שיגור טיל חץ 3 / צילום: משרד הביטחון
ישראל תגיע ביום רביעי לנקודת ציון היסטורית, 80 שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה: ברלין תסיים את השלב הראשון במבצוע חץ 3, המערכת האסטרטגית פרי פיתוח התעשייה האווירית בישראל, שמיועדת לספק הגנה אווירית לגרמניה ואף למדינות אירופיות אחרות. כל זאת, על אף אתגרי מלחמת חרבות ברזל והאספקות למערכת הביטחון הישראלית.
● דוחות התעשייה האווירית: צמיחה בכל היבשות, שיאים חדשים
● ישראל לא לבד: המדינה האירופית שמתקרבת למערכת לייזר להגנה
בועז לוי, שכיהן בעבר כמהנדס הראשי של החץ, ראש התוכנית, וכיום מכהן כמנכ"ל התעשייה האווירית, סוגר כמה מעגלים - מקצועיים ואישיים: "על אף שנתיים קשות לעם ישראל ולמדינת ישראל, עבדנו לילות כימים כדי לעמוד בזמנים. אנשים רבים עבדו בתנאים קשים מאוד במטרה לעמוד באספקת המערכות. כשהגרמנים חתמו הם ידעו כי הם רוכשים מערכת טובה, אבל לאחר השנתיים האחרונות הם התרשמו יותר.
"כראש תוכנית חץ 3 הובלתי אותה מרעיון ליירט בשכבה גבוהה יותר, וזו הוכיחה את עצמה במלחמה מול החות'ים ומול איראן. המעגל הנוסף הוא אישי: אני דור שני לשואה, ואזרחים יהודים שעברו את השואה רואים כעת כיצד דווקא בגרמניה, שבה הומצא הטיל הבליסטי הראשון, אנחנו מציבים את המענה האולטימטיבי ברמה העולמית".
עסקאות מיירטים ומל"טים בדרך
המערכת הישראלית שהוכיחה את עצמה במלחמת חרבות ברזל, נרכשה בעסקה היסטורית ב־2023, עוד בטרם המלחמה, תמורת כ־3.5 מיליארד דולר. אל העסקה הזו, כפי שנחשף לאחרונה בגלובס, צפויה להתווסף עסקאות נוספות עם התעשייה האווירית לרכש מיירטים ומל"טים, שצפויות להסתכם לכמה מיליארדים נוספים. "זה לא פחות ממדהים", אומר תא"ל (מיל') רן כוכב, לשעבר מפקד מערך ההגנה אווירית של ישראל, וכיום מומחה בינלאומי להגנה אווירית רב־שכבתית.
חץ 3, מערכת הגנה שפיתחו במשותף מנהלת "חומה" במשרד הביטחון והסוכנות האמריקאית להגנה מפני טילים (MDA) ובייצור התעשייה האווירית, תתווסף למערך ההגנה הרב־שכבתי של גרמניה שמתבסס על מערכות מתוצרת מדינות שונות. זו הישראלית תגן מפני טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה, ותמוקם מעל המערכות האחרות.
רן כוכב מגדיר את חץ 3 כ"חללית מתאבדת": "היכולת לפגוע ברזל בברזל (Hit-to-Kill) מחוץ לאטמוספירה, בחלל, במהירויות היפר־סוניות, היא מדע בדיוני שהפך למציאות בזכות המהנדסים הישראלים וזה המקום להצדיע למהנדסי מפעל מל"מ של התעשייה האווירית, לאנשי אלתא, יצרני המכ"ם המשוכלל בעולם ולמנהלת 'חומה' במפא"ת. בדרך כלל אני מפרגן ללוחמות וללוחמי ההגנ"א וכעת נכון לציין לטובה את מהנדסי התעשייה האווירית: האנשים האלו, הם הלוחמים האלמונים שמצילים חיים".
תחרות בטווחי היירוט השונים
עבור טילים בליסטיים בתוך האטמוספירה ימשיכו הגרמנים להשתמש במערכות אחרות כדוגמת פטריוט מתוצרת ריית'און האמריקאית. בטווח הבינוני, מפעילים את מערכת IRIS-T הגרמנית־שבדית, ובטווחים הקצרים מופעלות מערכות שונות כדוגמת סטינגר.
הסיטואציה בין החברות הישראליות לבין האמריקאיות מסקרנת משום שמדובר בשותפות וביריבות עסקית בעת ובעונה אחת. בעת שארה"ב מעניקה במסגרת מזכר ההבנות עם ישראל חצי מיליארד דולר למחקר ופיתוח בתחום ההגנה האווירית, חברות אמריקאיות נוטלות חלק במיזמים כמו המערכת שעבדה קשה מכולן במלחמה, כיפת ברזל, וחץ 3. עם זאת, יש גם יריבות עסקיות, כמו לוקהיד מרטין.
"מאבק אימתנים בין התעשיות הביטחוניות בעולם"
כוכב, ששימש בין השאר כמפקד יחידת החץ בעבר, התייחס גם להשלכות המלחמה באוקראינה על הביקושים למערכות ישראליות. לדבריו, "ישנו צורך אקוטי, שנובע מהמבט על שני העימותים הפעילים: בישראל ובאירופה. תחום ההגנה האווירית הפך למאבק איתנים בין התעשיות בעולם, אך למערכת הביטחון הישראלית ובכללותה לתעשייה האווירית ולמערך ההגנה האווירית, יש ניסיון מבצעי וידע הנדסי שאין בשום מקום בעולם".
מערך ההגנה המגוון של גרמניה משקף במידה רבה מסקנות שעולות ממאמר שחיבר תא"ל כוכב לפני שחרורו מצה"ל ביחד עם ד"ר סידהרת' קאושל במסגרת המכון המלכותי לביטחון לאומי (RUSI).
כפי שמאז 7 באוקטובר מתמודדת ישראל עם איומי הרקטות, הטילים והכטב"מים עם מערך רב־שכבתי שכולל את כיפת ברזל, קלע דוד, חץ 2 וחץ 3, המחברים מציינים המחברים כי זה נדרש כחלק אינטרלי בכל מקום מול האיום המודרני.
בה בעת, בעולם שבו פונים לכלכלת חימושים כולל, למשל, בישראל עם מערכת אור איתן הישראלית להגנה באמצעות לייזר - מפקד מערך ההגנה האווירית הישראלית לשעבר וד"ר קאושל ממליצים לתכנן את המיירטים באופן שבו נדרש להתאים חימוש ייעודי למטרה כך שטילי החץ (2-3-4-5) יושקעו במטרות המאתגרות ביותר.
"המסירה ההיסטורית השבוע היא גם סגירת מעגל עבורי - כמפקד לשעבר של היחידה ושל המערך כולו, וכחוקר שבחן את האיומים הללו בזירה האקדמית הבינלאומית, במיוחד בהקשר האירופי", מספר כוכב. "הפתרון שגרמניה מאמצת היום הוא יישום ישיר של הלקחים שניתחנו ב-RUSI: הגנה אקטיבית, שכבה עליונה קטלנית, וראייה מערכתית כוללת".
הפער הגדול בין ההצלחה באוקראינה לישראל
היתרון המהותי של ישראל משתקף מהחיבור בין צורך בינלאומי גובר להגנה אווירית לבין ניסיון מבצעי מוצלח ישראלי שאין לו אח ורע בעולם. במאמר שחיבר ד"ר קאושל במכון RUSI עם סאם קראני־אוונס, השניים ציטטו נתונים שפרסם החוקר האוקראיני פטרו איבניוק ומכון CSIS אימתו, כי החל מפרוץ מלחמת רוסיה־אוקראינה בפברואר 2022 ועד 24 באוקטובר השנה, מערך ההגנה האווירית האוקראיני הצליח ליירט רק 24% מ־939 טילי איסקנדר וקינז'ל רוסיים ששוגרו לשטחם. לצורך ההשוואה, במבצע עם כלביא, מערך ההגנה האווירית הישראלי יירט כ־84% מהטילים הבליסטיים האיראניים, כאשר כ־63 טילים "בלבד" הצליחו לחדור. חץ 3, כמובן, הוכיחה את עצמה גם במתקפות הטילים האיראניות המסיביות באפריל ובאוקטובר אשתקד.
על כן, אין סיבה להיות מופתעים כי מדינות מזרח ואף צפון אירופה מתעניינות ואף רוכשות מערכות הגנה אווירית ישראליות. אחת מהראשונות והבולטות שבהן הייתה פינלנד, שגובלת ברוסיה ורכשה את קלע דוד של רפאל תמורת כ־366 מיליון דולר. בדומה לחץ 3, עסקה זו נסגרה עוד בטרם המלחמה, בזכות מכרז חריג אפילו במושגי טכנולוגיות ההגנה האווירית הישראליות: מתוך עשר חברות בינלאומיות בתחילת הדרך, שתיים ישראליות הגיעו לשלב הסופי - רפאל עם קלע דוד והתעשייה האווירית עם ברק MX.
קלע דוד וספיידר: פריצת דרך בשוק ההגנה האווירית
במהלך חרבות ברזל, קלע דוד הופעלה בכל זירות הלחימה בטווחים הבינוניים, מה שהביא להתגברות העניין בה. המערכת מסקרנת בזירה העולמית הן בזכות יכולות התמרון שלה, הן בזכות הרלוונטיות לטילים וכטב"מים, והן בזכות עלות המיירטים: בעוד פטריוט PAC 3 עולה 6 מיליון דולר, קלע דוד מוערך בכשישית מחיר. ככלל, מחירי המיירטים הישראליים - מכל הסוגים - הם זולים לאין שיעור ביחס למקביליהם בעולם.
ייחודיות של טכנולוגיות ההגנה האווירית הישראליות היא שלא בהכרח יש צורך כי מערכת תהיה חלק אינטגרלי מהמערך של צה"ל, כדי שהיא תהיה מבוקשת. מערכת ספיידר של רפאל נמכרה לאורך השנים למדינות, לפי פרסומים, כמו צ'כיה, פיליפינים, וייטנאם, סינגפור, הודו ואזרבייג'ן, תוך שהיא מיועדת ליירוט מל"טים, מטוסים, מסוקים וטילים בליסטיים לטווחים קצרים באמצעות שתי משפחות מיירטים מתוצרת רפאל: פיתון (PYTHON) ודרבי (DERBY).
אל כל אלו התווספה ביוני האחרון, כשהמלחמה עוד הייתה בעיצומה, רומניה עם החלטה לרכוש את ספיידר תמורת כ־2.2 מיליארד דולר. המכרז בו זכתה רפאל אושר בפרלמנט בבוקרשט ב־2023, והליך הראכש החל ב־2023. מעבר לעצם העסקה שעדיין לא נחתמה ולשוויה הגבוה, רפאל רשמה הישג בעצם היריבות העסקיות שעליהן גברה במכרז: החברה הקוריאנית ליג NEX1 הודחה מההליך כבר בשנה שעברה, בשל בעיות במסמכי המכרז, אבל משמעותיות ממנה היו הענקית האירופית MBDA וחברת דיהל הגרמנית. MBDA שהמטה שלה יושב בפריז הציעה את "מיסטרל 3", ואילו דיהל את IRIS.
חץ 3 צפויה להשתלב ביוזמת "מגן השמיים האירופי" (ESSI) ולהגן לא רק על ברלין, אלא על שטח רחב ביבשת. לצד פריסת מערכות ישראליות נוספות במדינות האיחוד האירופי, עולה השאלה אם אירופה תצליח להקים מערך הגנה רב־שכבתי אזורי, בדומה למערך שבנתה ישראל.
תא"ל (במיל') רן כוכב מעריך כי הקמת מערכת הגנה רב־שכבתית אירופית בשליטת נאט"ו או האיחוד האירופי עשויה להימשך בין 5 ל־15 שנים. לדבריו, "ישראל רחוקה מאיראן יותר מאשר גרמניה ממוסקבה, ולכן נדרשות מערכות הגנה אווירית מתקדמות".