מפעלי ים המלח / צילום: Shutterstock
החוק שיכין את הזיכיון החדש להפקת המשאבים מים המלח צפוי להתפרסם היום (ד'). הוא יחליף את החוק הקיים משנת 1961, שזכה לביקורת רבה, והוא כולל שינויים דרמטיים באופן בו מתנהל היום הזיכיון של ים המלח: חלק הממשלה יגדל מ-35% ל-50%, שטח הזיכיון יצומצם מ-652 קמ"ר ל-350, יוקם רגולטור חדש עם חברה מפקחת, והוא והחברה הזוכה ימסרו דיווח לכנסת פעם בשנה.
העלויות החיצוניות כמו הפקת המים יופנמו, אך בג"ץ פסק כי כבר היום ICL תצטרך לשלם בדיעבד את דמי המים בחזרה למדינה, בשווי חצי מיליארד שקל. בנוסף לכך, טרם נקבע אורך הזיכיון החדש.
● מאחורי הקלעים של ההסכם: מה גרם ל-ICL להתגמש מול האוצר
● בלעדי | יו"ר החברה הציבורית שיתמודד על נשיאות התאחדות התעשיינים
● ה-OECD בצפי אופטימי: הצמיחה החזקה בישראל לאחר המלחמה לא תסתכם בריבאונד חד-פעמי
זיכיון ים המלח, שהוענק ל-ICL (כי"ל דאז) ב-1961, הוארך עם הפרטתה בשנות ה-90. הוא צפוי להסתיים ב-2030, מה שבאוצר מגדירים כ"הזדמנות היסטורית" לשינוי של תנאי המכרז, תוך מענה על חלק מהביקורת שהוטחה בזיכיון לאורך השנים, שהוא אינו מניב למדינה מספיק תמלוגים, ופוגע בסביבתו של ים המלח שהוא אזור טבעי ייחודי החשוב גם מבחינת איכות הסביבה והתיירות. לצד זאת, הזיכיון יאפשר את המשך הפקת המחצבים מים המלח, כמו ברום, אשלגן ומגנזיום - בצורה שנחשבת מהזולות והיעילות ביותר בעולם, בשל העובדה שאין צורך לחצוב אותם מהקרקע, אלא די באידוי של המים כדי להפיקם.
הקמת רגולטור ממשלתי חדש
הזיכיון היום של ICL, שנמשך כבר 60 שנה, זכה לביקורת רבה: חלק המדינה בו עמד על 35% פורמלית ולעתים גם פחות, בשל ריבוי של חברות-בנות שיכולות לקזז רווחים והפסדים אחת עם השנייה, ועל כל אחת הוטל מיסוי שונה. כעת צפויה לקום חברה אחת ויחידה לצורך הפרויקט, והיא תמוסה ב-50%, כפי שנקבע בוועדת ששינסקי על מיסוי משאבי טבע עוד לפני עשור.
בנוסף, כדי להגביר את יעילות הפיקוח על הזיכיון, יוקם רגולטור ממשלתי חדש לגמרי - "המינהלת לענייני זיכיון ים המלח" (במקום ריבוי רגולטורים היום), שתקים גם חברת פיקוח שתפקח על העבודות בשטח. החברה שתזכה במכרז הבא, כמו גם הרגולטור החדש, יצטרכו לדווח לכנסת על פעילותם פעם בשנה, לרבות חלק מהתוצאות העסקיות והתשלומים שהועברו למדינה בשנה החולפת.
שינויים דרמטיים נוספים יהיו צמצום שטח הזיכיון, שהיום מתפרס על פני 652 קמ"ר וכוללים את רוב ים המלח וסביבתו, ל-350 קמ"ר בלבד תוך הוצאה של שטחים רבים ממערב לים המלח משטח הזיכיון הבלעדי. כמו כן, בזיכיון החדש המדינה תגבה היטל על המים שמופקים בתהליך התעשייתי לשימוש-עצמי של החברה, והיא תידרש לבצע קציר של המלח שנוצר.
בשלב זה עוד לא נקבע מה יהיה אורך הזיכיון, דבר שיהיה משמעותי לכלכליות המכרז עצמו, והדבר גם לא ייקבע בחוק החדש אלא רק כשיפורסם המכרז עצמו ב-2026.
טרם ברור כמה חברות יוכלו וירצו להתמודד על המכרז, ומשכך - מה הסיכויים של ICL להמשיך ולהפעיל את זיכיון ים המלח, דבר שהיא מאוד מעוניינת בו.