לשכת גיוס תל השומר / צילום: מיטב ודובר צה''ל
הצעת חוק הגיוס שהונחה על שולחן הכנסת מטעמו של בועז ביסמוט, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, חוללה סערה ציבורית חוצת-מחנות בשאלות הנוגעות בשוויון בנטל, ואולם, ניתוח כלכלי של ההצעה ומשמעויותיה כמעט נעדר מהשיח.
בהצעת החוק בוטלה הדרישה למכסה של לוחמים קרביים לעומת טיוטה קודמת, הכללת שירות אזרחי-ביטחוני כחלק ממכסת המתגייסים השנתית, וכולל סנקציות כמו איסור הוצאת רשיון נהיגה ואיסור יציאה לחו"ל עד גיל 26 וזאת לצד סנקציות כלכליות אם לא יעמדו במכסה הנדרשת.
● נתניהו נוטה להגדלה דרמטית של תקציב הביטחון. באוצר תוקפים: "יוביל למסים חדשים"
● האוצר למשרדי הממשלה: הכינו צעדי התייעלות בשל הגדלת תקציב הביטחון | בלעדי
"מתווה זה לא יביא להגדלת היקף המתגייסים מקרב אוכלוסיית הגברים החרדים , ולא יאפשר את צמצום היקף ימי המילואים במשק והפחתת הנטל על המשרתים בצה"ל", נכתב בחוות־דעת שפרסמו באגף התקציבים באוצר בהתייחסות להצעת ביסמוט. באוצר ניתחו את הסעיפים אחד השונים וציינו היכן להערכתם נמצאות הבעיות.
לפני שצוללים לסעיפים השונים, נתון אחד בולט במיוחד: העלות המשקית של כל חייל מילואים בחודש עומדת על כ־50 אלף שקל. במצב הנוכחי משרתי מילואים רבים ימשיכו לשרת מספר חודשים בשנה, העלות המשקית השנתית צפויה לעמוד על עשרות מיליארדי שקלים. זאת, מעבר לעלויות הכבדות שכבר הצטברו נוכח היקף המילואים מתחילת המלחמה, הנאמדות בכ-120 מיליארד שקל בגין אובדן הפעילות הכלכלית, ומעל לכ-70 מיליארד שקל עבור העלות הישירה.
גיל הפטור
סעיף בעייתי במיוחד מבחינת האוצר הוא השימוש במנגנון "גיל הפטור". הגיל שבו פוקעת חובת הגיוס לצה"ל, ועד להגעתו נאסר על הצעיר החרדי להשתלב בשוק העבודה או לרכוש השכלה והכשרה מקצועית. לפי ההצעה, הוא יעמוד על 26. המנגנון כבר היה קיים בעבר, ובאוצר מציינים כי הוא לא הביא תועלת מבחינת הגיוס, אך גרם נזק כלכלי משמעותי למשק.
"מנגנון זה, הטיל במשך שנים רבות משקולת כבדה על יכולתם של גברים חרדים להשתלב בשוק העבודה, ולתוצאה של 'הפסד כפול' בו חלק ניכר מאוכלוסייה זו לא התגייס ולא השתלב בשוק העבודה", מציינים באוצר.
הטבות במקום סנקציות
במצב הנוכחי, נשללו מחייבי גיוס שורה של הטבות לרבות קצבת אברך, סבסוד שכר הלימוד במעונות יום והנחה בדמי ביטוח לאומי. על פי המתווה שהציג יו"ר הוועדה ביסמוט, עם העברת החוק חלק נרחב מכספים אלו יושבו מיידית. סנקציות חדשות, במקרה הצורך, יוטלו אולי רק בהמשך.
כך למשל כיום נשללת הזכאות לחייבי גיוס מתמיכה במוסדות תורניים שעולה לכל משק בית בישראל כ־10,000 שקל. בחוק מוצע להשיב מחצית מהסכום, ואם לא תהיה עמידה ביעדי הגיוס ובאישור ועדה מייעצת ורק בתנאי שלא תהיה הגדלה של תקציב התמיכות הכולל - היא תשלל.
באוצר מציינים כי התוצאה הסופית תהיה "הגדלת הכנסה בסך עשרות אלפי שקלים בשנה למשק הבית של חייבי הגיוס ביום שאחרי חקיקת החוק", וכי המהלך בצורתו הנוכחית מחליש את התמריץ להתגייס ולא מגדיל אותו. ההטבה המשמעותית ביותר למשקי הבית החרדים היא סבסוד שכר הלימוד במעונות יום בשווי של כ־25 אלף שקל לשנה. גובה ההטבה בביטוח לאומי מוערך ביותר מאלף שקל בשנה לזכאים. במסגרת ההצעה הזכאות תושב מיידית ותשלל רק במקרה שלא יעמדו במכסה.
סנקציות חלשות ודחויות
הצעת החוק כוללת מנגנון סנקציות, כולל כאלו שלכאורה אינן קיימות כיום, אך באוצר מסבירים שהן לא אפקטיביות. מדובר בין היתר על השתתפות ברכישת "דיור במחיר מוזל", אלא שלעמדת האוצר זו לא צפויה להתממש. הסיבה: מועד קניית הדירה יידחה לגיל 26, ולכן הסנקציה לא תוביל לעלות נוספת. כך גם סנקציות נוספות שכוללות שלילת סיוע כספי לרכישת דירה ושלילת הטבות בנושא מס רכישה.
"כלל ההטבות הנוגעות לדיור, לרבות ביטול הפטור ממס הרכישה, אינן צפויות להביא לשינוי ההתנהגות הרצוי, שכן הפרט ייהנה מהטבה זו במלואה במידה ויבצע את רכישת הדירה לאחר גיל 26. כך, לכאורה מוטלת סנקציה משמעותית, אך בפועל היא אינה צפויה להתממש", מציינים באוצר.
גם ההפחתה בתקציבי המוסדות התורניים שלא יעמדו ביעדי הגיוס זוכה לביקורת ובאוצר טוענים שבאמצעות מניפולציה פשוטה יחסית ניתן יהיה לעקוף אותה. בנוסף, מציינים באוצר, החוק כולל מנגנונים בירוקרטיים שמאפשרים לדחות או לבטל את הסנקציות.
העומס לא צפוי לרדת
ההערכות של מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן הן שבעשור הקרוב ישראל תמשיך להתמודד מול שלוש חזיתות פעילות - בצפון מול חיזבאללה, בעזה - במסגרת יישום יוזמת טראמפ, שם רק בסוף העשור צה"ל יתמקם בפרימטר, וכן ביהודה ושומרון, ועל כן העמידו את הערכתם לתקציב הביטחון לשנת 2026 על כ-130 מיליארד שקל.
במערכת הביטחון ובמשרד האוצר סיכמו על תקציב בסיס של 93 מיליארד שקל, וכעת מתנהל משא ומתן על 50 מיליארד נוספים - 37 מתוכם תקציב בט"ש (ביטחון שוטף) מוגבר, הכולל 60 אלף חיילי מילואים בכל זמן נתון. למעשה, בצבא ציינו כי הצורך הנוסף בחיילים עומד על 12 אלף מדי שנה, כדי לעמוד במשימותיו השונות, ובמשרד האוצר מסבירים שכדי למלא את החוסר הם נדרשים לתקצב ימי מילואים.
בקרב האוכלוסייה היהודית שאינה חרדית, שיעורי ההתייצבות לגיוס בצבא עומדים על כ-85%, ונמצאים במיצוי כמעט מלא. זאת בשעה שהיום ישנם 100 אלף חייבי גיוס בחברה החרדית (גילאי 18-28), וזאת לצד כ-14 אלף גברים שמגיעים לגיל 18 מדי שנה.
הקשר בין גיוס לתעסוקה
במשרד האוצר סבורים שבאמצעות חובת גיוס ניתן להוביל להגברת ההשתתפות בשוק העבודה, וכך גם בוועדת נגל לבחינת תקציב מערכת הביטחון.
במכון אהרן מסבירים שיש לפתח תוכנית אסטרטגית לטיפול בהשכלה ותעסוקה בקרב גברים חרדים גם בלי קשר לחוק גיוס. אבל על דבר אחד כולם מסכימים - גיל הפטור (26) מחובת הגיוס מעכב את שילובם בעבודה לנוכח האיסור ללמוד ולעבוד באותה תקופה, לצד זאת שניסיון העבר מראה ששינוי גיל הפטור לא הביא להגדלת המתגייסים לצבא.
במשרד האוצר צופים צמיחה גבוהה יותר בשנה הבאה, שכן השנים שלאחר מלחמה מתאפיינות בצמיחה גבוהה יותר מאשר בשגרה, אבל זו תתייצב חזרה החל משנת 2027, על נתון המתקרב ל-4% תוצר. במכון אהרן התחזית שלילית בהרבה, ולפיה הצמיחה תעמוד על 2.5% תוצר בלבד, אם לא תהיה מדיניות שכוללת רפורמות תומכות צמיחה, ובהן העלאת שיעור התעסוקה וההשכלה בחברות החרדית והערבית.
לאחוזי התוצר יש השפעה על מאזן יחס החוב לתוצר, שלא יצליח להשתפר לאחר שנתיים של מלחמה אם התרחיש הפסימי יתרחש. להערכת המכון, הטיפול בחברה החרדית לבדו יניב תוספת של 0.3% תוצר בכל שנה.
ד"ר הלה אקסלרד, מנהלת המרכז למדיניות כלכלית של החברה החרדית במכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן, בדקה במחקרה כמה תרחישים אפשריים לעשור הקרוב. "בתרחיש של עסקים כרגיל, שבו חרדים ממשיכים להתגייס בשיעורים נמוכים, ומחויבים להשאר בישיבות עד גיל 26 - בעוד עשור האוכלוסייה תגדל, ושיעור התעסוקה בה לא ישתנה, ולכן התוצר לנפש בישראל ירד".
ואולם לדבריה, "בתרחיש מעט טוב יותר, שבו חלק מתגייסים ושבו תוסר ההגבלה על יציאה לעבודה - שיעורי התעסוקה יעלו ל-66%, והשכר יעלה ב-7%. מדובר בשינוי אדיר, ולכן בכל מתווה גיוס שמדברים עליו חייבים לתמרץ גיוס, ואם לא - צריך לשלול הטבות מסוימות, אבל לאפשר לצאת לעבוד כמו שמאפשרים לכל אזרח. בדקנו וראינו שבקרב חסידים למשל, שיעור התעסוקה בישראל עומד על כ-60%, ואילו בארה"ב על 84%, ואחת הסיבות המרכזיות לפער הזה היא חוסר היכולת לצאת ולעבוד".