בחנוכה הבסנו את היוונים? זו לא הייתה ממש תבוסה, ואלה לא היו ממש יוונים

בקרוב נתכנס עם משפחה וחברים לחגוג את הניצחון הניסי של היהודים על היוונים, "בימים ההם בזמן הזה". חג החנוכה מבוסס על אירועים היסטוריים, בכך אין ספק, אולם האם באמת אויבנו היו "יוונים" שהוכרעו צבאית באופן בלעדי על ידי החשמונאים? עם השנים וסיפורי הדורות נדבקו כמה חלקי מיתוסים ואי־דיוקים. ננסה לעשות קצת סדר.

● המיקום לא קובע את כיוון ירידת המים. אז מה כן?
● בניגוד למה שחושבים על החורף, הקשר בין קור למחלות הוא עקיף בלבד

נתחיל בכך שאנטיוכוס "אפיפנס", הרביעי לשמו, "האיש הרע" של החג ובאופן כללי של ההיסטוריה היהודית, מעולם לא מלך על יוון. כיום אנו מכנים את הממלכה שירש מאבותיו בשם "האימפריה הסלאוקית", שקמה בעקבות כיבושיו של אלכסנדר מוקדון (323 לפנה"ס).

אלכסנדר מת מבלי להשאיר יורש מוסכם, וקציניו קרעו לגזרים את האימפריה העצומה שהותיר. אחד מהם, סלאוקוס הראשון, קיבל את "הנתח המזרחי": מסוריה, עיראק ואיראן ועד גבול הודו, במונחי ימינו, ושלט מהעיר שהקים ונקראה על שם אבותיו - "אנטיוכיה", שהפכה לאחת מהערים החשובות במרחב. רצף זה הוא שאפשר את השימוש בפילים הודים במלחמה כנגד החשמונאים, נשק אסטרטגי שובר שוויון בימים ההם.

מרד החשמונאים פרץ בשנת 167 לפנה"ס, למעלה מ־150 שנה אחרי כיבושי אלכסנדר. תרבות המרחב דאז נקראה "הלניסטית", שילוב של יוון (הלאס, בשפתם) עם השפעות של פרס והעמים המקומיים. מרבית החיילים שנלחמו בחשמונאים אולי דיברו ניב של יוונית עם מפקדיהם, אבל האם זה מזכה אותם בתואר "יוונים"? המקבילה של זה תהיה לקרוא לאוסטרלים שנלחמו בארצנו במלחמת העולם הראשונה "אנגלים", רק כי זו שפתם ומשם הגיעו אבותיהם לפני יותר מחמישה דורות.

ועכשיו לשאלת ההכרעה הצבאית. השלב העיקרי של המרד הסתיים בהחזרה מסוימת של חופש הדת ליהודים, אך לא בעצמאות מדינית. הסיבה להסתלקות הסלאוקים מהאזור לא הייתה "מכת מחץ" סופית מצבא חשמונאי, אלא מרידות אחרות שחלו ברחבי האימפריה במקביל, ובעיקר לחץ משתי אימפריות עולות, משני צדי הסלאוקים: רומא ממערב, והפרתים ממזרח. למעשה, וכנראה לא במקרה, החשמונאים מרדו כשהאימפריה הסלאוקית הייתה כבר על סף קריסה.

מאבק גיאו-פוליטי בין מעצמות

כשלושים שנים לפני מרד המכבים, הסלאוקים הובסו בידי הרומאים בקרב מגנסיה, ואיבדו את שליטתם בשטחי טורקיה של ימינו. ההפסד כפה עליהם קנסות עצומים, שהביא לצורך מיידי בזהב ואחראי באופן ישיר לגזירות שהוטלו על היהודים ועל הרצון לבזוז את מקדשם (כפי שקרה גם לעמים אחרים במרחב). אנטיוכוס אפיפנס, מיודענו השנוא, מת בזמן המרד בכלל בלי קשר אלינו, במסע מלחמה כנגד הפרתים במזרח.

לאחר התבוסות הראשונות לחשמונאים, הסלאוקים הצליחו לנצח את יהודה המכבי ובמידה רבה לבסס מחדש את אחיזתם ביהודה. רק שנים לאחר מכן ולאור התפוררות האימפריה שלהם מכל עבר, ב־141 לפנה"ס החשמונאים הפסיקו לשלם מסים לסלאוקים והכריזו על אוטונומיה של ממש, בעידוד רומאי שהפך כעבור שמונה עשורים לכיבוש משל עצמו.

אז לסיכום, יותר מאשר שהמכבים הביסו אימפריה "יוונית", הם ניצלו מאבק בין מעצמות בעולם הלניסטי מתפורר, בשביל לייצר לעצמם חלון הזדמנויות בדיוק ברגע ההיסטורי הנכון. גם זה סוג של נס.