נשיא סוריה אל־ג'ולאני / צילום: ap, Mosa'ab Elshamy
סוריה התמרקה בימים האחרונים לרגל חגיגות השנה להפיכה נגד הדיקטטור בשאר אסד. מי שתפס את מקומו, אקס אל־קאעידה, אבו מוחמד אל־ג'ולאני ששינה את שמו הרשמי לאחמד א־שרע, קיבל חיבוק חם ממדינות המערב והמפרץ. בארה"ב קיוו כי קבלת דמשק בחזרה לחיק הקהילה הבינלאומית תגרום לא־שרע לחשוב בחיוב על הצטרפות להסכמי אברהם, אבל עם הסרת הסנקציות נגדו ונגד סוריה - הוא דווקא הפנה את גבו למהלך.
● טורקיה החלה להזרים כוחות לצפון סוריה. ישראל צריכה לדאוג?
● האם הפרויקט השאפתני והאופטימי של ישראל וירדן יצא לפועל?
בתוך סוריה: הרבה רוצים לנצל את הוואקום
מצבו הפנימי של משטר א־שרע בכי רע. הוא שולט רק על כ־60% משטח המדינה, כשהיתר כולל שבטים במדבר הסורי; כורדים בצפון־מזרח, שחולשים על מרבית שדות הנפט; והדרוזים בהנהגת חכמת אל־היג'רי בדרום. לכל זאת מתווספת ישראל, שיצרה עומק אסטרטגי בפסגת החרמון ובמרחב סווידא, כדי למנוע מהג'יהאדיסטים שם לתקוף את יישובי הגולן.
קצת על הגורמים שמנצלים את הוואקום בסוריה נודע בסוף נובמבר, כשפעילות של כוחות חטיבה 55 בעיירה בית ג'ן הסתיימה בפציעתם של שישה קצינים ולוחמי מילואים, שלושה מהם באורח קשה. זו הייתה תוצאה של חילופי אש במרחק 11 ק"מ בלבד מגבול ישראל מול ג'מעה אסלאמיה, ארגון טרור ששואף להקים "ח'ליפות" ומקורב לחיזבאללה.
ארגוני טרור שכאלו הם הסיבה שגם מול המצלמות, בחגיגות השנה לניסיון ההפיכה, בלט החשש של א־שרע מהתנקשות. כשהוא הגיע לתפילה במסגד האומיי בדמשק, הוא היה עטוף במאבטחים. כשהשתתף במצעד צבאי חמושים עטפו אותו, מצויידים גם באמצעי לוחמה אלקטרונית, מחשש למתקפות רחפנים.

טורקיה: שימרה את הגחלת במלחמת האזרחים
מהצד מחכך ידיים בהנאה נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. לאורך מלחמת האזרחים בסוריה, טורקיה שימרה את הגחלת של א־שרע, ששלט על מרחב אידליב בלבד, בשני אמצעים: הזרמת מזון, אמל"ח והון, לצד כניסת ג'יהאדיסטים שהיוו את ליבת הצבא של א־שרע. אלו אפשרו לנצל את שעת הכושר, שבה רוסיה טובעת בבוץ האוקראיני וחיזבאללה ספגו מכות אנושות במבצע חיצי צפון בישראל, להפיכת בזק נגד אסד.
האירוניה היא שבעת שהעולם המערבי מחבק את א־שרע, אותם ג'יהאדיסטים עדיין משרתים אותו - ולא מסתירים את מוצאם. בתרגילים שמבצע צבא סוריה, בעיקר על בסיס אמל"ח שהגיע מטורקיה, יש לוחמים צ'צ'נים, טג'יקים, אוזבקים ומעוד מדינות באסיה, שנשארו בסוריה לאחר ההפיכה. חלקם אפילו לא מנסים להסתיר את חזונם, כשהם עוטים פאצ'ים עם מאפיינים ג'יהאדיסטיים מובהקים.
ד"ר כרמית ולנסי, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וראש תוכנית סוריה במכון, מספרת כי טורקיה היא זו שמממנת את הג'יהאדיסטים הזרים. "הלוחמים הזרים ממושמעים, לכן השגריר האמריקאי בטורקיה טום ברק אישר לשלב 3,500 זרים בצבא הסורי. א־שרע סובל ממחסור בכוח אדם. הוא לא הצליח להקים צבא מסודר ומשמעותי מבחינת סד"כ. בעוד שהוא העמיד צבא עם 50-30 אלף חיילים, לכורדים יש 70 אלף".

הכורדים: מתעקשים לא להיטמע בממשלה
לטורקיה יש שני מניעים עיקריים בסוריה: שימור א־שרע כמשטר חסות, והחלשת הכורדים. אלו פועלים תחת כוחות סוריה הדמוקרטיים (SDF), שמנהיג מזלום עבדי. בצל הסיטואציה הזו, דיווחים בסוריה ובטורקיה- חלקם משופרות של ארדואן - הצביעו על הזרמת כוחות טורקיים לצפון סוריה. זה נובע הן מהסד"כ הכורדי והן מהתעקשות עבדי שלא להיטמע באופן מלא ב"ממשלת המעבר" של א־שרע.
באנקרה הבהירו כי יסרבו לסיטואציה שבה בכירים ב-YPG, המיליציה הסורית־כורדית, ישתלבו בממשלת סוריה, בהיותם "בעלי קשרים ל־PKK" - המחתרת הכורדית. אולם המציאות הראתה כי הכורדים אינה מקשה אחת. כך, הממשלה האזורית של כורדיסטן (KRG) העיראקית, שנשיאה הוא נצ'ירוואן ברזאני, מנהלת מדיניות ייחודית בפני עצמה, שכוללת קשרים משלה עם טורקיה, וכמובן עיראק - מעצם היותה אוטונומיה.
"ההשקעה בא־שרע במהלך מלחמת האזרחים בסוריה ועמידת אנקרה לצד המורדים, מביאה למצב שבו טורקיה רואה בעצמה מדינה שמחליפה שם את רוסיה ואיראן", אומר ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב ובמכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. "הטורקים רואים בסוריה מדינת חסות לא מוכרזת. זה בא לידי ביטוי בכך שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ מברך את ארדואן מול המצלמות כי הוא 'הצליח להגשים את החלום של טורקיה לכיבוש סוריה'".

לאנקרה יש גם אינטרסים כלכליים בצפון סוריה: ארדואן זקוק לנפט, והרבה. היעדר השליטה על מקורות נפט הוא קריטי לטורקיה, כי אירועים גיאו־פוליטיים עלולים להזניק את מחירי האנרגיה ולהאיץ במדינה את האינפלציה, שהקצב השנתי שלה מתחילת 2022 נע בין 31%-85%. לכן, ארדואן מעוניין בהשפעה ישירה על שטחים אסטרטגיים ורוויים במשאבי טבע שעליהם חולשים הכורדים. כיום, הפקת הנפט בסוריה מוערכת ב-85 אלף חביות ביום, כ-90% מהן מופקות מזרחית לנהר הפרת, בשטחי הכוחות הסוריים הדמוקרטיים (SDF).
"אחד האתגרים הגדולים שא־שרע לא מצליח להתגבר עליהם הוא אינטגרציה של קבוצות המיעוטים", מסבירה ד"ר ולנסי. "הכורדים אומנם הגיעו במרץ להסכם הפסקת אש ואינטגרציה הדרגתית, אבל זה לא יושם עד היום. הם דורשים לשמור יכולות אורגניות ושליטה וכן ייצוג הולם בממשל, ואחד הדפוסים שמזהים אצל א־שרע היא תפיסת שלטון ריכוזית. קשה לו לחלוק כוח, יש ייצוג מסוים בממשלה ובפרלמנט של מיעוטים, אבל מאוד לא ממצה".
תחושת המיאוס של המיעוטים במשטר א־שרע הואצה נוכח סבבי טבח, שהעולם עצם מולם עיניים. בשלב ראשון, במרץ, נטבחו כ-1,700 עלאווים במערב סוריה, בני הקהילה שממנה הגיעה משפחת אסד. ביולי, עברו חיילי המשטר לטבוח דרוזים בפאתי דמשק, כולל ביזויים באמצעות קיצוץ זקנים של חכמי דת. אותם האירועים הביאו דרוזים מישראל לפרוץ אל סוריה, והם הוחזרו במהרה. לפי שעה המצב יחסית התייצב, אף שמרחב סווידא נמצא במצור - הממחיש כי התנגשות צבאית בין משטר א־שרע לבין ישראל היא תרחיש סביר. על אחת כמה וכמה כשנשיא סוריה ואנשיו שבים על המסר כי לא יסכימו אפילו להסדר ביניים ביטחוני, עד שישראל תיסוג מהשטחים שאליהם פלשה לפני כשנה.
"המשא ומתן של א־שרע עם הדרוזים נקטע בעקבות הטבח ביולי", מציינת ד"ר ולנסי. "מאז האירועים האלימים במרץ, גם בקרב העלאווים שורר חוסר אמון מולו. יש דיווחים על מיליציות של תומכי אסד שפועלים במימון בכירים לשעבר במשטרו, בתקווה ליצור התקוממויות מקומיות".
התחום הימי: זירת התנגשות אפשרית עם ישראל
גורמים במערב ובמפרץ ישמחו שתיבלם ההתפוררות בסוריה, שהרי התפוררות כזו תעיד על כישלונם לזהות התפתחויות, בייחוד אלה המנוגדות לתדמית שטורקיה ניסתה ליצור. ערב הסעודית מיהרה להזרים כספים ולעודד את הלגיטימציה הבינלאומית של א־שרע, קטאר הצטרפה אליה בתשלום חובות לבנק העולמי, ומדינות שונות זרמו לדמשק בניסיון להשתלט על הריק התשתיתי שהותירה רוסיה עם עזיבת סוריה.
הענקית האמירותית DP החלה בחודש שעבר להפעיל את נמל טרטוס, בחוזה שנחתם למשך 30 שנה בשווי 800 מיליון דולר. החברה מדובאי ניצלה צעד של א־שרע, שהחליט בחודש יוני לבטל את החוזה שחתם אסד בשנת 2019 עם החברה הרוסית סטרויטרנסגז, בטענה שלא השקיעה חצי מיליארד דולר בשדרוג התשתיות בנמל טרטוס - כנדרש בחוזה.
בד בבד, בדמשק הגדירו את החוזה "לא הוגן", מאחר שהוא כלל העברת 35% מההכנסות לסוריה, והיתר לחברה הרוסית. המדיניות של הממשל הסורי בנושא משתקפת בחוזה שנחתם במאי עם ענקית הספנות הצרפתית CMA CGM. זה כולל הסכם להפעלת נמל לטקיה במשך 30 שנה, שבו מובטחת השקעה צרפתית של 260 מיליון דולר בשדרוגו, וכן מודל חלוקת הכנסות שונה לחלוטין מזה שסגר משטר אסד עם הרוסים. בשלב הראשון, הצדדים סיכמו על 60% לממשלת סוריה, כשהתאמות ייבחנו בעתיד בהתאם להגדלת הפעילות בנמל.
התחום הימי עשוי להוות זירת התנגשות נוספת בין טורקיה וסוריה לבין ישראל. לאחרונה באנקרה זעמו כי ממשלת לבנון, בעידוד אמריקאי, אישרה את הסכם הגבול הימי עם רפובליקת קפריסין. טורקיה לא מכירה בגבולות הימיים של הקפריסאים, משום שהיא לא רואה עין בעין את גבולות המים הכלכליים במזרח הים התיכון עם מדינות האזור והעולם. יתרה מכך, היא דורשת מים כלכליים לרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, ישות שבה רק טורקיה עצמה מכירה.
הציפייה היא כי בקרוב יחתום ארדואן עם א־שרע על הסכם גבול ימי, שיתעלם מקפריסין. זה עשוי להביא למצב שבו ספינות קידוחים יפעלו במרחבים ימיים סמוכים למדינת ישראל, ויתעלמו גם ממנה. איתור גז טבעי יועיל לאינטרסים של ארדואן בבית אבל גם לא־שרע, שכלכלתו הולכת מדחי לדחי.
לפחות כלפי חוץ, מנסים בדמשק לשדר אופטימיות. במהלך כנס "רויטרס נקסט" שהתקיים בניו יורק, נגיד הבנק המרכזי עבד אל־חוסארי הצהיר כי הוא מאמין שחזרת כ־1.5 מיליון פליטים למדינה תעודד את הכלכלה המקומי, שצמיחתה ב־2025 תהיה גבוהה מתחזית הבנק העולמי - 1%. אולם, גם לאחר שטראמפ השהה את חוק קיסר להגנת אזרחים סורים, שניתק את סוריה מרשת הסליקה הבינלאומית, סוריה מתקשה להתרומם.
בבנק העולמי העריכו באוקטובר כי עלות השיקום ממלחמת האזרחים שהתחוללה בשנים 2024-2011 מסתכמת בכ-216 מיליארד דולר. את הסכום האדיר הזה מגדירים בבנק העולמי "הערכה שמרנית", משום שיש שסבורים כי היקף הנזקים לנכסים עומד על כ־345 מיליארד דולר. המלחמה פגעה בקרוב לשליש מההון הסורי שקדם לה, והנזקים לתשתיות, למגורים ולמבנים בלבד מסתכמים ב־108 מיליארד דולר.
כלכלה: יותר מ־16 מיליון נזקקים לסיוע הומניטרי
לכך מתווספים עוד שלל אתגרים. יותר מ־90% מהאוכלוסייה חיים מתחת לקו העוני, ומשרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) דיווח בחודש שעבר כי יותר מ־16 מיליון סורים זקוקים לסיוע הומניטרי, ומאות אלפים עדיין עקורים מבתיהם. כשמח ברים זאת לשסע החברתי והמתח האתני, ברור מדוע א־שרע חושש כל כך למעמדו.
ד"ר כהן ינרוג'ק מסכם כי במצב הנוכחי של סוריה, הטורקים מספקים תשתיות רבות, כולל אמצעים טכנולוגיים לנמלי תעופה. הם עושים זאת לאור הצלחתם בציר המדיני - הסרת הסנקציות המערביות על סוריה ויצירת לגיטימציה בינלאומית עבורה.
"הטורקים רוצים לנצל את ההזדמנות לשיפור יכולות הצבא הסורי באמצעות הסכמי שיתוף פעולה שחתמו עמם. הם הופכים את סוריה לשוק אמין עבור התעשייה הצבאית הטורקית. ההשפעה של אנקרה בסוריה מעמיקה, אבל תמיד יש מקום לשיפור. מלבד השאיפה לבצע קידוחים במים הכלכליים של סוריה או בקפריסין בשם סוריה, לטורקים יש תוכנית לחנוך בסיסים צבאיים במרכז סוריה, ואם יתאפשר - גם לרדת דרומה".