תבשילים בלחם בית / צילום: דוד ששון
המסעדות האסליות המיתולוגיות של אור יהודה, כמו סעיד, אנטבה והשווארמה של הטורקי, הוציאו לעיר שם של מעוז אוכל כבר מזמן. אבל כשמסתובבים ברחובות מבינים שמדובר בהרבה יותר מזה - משהו שיותר דומה ללונה פארק קולינרי צבעוני, רועש וחם.
● ביקרנו בשלושה יישובים שחוגגים כריסמס. אלה האטרקציות המרכזיות
● 100 אלף בקבוקים בשנה: היקב הישראלי שירגיש לכם כמו ביקור בצרפת
11:00 | הדרך לאכול בוריקה כהלכתה
רחוב יחזקאל קזז הוא נקודת הזינוק של היום, שאותו העברתי לצד שחקנית חיזוק מקומית יוצאת בגדד. התחנה הראשונה היא דוכן משפחתי ותיק בשם בלמו בוריקה. עמית סעדה, איש חינוך לשעבר ודור שלישי לאמני בוריקות, מסביר לחדשות שהגיעו את הנוהל: "הדרך לאכול בוריקה כהלכתה היא לחם ובתוכו מוצפנת הבוריקה". והלחם על שום מה? אנחנו תמהות, שבעות משני ביסים של חצי כיכר לחם שחור ממולאת בעלים המטוגנים. "את הלחם הוסיפו אז העולים כדי להיות שבעים, היום זה פשוט יותר טעים".
בלמו בוריקה
12:00 | מלכת העוגות הטריפוליטאיות
השלט בקפלא מציג שלל עוגות ועוגיות בשמות טריפוליטאים שלא שמעתי, למרות נישואיי לטריפוליטאי גאה. בתפריט מלבי ורוזטה, עוגיות שקדים, בוקה די דמה, בוריק עם שקדים בבשומת תפוזים וכמובן גלבלוז, עוגת סולת נימוחה ודחוסה, מלכת העוגות הטריפוליטאית.
העסק, שמנהלים רפי ויוסי זוארץ, החל כשאביהם חילק עוגיות שקדים בתלת־אופן לפני 40 שנה. שני האחים, כבר לא ילדים בעצמם, הם מהנדס ואיש חינוך לשעבר ועדיין בוחרים להמשיך את המסורת.
קפלא
13:00 | תנורים פולטים ללא הפסקה
עברנו ממעוזות טריפולי למחוזות בגדד, ונכנסו לממלכת המאפים העיראקיים של נעמה עזורי. המבחר במאפייה יכול לשגע את חוטמי כל העולם, אבל אנחנו נצמדנו לבעבע לוהט ממולא תמרים או גבינה וקעקעת (בייגל עיראקי).
התנורים פולטים פיתות עיראקיות ללא הפסקה, ובכניסה למאפייה ניצב דוכן סמבוסק חומוס ממולא בסביח. טעים להשתגע.
מאפיית נעמה
13:30 | ספריית זיכרונות של תבלינים
ברחבה מול המאפייה מתגלה עולם הולך ונעלם של בעלי מקצועות עם ניחוח של פעם: סנדלרים, רפדים, חייטים וביניהם ממלכת התבלינים של דידי, המכונה גם עיראק הקטנה. על המדפים: בהרט מיוחד, תערובת לאמבה, לוזינה תפוז, חבוש שהוא "הפט דה פרואי" של העיראקים, פול טרי ובעבע קדרסי (ממתק של הל ושקדים מפודר). כל מאכל מגיע עם סיפור וטקס.
עיראק הקטנה
14:00 | קבב עם יראת כבוד
"הקבב של עאדל" נאמר בפי המקומיים עם יראת כבוד. בן הדור השלישי, אסף הנכד, מדגים לנו את התנועה הנכונה על השיפוד, שיוצרת את טביעת האצבע הייחודית שבלעדיה הקבב אינו עיראקי. "הגעתם לקבב הכי טוב בארץ", מספר לנו לקוח קבוע גאה.
אז החלטנו לנסות וקיבלנו לאפה שמנמנה ובתוכה נח לו המלך - עסיסי, מתובל, עם ירקות חרוכים ועמבה כמובן.
הקבב של עאדל
15:00 | ניחוחות של כמון ופלפל צ'ומה
בי נשבעתי שלא אכניס עוד פירור, אבל משימה היא משימה. הגענו למסעדה הטריפוליטאית של חיים נחום, שהחליט לשמור על הגחלת ופתח את "לחם בית" כמחווה למורשת של סבו. הסב עלה לארץ בשנות החמישים, לא לפני שהתמקח עם בן גוריון על מקום מגוריו. הזקן הציע נתניה, והוא סירב. "עכשיו אנחנו תקועים כאן במקום להיות על החוף", מחייך הנכד.
הסירים מדיפים ניחוחות של כמון ופלפל צ'ומה וטומנים בחובם את מלכת המטבח הטריפוליטאי - מפרומה של תפוחי אדמה או חציל, וגם תבשילים וסלטים שכיף לקחת הביתה.
לחם בית
16:00 | שמיכת סוכר וריבה מתפוצצת
האטרקציה המרכזית באור יהודה בחנוכה היא התור לסופגניות. אבל לא כאלה בטעמי ליים וסאקה של קונדיטורית מפורסמת מריאליטי, אלא כאלה של פעם, שמנמנות, בזוקות שמיכת אבקת סוכר ומתפוצצות מריבת תות פשוטה ואדומה.
עד לפני כמה שנים זה היה סוד מקומי, אבל אז הגיע טיקטוק ושינה הכול. המחזה הותיר אותנו עם לסתות שמוטות: ברחוב החצב פינת העצמאות השתרך תור עד אל מעבר לכביש, ויש מי שאומרים בהומור שהתור הזה מסוגל גם להגיע עד לנתב"ג. יש גם סופגניות משוגעות יותר עם פיסטוק או מצופות בסוכריות צבעוניות, שמתומחרות בצניעות, אבל הבסט סלר לעולם יהיה סופגנייה חמה, פשוטה ומתוקה.
סופגניות בפינת הרחובות החצב והעצמאות