סכר מרכזי באיראן שנפגע מהבצורת / צילום: Reuters, Vantor
הכותבים הם מנכ"ל ומנהלת בחברת הייעוץ Complex
בשבועות האחרונים מתפתח באיראן משבר מים היסטורי. שכונות בבירה טהראן מתעוררות עם ברזים יבשים, בתי חולים מצמצמים צריכת מים וסכרי ענק מתייבשים. מאגר המים הגדול בבירה צפוי להתרוקן בעוד שבועיים, בעוד שלושת המאגרים המערביים סביב טהראן ירדו לפחות מ־10% מהקיבולת. גשם לא צפוי לפחות בשבועיים הקרובים, ונשיא איראן הזהיר מאפשרות של פינוי טהראן, על 10 מיליון תושביה. במקביל עוד מאות ערים באיראן סובלות ממחסור באספקת מים, ואלו זורמים יום או יומיים בשבוע בלבד, תוך עליית מחירם.
● דוחות חברות האנרגיה מגלים: מחסור בטורבינות מעכב הקמת תחנות כוח
● פוטין, התמחור וההסכם המצרי: שלושה אירועים שהכבידו על המניות הלוהטות בת"א
למצב הקטסטרופלי לא הוביל רק משבר האקלים, אלא הוא נובע מכשל מערכתי עצום. האקוויפרים (מאגרי מים תת־קרקעיים) במדינה נשאבים בקצב גבוה בהרבה מקצב ההתחדשות הטבעית שלהם, השקעת חסר בתשתיות גורמת לאובדן מים עצום, החקלאות בזבזנית באופן קיצוני ונהרות מרכזיים יבשים או מזוהמים.
איראן במצב שמערער יסודות חברתיים וכלכליים בסיסיים - מחסור במים אינו דומה למחסור בדלק או לעלויות מזון גבוהות, הוא מאיים על הקיום האנושי.
המשטר באיראן מיומן היטב בדיכוי מחאות באלימות והעם מיואש ומפוחד. לכן, להערכתנו, הסיכון לנפילת משטר מיידית הינו נמוך. אולם, אם משבר המים יימשך בחודשים הקרובים עד האביב, הסיכויים למחאות יאוש נרחבות ונפילת המשטר עולים. במקביל, איראן צפויה להיחלש כלכלית במהירות, גם בשל החרפת הסנקציות הבינלאומיות, ולהתקשות במימון חימוש של מיליציות ותוכניות טילים וגרעין, עד לקריסה כמעט בלתי נמנעת.
ירדן תלויה במים שלנו ומצרים זקוקה לאנרגיה
להערכתנו, האירועים באיראן הם קדימון לגל של משברי מים באזור כולו. בירדן מתפתח משבר מים עצום; המדינה צורכת בכל שנה למעלה מ־1.2 מיליארד מ"ק מים, אך מקורותיה הטבעיים מספקים פחות ממחצית מכך. מתוך 12 האקוויפרים העיקריים במדינה, תשעה נמצאים בניצול יתר עד קריסה.
זרימת נהר הירדן בחלקו הדרומי ירדה בכמעט 90% ביחס לשנות ה-70. במקביל, כ־50% מהאספקה בצנרת אובדת לאור הזנחת תשתיות. כתוצאה, אספקת מים בערים מרכזיות בממלכה מגיעה יום אחד בלבד בשבוע, ובכפרים בצפון ירדן אפילו פחות. חלק מהפערים בצריכת המים של ירדן מספקת ישראל. בשנת 1994, בהתאם להסכם השלום, ישראל סיפקה לירדן 50 מיליון מ"ק מים בשנה, וב־2021 הוכפלה האספקה לאור המחסור.
לאור גודל הפערים, תוכנן בראשית העשור פרויקט "Prosperity Blue" שנועד להזרים לירדן מים מותפלים מישראל, בהיקף 200 מיליון מ"ק, במימון של איחוד האמירויות.
הפרויקט נתקל בעיכובים, בעיקר בשל מורכבויות מדיניות, אך הוא מהווה דוגמה לשיתוף פעולה אזורי להתפלת מים. להערכתנו הפרויקט עשוי להתקדם בקרוב, מכיוון שלירדן אין חלופות אחרות - בהיעדר מקורות מים טבעיים, גישה לים או יכולת מימון עצמאית להתפלה בהיקף רחב.
מצרים גם היא מתמודדת עם משבר מים ומפתחת בישראל תלות אחרת - אנרגטית. מצרים תלויה לחלוטין בנילוס כמקור מים, שמספק לה כ־55 מיליארד מ"ק מים לשנה, כמחצית מצרכיה. אין ברשותה מקורות טבעיים אחרים.
הפער צפוי להתרחב, על רקע הפעלת סכר בנילוס באתיופיה, שמאיים להפחית את הזרימה. לאור המצוקה, מצרים מקדמת בשנים האחרונות תוכנית שאפתנית להקמת עשרות מתקני התפלה בחופי הים התיכון והים האדום, בהיקף מיליארדי דולרים. אולם ההקמה מתקדמת באיטיות וההתפלה מצריכה כמויות אדירות של אנרגיה - שנמצאת במחסור.
מצרים כבר מייבאת גז מישראל במיליארדי שקלים בשנה, שצפויים לגדול ככל שתורחב ההתפלה. להמחשה, מתקן התפלה המייצר 300 מיליון מ"ק מים בשנה צורך חשמל בהיקף של עיר בינונית. לכן, התלות בגז מיובא מישראל היא מובנית.
תהליכים משולבים אלה צפויים להעמיק דרמטית את התלות הקיומית של ירדן ומצרים בישראל, ובתוך כך להפחית את הסיכון לעימות. השלכה משמעותית נוספת היא עלייה דרמטית בביקוש להתפלת מים ולאנרגיה מישראל.
לאורך שרשרת ההתפלה: הענפים בארץ שיושפעו
עבור תעשיית הגז הישראלית מדובר בביקושים חדשים ויציבים, כאשר מאגרי הגז יהפכו לחלק קריטי בתשתית מים אזורית שתקום. כתוצאה, חברות הסקטור, שהציגו ב־2025 ביצועי חסר ביחס למדדים המובילים בבורסה, עשויות להגדיל הכנסות ורווחיות.
לדוגמה, ניו־מד אנרג'י המפעילה את מאגר הגז לוויתן ונהנית מחוזי יצוא לירדן ומצרים -צפויה לפוטנציאל של הרחבת האספקה לצורך התפלת מים, שטרם השפיע מהותית על הכנסותיה. גם יצרנית החשמל OPC עשויה להרוויח מכך שתחנות הכוח שלה נמצאות בלב שרשרת ההתפלה.
באשר להתפלה עצמה, בישראל אמנם פועל אחד מהמערכים המתקדמים בעולם, אולם אף אחד מהמתקנים הגדולים אינו בבעלות חברה ציבורית. לצד IDE Technologies הגדולה בשוק שבבעלות קרן פורטיסימו, פועלות חברות פרטיות בינלאומיות.
לכן, הפוטנציאל ההשקעתי בגידול ההתפלה עשוי לנבוע מחברות הפועלות בשרשרת הערך. להערכתנו, הנהנית העיקרית מקרב החברות הציבוריות תהיה עמיעד, המייצרת מערכות סינון למים מותפלים. מדובר בחברה קטנה יחסית בשווי שוק של כ־200 מיליון שקל, שהכנסותיה מתחום ההתפלה מהותיות לפעילותה ועשויות לגדול משמעותית.
השפעה מתונה ועקיפה עשויה להיות על חברת ארד, שמובילה את שוק מדידת המים וצמצום אובדני מים בישראל, תחום קריטי למדינות הסובלות מאובדן מים מתשתיות לקויות, כמו ירדן.
השפעה מתונה בהרבה עשויה להתגלגל לחברות תשתית מובילות כמו אשטרום ואלקטרה, שיוכלו לקבל חוזים משמעותיים להקמת קווי מים, מתקני שאיבה ומערכות חשמל במתקני ההתפלה.
לסיכום, מפת הכוח במזרח התיכון משתנה, לא רק בגלל יכולות צבאיות. ישראל, לראשונה בהיסטוריה, צפויה להפוך למעצמת־על תשתיתית, שמדינות האזור תלויות בה למים ואנרגיה. זאת בעוד איראן קורסת תשתיתית וצבאית והאיום ממנה יתפוגג.
זה צפוי להוביל לירידת תשואות האג"ח הממשלתיות, שיפור הדירוג לישראל ודחיפה חזקה לתמ"ג ולשוק המניות המקומי.
הגורמים בטור זה עשויים להשקיע בני"ע או מכשירים המוזכרים בו. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם