לאחר שכבר הייתה בשווי של 4 מיליארד, אך חוותה פיטורים ב־2022 וירידת שווי בגיוס בסוף 2023 ל־2.5 מיליארד דולר.
זאב בודד, וטוב לו
האקזיט הראשון של זאב היה ב־2008, בחברה שבה השקיע בשנות ה־90. בעת שעבד אז בקרן אייפקס האמריקאית, חיפש זאב חברות ציבוריות חבולות בעלות פוטנציאל, והשקיע 11 מיליון דולר מכספי הקרן באודיבל, חברה שעסקה בהקראת ספרים והתרסקה במשבר הדוט.קום. הוא השתלט על 40% מהמניות, וב־2007 החברה נמכרה ב־310 מיליון דולר - אקזיט ברווח של יותר מפי 10 על הכסף.
מה שהחל אז כמיזם צנוע של השקעות אישיות על בסיס הזדמנויות מהרשת החברתית הקרובה, הפך ברבות הימים לקרן זאב ונצ'רס - מפעל השקעות אדיר שנאמד היום במעל ל־2.5 מיליארד דולר נכסים מנוהלים.
זאב התחיל לפעול כמשקיע עצמאי, אנג'ל, אחרי שעזב את קרן אייפקס ב־2007, אך הקרן שלו הוקמה באופן רשמי רק ב־2015, עת החל להשקיע גם כסף של משקיעים חיצוניים.
עד כה השקיעה זאב ונצ'רס ביותר מ־50 חברות, רובן בתחומי התוכנה ובעלות קשר ישראלי. בין אלה: ענקיות פינטק (חברות התשלומים טיפלתי וסאנביט), חברת ביטוח דיגיטלי (נקסט אינשורנס) וגם חדי־קרן כנאבן (עוד בימיה כטריפאקשנס). אולם גולת הכותרת היא העובדה שהוא עושה את הכול לגמרי לבד: ללא שותפים, ללא עובדים, אפילו בלי עוזר אדמיניסטרטיבי.
מהבחינה הזאת אין לזאב אח ורע בתעשייה: זאב ונצ'רס היא הקרן הגדולה בעולם המנוהלת בידי משקיע בודד אחד, ללא שותפים. הוא משמש כדירקטור ב־35 חברות מתוך ה־50 בהן השקיע, כשהוא מעורב באופן ישיר בהשקעה ומחזיק בדרך כלל בנתח הגדול של המניות המחולקות למשקיעים הראשונים, 30%־20% מהון החברות. העובדה הזאת הופכת אותו לאחד האנשים המשפיעים ביותר בהייטק הישראלי, למרות שהוא מתגורר אי שם בקצה השני של הגלובוס, בעמק הסיליקון.
"זו הדרך שבה אני עובד והיא פשוט מאוד מתאימה לי", הסביר זאב בראיון קודם לגלובס. "רוב האנשים מאמינים שהם צריכים צוות מסביבם, לי מתאים לעבוד בלי. אני יעיל מאוד. בגלל שאין לי ארגון אני חוסך המון עבודה; אני לא צריך לתאם עם אף אחד שום דבר, לא נדרש לשכנע אנשים. אף אחד לא צריך לכתוב ניירות, ואני לא צריך לקרוא ניירות של אחרים".
אחת התפניות המשמעותיות בחייו של זאב הייתה כשפגש את פיטר ת'יל, יו"ר ענקית התוכנה שנכנסה גם לתחום הביטחוני, פלנטיר, ומשקיע־על המקורב לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ. ת'יל הוא זה ששכנע את זאב להקים קרן הון סיכון על שמו. ואת ההון הראשון שגייס זאב ב־2007, העניק לו ת'יל כמשקיע החיצוני היחיד. "נפגשנו בכלל בנסיבות אחרות בקבוצה גדולה, וקבענו להיפגש אחד על אחד", זאב משחזר. "עד אז הייתי משקיע מכספי הפרטי, אבל התנהגתי כמו קרן. ועדיין לכל מי ששאל אם הייתי רוצה להפוך את הפעילות הזאת לקרן ממוסדת - עניתי בשלילה".
אלא שת'יל הפתיע אותו. "הוא אמר לי: 'למה שלא תיתן לי להיות המשקיע שלך ונתייחס לזה כניסוי בשני הכיוונים - אתה תראה בעצמך אם זה מתאים לך, וכך גם אני'. בדרך כלל, כשאתה מגייס קרן הון סיכון, אתה מתחייב בפני המשקיעים שלך לתקופה ארוכה - אבל מה שהתאים עם פיטר היה העובדה שדובר בניסוי ללא מחויבות. לא הייתי צריך להכין שקפים ולא לעשות בדיקת נאותות בתהליך שנכפה עליי מבחוץ. הגדרנו תקופה של שנה, או 20 מיליון דולר - ומה שייגמר קודם לכן יחתום את תקופת הניסיון", מספר זאב.
"משבר קיומי זה 'מאסט'"
המסעות שהוא עורך עם החברות שבהן הוא משקיע כוללים תמיד גם "רגעי אמת", וכפי שזאב מגדיר: "אין אף חברה שהשקעתי בה וקיימת יותר משש שנים, שלא עברה משבר קיומי". נאבן היא עוד דוגמה מובהקת לכך. עד הקורונה החברה נסקה במהירות, אבל אז הגיעה המגפה והפכה אותה מעסק צומח למבחן מנהיגות קיומי. "נאבן הייתה נראית מדהים", מספר זאב. "צמיחה מטורפת, יש כבר אלף עובדים, הכול רץ קדימה, ואז פתאום תוך שבועיים כל ההכנסות הולכות לכיוון אפס. אין שום דרך לדעת אם זה אי פעם יחזור למה שהיה".
הפסימיות הייתה אז כמעט קונצנזוס. "אנשים אמרו 'התרגלנו לזום, לא נצטרך יותר לנסוע לשום פגישה'. סימן השאלה הכי גדול שאפשר לדמיין ריחף מעל הכול", נזכר זאב. ובאקו־סיסטם של עמק הסיליקון הלחץ היה כפול, כשהעובדים מודעים היטב לשווי האופציות שלהם. "באותה תקופה זום, דאטה דוג וסנואו פלייק התפוצצו במובן החיובי", הוא משחזר. "אנשי מכירות, שיווק, מפתחים, יכלו לעבור בקלות לחברות שנמצאות בעלייה, אז איך אנחנו מחזיקים את האנשים? זה היה מבחן מטורף של מנהיגות. מצד אחד להגיד את האמת, ומצד שני לתת הרגשה שיהיה בסדר, שנצא מזה מחוזקים".
הסיטואציה חשפה מצידו של המנכ"ל אריאל כהן, "יכולת מנהיגות ברמה עולמית", להתרשמותו של זאב. "מעט מאוד אנשים בעולם עברו כזה מבחן, ואריאל ואילן (המייסד השותף) עברו אותו בהצלחה יתרה. לא שלא עזבו אנשים, אבל יחסית למה שיכול היה לקרות, הם שמרו כמעט את כל ההנהלה ורוב המהנדסים ואנשי המכירות".
אבל נדרשו אז גם החלטות קשות. "בבת אחת צריך לפטר", אומר זאב. "והם היו החברה הראשונה שפיטרה, וחטפו על זה הרבה ביקורת, כי הם פיטרו בזום. למרות שבכלל לא הייתה דרך אחרת לפטר באותם ימים". עם זאת הוא מתאר הנהלה שפעלה במהירות וללא היסוס: "בלי לפחד ממה שיגידו, אלא לפעול כמה שיותר מהר, כדי להתאים את גודל החברה למצב החדש".
במקביל, נאבן שינתה לחלוטין את הפוקוס המוצרי. מדגש על נסיעות "העברנו את מרכז הכובד ל־Expenses, כלומר למגזר ההוצאות העסקיות", מספר זאב. "זה שינוי מהותי שהשפיע גם על תמהיל ההכנסות וגם על איך שהשוק רואה את החברה". הנסיעות עצמן לא נזנחו, הן פשוט קיבלו פרשנות חדשה - בטיחות לפני הכול. ״כשהנסיעות התחילו לחזור בהדרגה, "התמקדנו ביכולת של ארגון לדעת בכל רגע היכן העובד שנמצא בנסיעה, ואיך שומרים עליו", הוא מסביר. בד בבד בחזית הפיננסית התרחש מהלך כמעט בלתי־אפשרי של גיוס הון. "לגייס כסף באפריל 2020?! זה היה מדהים", מתלהב זאב. "הם עשו סבב מאוד משמעותי מקרן מאוד רצינית".
המשבר ההוא היה הראשון מבין כמה. אבל זאב שב ומבהיר שזו בדיוק העבודה: "ח ברה שהכול הולך בה טוב, המנהיגות לא באמת עומדת למבחן". ומכאן הוא מותח קו ישיר ליום המסחר הראשון של נאבן בנאסד"ק. "אחרי מה שעברנו בקורונה ועוד כמה מבחנים", הוא מחייך, "שהמניה תרד ב־20%? זה שטויות לחלוטין. נבנה את הביזנס, והמניה כבר תגיב בחזרה".
"לא לפספס הצלחות"
אם לשוב לפילוסופיית ההשקעה של זאב, לצד הקשרים האישיים ארוכי הטווח זו מושתתת גם על הכרעות מהירות. "אני באמת מחליט בדרך כלל תוך 24 שעות, מקסימום 48", הוא אומר. הוא מודע לכך שהגישה הזו לא מתאימה לכל תחום, אבל בהשקעות הון־סיכון הא־סימטריה לטענתו עובדת לטובתו: "בביזנס שלנו מה שחשוב זה ההצלחות, הכישלונות פחות. כשאתה מפסיד, אתה מפסיד פעם אחת את הכסף. כשאתה צודק וזה מצליח, אתה יכול להרוויח הרבה יותר". הוא מדגים על נאבן, שבה "כרגע אני מורווח בערך 100 פעם על ההשקעה המוקדמת שלי". כלומר רק על ההשקעה הראשונה שעשה, כשבהמשך הוסיף עוד השקעות. ואמנם הרווח האישי שלו מההנפקה של נאבן נע סביב מיליארד דולר.
ועל המעבר לחיים ציבוריים של החברה הוא משוכנע כי אמנם "אתה תחת זכוכית מגדלת, ומדי רבעון צריך לספר לעולם איך אתה נראה, אבל בסופו של דבר זה אותו הביזנס. דברים מסוימים נעשים קלים יותר, אחרים קשים יותר, אבל הזהות העסקית לא משתנה".
ומה הלאה? מבחינתו, ההנפקה של נאבן היא רק ההתחלה. "יש לי עוד חברות על הכוונת להנפקות בשנתיים הקרובות", הוא חושף. ולסיכום שב לעיקרון המנחה שלו בכל הנוגע לנאבן: "בסוף המניה תדביק את הביזנס, לא להפך. נמשיך לבנות, והשוק כבר יידע לתמחר".