אילן ספריאל, בעלים משותף של יצרנית הטופו משק ויילר / צילום: משק ויילר
אישי: בן 61, נשוי + 3, גר בגני הדר
מקצועי: בעלים משותף ביצרנית הטופו משק ויילר
ילדות ומשפחה: נולדתי בבת ים למשפחה מהמעמד הבינוני־נמוך וחיינו בצמצום. אבא עבד בשגרירות ארה"ב ואמא הייתה ספרית. בגיל 12 התחלתי לעבוד. לאמי היו שבעה אחים, כולם היו קשי יום, אבל אחד מהם הצליח לקנות זיכיון של חלוקת חלב בטרה. האחים שלו ראו שיש שם פרנסה וקנו גם הם. הייתי עוזר להם, סוחב ארגזים ריקים ומטפל בהחזרות. בבית הספר הייתי ילד פרוע. הפסקתי ללמוד מתמטיקה בכיתה ט' וסיימתי תיכון בלי תעודת בגרות. אבל למדתי מסגרות. אני יודע לרתך.
● פורטפוליו | אחרי 72 שעות במשרד ההורים שלו הזמינו משטרה. ואז הוא החליט לשנות כיוון
● פורטפוליו | בילדות היא נדדה בין בסיסי צה"ל. היום היא מובילה קרן לחברות ביטחוניות
צבא: התגייסתי לגרעין נח"ל, ודרך הגדוד של הנח"ל המוצנח התגלגלתי לצנחנים. עשיתי קורס קציני חי"ר, ולמרות שהייתי פרא אדם שאיש לא האמין שיתגייס, סיימתי אותו בהצטיינות.
כנגד כל הסיכויים: במשפחה שלי היו בטוחים שאחרי השחרור אלך לעבוד אצל אחד הדודים, עד שאוכל לקנות קו חלב. אבל התעקשתי לטייל ואחר כך ללמוד. אבא שלי חשב שנפלתי מהירח. כשחזרתי, אחרי שנה בארה"ב ואירופה, אמרו לי באוניברסיטה שגם מכינה לא תוכל להשלים את מה שחסר לי. אז למדתי לבגרות במתמטיקה, ספרות, תנ"ך ולשון באקסטרני, קיבלתי ציונים גבוהים, התקבלתי למכינה ואחריה ללימודי תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול בבן גוריון. שם גם עשיתי תואר שני במנהל עסקים. הייתי האקדמאי הראשון במשפחה המורחבת.
מהנדס וחלבן: בשנה הרביעית לתואר הראשון התחלתי לעבוד בחברת המחשבים טלדור. נסעתי בחולצת כפתורים למשרד היפה בתל אביב, אבל המשכורת לא הייתה טובה - אז קניתי קו חלב. הייתי שלושה ימים בשבוע מהנדס ושלושה ימים חלבן. כמהנדס עשו לי כבוד במכולת. אחרי תקופה הבנתי שאני החלבן היחיד שיודע קרוא וכתוב. כשכולם עבדו עם עיפרון מאחורי האוזן, אפיינתי תוכנת חלוקה והמצאתי מסופונים. בהמשך קניתי את קווי החלב מימיני ומשמאלי, והעסקתי כמה נהגים.
הישרדות: ב-2001 מכרתי את הקווים, והצעתי לגלעד צרי, חבר מהטירונות שניהל מפעל של תנובה בירושלים, להקים מחלבה. הקמנו את מחלבת גלעד, אבל בדיעבד אני מעדיף כדור בברך על הקמת מחלבה, מתח הרווחים היה נמוך וזה היה קרב הישרדות. ב-2003 הצטרף אלינו דורי פרידמן. התמקדנו במוצרי חלב בקר ועזים ושימשנו בסיס חיצוני למותגים המובילים בישראל.
קוקה-קולה: ב-2007 טרה רכשה 51% ממחלבת גלעד. בכסף שנכנס קנינו את משק צוריאל. עזבתי את תפקידי כמנהל השיווק והקשר עם הלקוחות, ונכנסתי לעבוד בחטיבת המכירות של החברה המרכזית למשקאות (קוקה־קולה - ד"א), שהייתה הבעלים של טרה. רצו שם את הידע שלי, כי לא הכירו את שוק החלב, אבל זה לא הלך טוב בכלל. אני לא יודע לעבוד בארגונים גדולים, ואף פעם לא היה לי בוס - אז נפרדנו כידידים.
חופשה באמצע החיים: המשכתי להיות שותף במשק צוריאל, אבל לא עבדתי שם. ניצלתי את ההזדמנות ולקחתי את המשפחה לטיול קרוואנים של שבעה חודשים באוסטרליה ובניו זילנד. זה יצא בזמן המשבר הכלכלי הגדול של 2008, אבל לא הרגשתי את זה כי שחיתי עם דולפינים. מ־100 שיחות טלפון ביום ירדתי לאפס.
אקזיט: בסוף 2011 טרה קנתה את יתרת המניות במשק צוריאל, וזו הייתה הפעם הראשונה שנפגשנו עם כסף. אמרתי לאשתי: תקשיבי, זה לא הייטק, אבל זה נחמד. את אחראית על הכסף הזה, ואם את גומרת אותו, את הולכת לעבוד. אבל זה לא החזיק, בגלל הקוצים שיש לי.
רכישת ויילר: ב-2016 דורי, גלעד ואני קנינו מדוד ויילר 75% מהמפעל שלו לייצור טופו, שהיה לו במושב טל שחר. אחרי שנתיים קנינו ממנו את יתרת המניות. העברנו את משק ויילר לנתיבות, והתרחבנו מ-300 מטר ל-2,500 מטר. נסענו למזרח, למדנו איך עושים טופו, לקחנו את זה ברצינות. היום יש לנו יותר מ־70 עובדים.
מדינת הטופו: בשמונה השנים האחרונות צריכת הטופו בישראל גדלה ביותר מ־600%. הנתח של משק ויילר עלה מ־34% ב-2019 לכ-50% ב-2025. אני אישית הפכתי לטבעוני. אמא שלי טריפוליטאית אז זה היה לכפור בדת ממש. ראיתי את הנוער שיוצא נגד חוסר הצדק וזה נגע בי.
שטראוס והקנס: הממונה על התחרות הטילה עיצום של 111 מיליון על שטראוס וכמיליון שקל על משק ויילר בטענה למיזוג שלא כדין וכי שטראוס עצרה את כניסתנו לתחליפי החלב. אבל האמת שהיא שהבנו לבד שלא משתלם לנו להיכנס לשם. הגשנו ערעור והעניין מתברר בבית משפט.
העסקה עם גד: באוגוסט מחלבות גד החלו בתהליך רכישה של 51% ממשק ויילר לפי שווי של 90 מיליון שקל. זה מתבקש, לא יהיה נכון להשאיר אותנו לבד מול תנובה, שקנתה את המתחרה שלנו (א.י.ן תעשיות - ד"א).