מייסדי Moonshot - מימין: פרד סימון, הילה חדד-חמלניק, שחר בהירי / צילום: Moonshot
הילה חדד-חמלניק, בעברה מנכ"לית משרד המדע תחת השרה לשעבר אורית פרקש-הכהן וחברה בצוות הפיתוח של כיפת ברזל, מגייסת 12 מיליון דולר לחברת סטארט-אפ מפתיעה בשם Moonshot המפתחת מוצר שאפתני: משגר חלליות אלקטרו-מגנטי הבנוי בתצורה של מסילת רכבת המזדקרת לשמיים.
● לסם אלטמן חסרים מעל 200 מיליארד דולר. מאיפה הוא יביא אותם?
● קרב החלל הראשון כבר מאחורינו. מה צפוי בהמשך?
מדובר במאיץ אלקטרו-מגנטי שמיועדת לשיגור מטענים לחלל במהירות היפרסונית, ובשל התאוצה הגבוהה שבה הוא משתמש איננו מתאים לשיגור נוסעים. מאחורי הפיתוח עומדת הכוונה להיכנס לנישת שיגור המטענים לחלל, בשלב הראשון לטווח המעוף הנמוך (400-800 ק"מ) שבו משייטים לווינים נמוכי-מעוף (LEO), אך בחברה סבורים כי יוכלו בהמשך לשגר חפצים אשר ישייטו בעזרת מנוע גם לטווחי המעוף הלווייניים הגבוהים יותר ובהמשך אף למאמצי כרייה על הירח.
את הגיוס בחברה הובילה אנגולר ונצ'רס של גיל דיבנר, משקיע ישראלי המתגורר בלונדון, כאשר מתוכו מיליון דולר ניתנו כמענק מרשות החדשנות.
את החברה הקימה חדד-חמלניק יחד עם פרד סימון, ממייסדי ג'ייפרוג, חברת התוכנה המונפקת בנאסד"ק; ושחר בהירי, מחברת התחבורה החכמה ולריאן. אליהם הצטרפו כמה בכירים לשעבר ממערכת הביטחון ומשרדי ממשלה - בהם גיל עילם, לשעבר מהנדס המערכת של מערכת היירוט לטווח בינוני קלע-דוד; אלון אושפיז, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ ושגריר ישראל בהודו; ורן לבנה, לשעבר מנכ"ל קרן רמון וראש המשימה של שיגור האסטרונאוט איתן סטיבה לחלל.
שיגור חדשני לחלל
Moonshot מתמקדת באמצעי שיגור חדשני לחלל שאיננו משתמש בהנעה רקטית כמקובל בנאס"א או ב-SpaceX, אלא בכוח האינרציה בלבד - המבוסס על חשמל בלבד. מדובר במאיץ אלקטרו-מגנטי רב-עוצמה, שנבנה לטובת האצת גופים למהירויות היפרסוניות של עד 8 קילומטר בשנייה (28,800 קמ"ש), בזמן קצר ובשימוש בחשמל בלבד.
באמצעות אינדוקציה, המשגר מרחף על מסילת הרכבת המזדקרת לשמיים, באופן המזכיר מונורייל ומנתק את החללית בשיא המהירות אל הגובה. בשל העובדה שרקטות שיגור אינן מעורבות, והחללית לא צריכה לשאת דלק לצורך כך, ניתן לשגר עצמים בקלות רבה יותר ולעשות שימוש מושכל יותר בכוח האינרציה, ובנוסף גם לפנות מקום רב יותר למטען - חוק האצבע אומר שכל רקטה המשוגרת לחלל יכולה לשאת רק 4% ממשקלה כמטען. מהרגע שבו אותה קפסולה משוגרת עוברת את רף המהירות של 2.5 ק"מ לשנייה, היא תגיע למסלול סובב סביב כדור הארץ.
זירה שהופכת צפופה
חדד-חמלניק מסבירה על הנישה המתהווה לטיסות מטען לחלל, זירה שהולכת והופכת צפופה ותשמש בעתיד גם לתחום הלוחמה, אחסון מידע וכרייה. "כמו שלא תשלח מכולות של בקבוקי מים במחלקת ביזנס, אין צורך לשלוח מטען ברקטות שיגור לחלל, אלא אפשר להסתפק באמצעי זול יותר, גם אם הוא נעשה בתאוצה גבוהה שאינה מיועדת לבני אדם," אומרת חדד-חמלניק.
"הקונספט של שיגור חלליות לינארי קיים כבר מאז ימי ז'ול ורן ולא השתנה בהרבה מאז", היא אומרת. "מה שהפך את זה לישים אחרי יותר מ-100 שנה היא אוסף של טכנולוגיות שהבשילו: אחסנת אנרגיה, פריקה מהירה שלה, כוח מחשוב יוצא דופן לבצע פריקת אנרגיה בקבועי זמן קצרים. חלק מהטכנולוגיות הללו פותחו לטובת מאיצי חלקיקים, והגענו לרגע שבו אפשר לקיים אותם במחירים ובגודל סביר".
בחברה מסבירים כי אין להם כוונה להתחרות במשגרים של SpaceX של אילון מאסק או באלה של בלו אוריג'ין של ג'ף בזוס. "אנחנו משלמים אותם אותם באמצעות משגר ייעודי לאספקה עבור צורכי תעשיית החלל המתרחבת: דלקים, חומרי גלם וציוד למערכות חלל הפועלות במסלול, ייצור בסביבת אפס כבידה, תחנות חלל פרטיות, תיירות, דאטה סנטרים, ואינטרנט לווייני מהיר".
מתמקדים בבניית אבטיפוס
מונשוט ספייס חתמה על הסכמים ראשוניים עם חברות בתחום הלוגיסטיקה והתדלוק בחלל, בהן D-Orbit האיטלקית ו-Orbit Fab האמריקאית.
בינתיים מתמקדים בחברה בבנייה של אבטיפוס - דגם מוקטן שיסע על מסילה של כמה עשרות מטרים בלבד, שישמש גם את התעשיות הצבאיות בישראל בניסויים לכלי טיס ומערכות היפרסוניות. המאיץ צפוי להאיץ גופים למהירויות של פי 6 ממהירות הקול (7,200 קמ"ש).
"על רקע מירוץ הפיתוח ההיפרסוני הבינלאומי, שבו ארה"ב משקיעה בתוכנית 'כיפת הזהב', וישראל בולטת בזכות מערכות כמו חץ 3 וקלע-דוד, נאלצים המהנדסים להסתפק בסימולציות חלקיות, מנהרות רוח מסורבלות וטילים יקרים, כדי לפתח את המערכות. המאיץ של מונשוט צפוי לאפשר האצה של קצב הניסויים מניסוי אחד בשבוע למספר ניסויים ביום ובעלות נמוכה", נמסר מהחברה.