המאמצים לא הניבו את התוצאות המקוות. מנהיגי אירופה באחת משיחותיהם עם נשיא ארה''ב, דונלד טראמפ / צילום: ap, Alex Brandon
תפיסת הביטחון האסטרטגית של ארה"ב שפורסמה בסוף השבוע לא מותירה הרבה מקום לספק. במשך קרוב לשנה עלו לרגל מנהיגי מדינות אירופה לוושינגטון. הם התחנפו בכל מאודם, נזהרו מלהעליב, ניסחו את ההודעות שלהם בזהירות מרבית ובעיקר חששו מלפגוע בכבודו של הנשיא דונלד טראמפ, שמצידו לא חשש להשתלח בהם. הם התפשרו בנושאי סחר, קיבלו על עצמם מכסים חד־צדדיים ועוד הציגו את זה כהסכמה משותפת. הם הסכימו לקנות אנרגיה אמריקאית ונשק אמריקאי ולהגדיל השקעה במאות מיליארדים. ובסופו של דבר, אחרי כל החנופה, המחיש המסמך הרשמי כי ארה"ב כבר מזמן נטשה את אירופה.
● "ההלם הסיני": אירופה מתמודדת עם חזית חדשה
● הבשורה מבריטניה: עובדות בגיל המעבר יוכלו לקבוע את הטמפרטורה במשרד
למעשה, המסמך בן 33 העמודים, שעל ההקדמה שלו חתום הנשיא טראמפ עצמו, הולך אפילו צעד גדול מעבר לכך. הוא כולל לא רק את ההתרחקות של ארה"ב מהקשר הטרנס־אטלנטי שהיה הבסיס לביטחון באירופה המודרנית; הוא לא רק מחליש את ההתחייבויות האמריקאיות לנאט"ו להיחלץ לעזרת היבשת במקרה של מלחמה.
מסמך המדיניות החדש למעשה מטיל בספק את הלגטימיות הפוליטית של הממשלות האירופיות ושל האיחוד האירופי כארגון, ומצהיר כי ארה"ב תחת טראמפ תבחר לעודד בגלוי גורמי ימין - מהימין הפופוליסטי "הרך" ועד לימין הקיצוני "הקשה" - אלמנט חדש־ישן בפוליטיקה האירופית.
כדי לוודא הריגה, התראיין הנשיא טראמפ בימים האחרונים לכלי תקשורת שונים, והביע תמיכה בלתי־מסויגת במסקנות. "אירופה הולכת לכיוון רע מאוד", אמר בבית הלבן. לאחר מכן הוסיף בראיון ל"פוליטיקו": "אירופה לא יודעת מה לעשות. הם רוצים להיות תקינים פוליטית וזה הופך אותם לחלשים". בנוגע למדיניות ההגירה, אמר טראמפ כי "אם הדברים ימשיכו כמו שהם, אירופה לא תהיה יותר... לדעתי, הרבה מהמדינות באירופה לא יהיו בנות־קיימה יותר. מדיניות ההגירה שלהן היא אסון".
הרטוריקה של הימין החדש באירופה
לא במקרה הדברים מהדהדים את הרטוריקה של הימין החדש באירופה. אלו גם הניסוחים שמופיעים במסמך האמריקאי החדש. לא רק ש"אירופה צריכה לקחת את האחריות המרכזית על הביטחון שלה" כפי שנאמר בעבר, אלא מתקפה על המערכת הפוליטית הקיימת, ועל הסדר האירופי כולו, בשם התמיכה בימין החדש ביבשת. "הפעילות באיחוד האירופי מאיימת על החירות הפוליטית והריבונות... מדיניות הגירה משנה מן היסוד את היבשת, צנזורה של חופש הביטוי ודיכוי אופוזיציה פוליטית, לצד אובדן הזהות הלאומית", נכתב במסמך.
התפיסה האמריקאית לא רק קובעת שאירופה "ניצבת בפני האיום הכבד של מחיקת הציוויליזציה שלה" ומאמצת את "תיאוריית ההחלפה", שלפיה בריסל שואפת לשנות את פני היבשת בעזרת הגירה מוסלמית, אלא גם מציעה מה ארה"ב - עד לאחרונה בעלת הברית הגדולה ביותר של אירופה - צריכה לעשות. "(המדיניות האמריקאית) צריכה לפיכך לטפח את ההתנגדות למסלול הנוכחי של אירופה בתוך המדינות החברות באיחוד האירופי". טראמפ והממשל אומרים לראשי המדינות - אין לנו ממש מה לדבר אתכם, אנחנו תומכים באופוזיציה הנמצאת מימין לכם.
במיוחד בגרמניה, מדינה שעוצבה בהשפעה אמריקאית עצומה אחרי שהוקמה מחדש ב־1949, עם חוקים לדה־נאציפיקציה שכעת טראמפ עצמו מכנה אותם "צנזורה" ו"הגבלת חופש הביטוי", פרסום המדיניות הרשמית עורר סערה גדולה. נציגי "אלטרנטיבה לגרמניה", מפלגה שהלכה והקצינה בשנים האחרונות עד שהיא נמצאת בהשגחת הרשויות בחשד לחתירה תחת יסודות הדמוקרטיה, מתקבלים בידיים פתוחות בוושינגטון בחודשים האחרונים.
רודריך קיזווטר, מומחה יחסי חוץ ובכיר יחסית במפלגת השלטון, אמר אחרי פרסום המסמך כי הבית הלבן מנהל כעת "מדיניות אנטי־גרמנית". שר ההגנה הבריטי לשעבר אמר: "חודשים של חנופה לטראמפ לא עזרו להגן על אירופה, אלא רק החלישו אותה... הסדר העולמי קרס".
איום על היציבות הפוליטית ביבשת
רוב הממשלות באירופה כבר מבינות כי בעיית ההגירה אינה רק אתגר חברתי או כלכלי, אלא איום על היציבות הפוליטית ביבשת כולה. הן מנסות כעת לשנות את התמונה. קנצלר גרמניה פרידריך מרץ הכריז על "הבעיה בנוף העירוני" שיוצרת ההגירה וצעדיו הפחיתו את שיעורי כניסת המהגרים הלא־חוקיים.

ראש ממשלת בריטניה מבצע רפורמה בתחום, ויוזם כעת שינוי של פרשנות זכויות האדם כך שיהיה קל יותר לגרש מהגרים לא־חוקיים. דנמרק, בעבר הסמן הימני של מניעת כניסת מהגרים לא־חוקיים, הפכה למודל לאימוץ, אפילו בנציבות האירופית. אבל לוקח זמן להטות את הספינה, וזה זמן יקר אלקטורלית.
לא כל הימין האירופי המתנגד להגירה הוא באותו מחנה. אבל גם האלמנטים הקיצוניים יותר כמו "אלטרנטיבה לגרמניה" או "מפלגת החירות" באוסטריה ואחרות מקבלים כעת חיזוק משמעותי מארה"ב, המשענת הביטחונית והערובה האירופית עד לאחרונה. מה שמאחד כמעט את כל המפלגות בגוש זה, באופן כמעט לא טבעי, הוא התנגדות למלחמה באוקראינה ושאיפה לפיוס עם רוסיה.
יש הבדל משמעותי בין מפלגת ימין כמו "האיחוד הלאומי" בצרפת לבין "אלטרנטיבה לגרמניה" הימנית־קיצונית. האחת מוכנה למשול, השנייה עדיין בשוליים. האחת תומכת בישראל, השנייה מתנגדת לה. אבל שתיהן קיבלו או מקבלות תמיכה כספית מרוסיה. וכעת גם תמיכה אידיאולוגית מהבית הלבן. לא פלא שמי שבירך על המסמך היה הקרמלין, משום שהוא "חופף במידה רבה לחזון שלנו לגבי אירופה".
התגובה הרפה מצד האיחוד האירופי
התגובה הרשמית של האיחוד וקברניטיו היא רפה. הוא אינו מוכיח את עצמו בשעת משבר. כל מדינה נלחמת על האינטרסים שלה. עד שיתעצם צבאית, עד שימצא את הכוח לעמוד על רגליו בעולם שבו כוח צבאי ומהירות החלטות הופכים לתנאי משחק, האיחוד רק מקווה שארה"ב לא תתרחק ממנו יותר מדי בפועל, או שהנסיבות פשוט לא יעמידו את התמיכה האמריקאית במבחן. הוא מוכן לבלוע הרבה עלבונות.
התגובה של הקנצלר הגרמני פרידריך מרץ למסמך הראתה כי הוא ממשיך לדבוק במדיניות הלא־אפקטיבית של בקשת עזרה, מעמדה של חולשה. "בדיונים שלי עם האמריקאים אני אומר, 'אמריקה תחילה' זה בסדר גמור, אבל 'אמריקה לבדה' לא יכול להיות האינטרס שלכם. אתם צריכים שותפים בעולם. ואחד מהשותפים האלה יכול להיות אירופה. ואם אינכם יכולים להסתדר עם אירופה, אז לפחות תהפכו את גרמניה לשותפה שלכם". קשה לפספס את ההתרפסות.
במיוחד אחרי השבוע, הכתובת לגבי עתיד היחסים הטרנס־אטלנטיים אינה רק על הקיר, אלא נשמעת בפריים־טיים בקולו של נשיא ארה"ב: ארה"ב לא רק נטשה את אירופה, היא נאבקת כעת נגדה.