חתימה על צוואה / אילוסטרציה: Shutterstock
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
רישום הבעלות על נכסים שנצברים לאורך חיי נישואים בדרך-כלל אינו משקף את הזכויות בפועל, שכן בן זוג עשוי להיות זכאי לחלק מהזכויות הרשומות על שם האחר מכוח הנישואים, בין אם בשווי כספי ובין אם בזכות קניינית. כל עוד הנישואים מתנהלים כסדרם, סוגיית רישום הנכסים אינה עולה לדיון, והיא הופכת רלוונטית רק בעת סיום הנישואים, בין אם בשל גירושים ובין אם בשל פטירת אחד מבני הזוג.
● סבתא בת 102 הורישה הכול לנכד אחד. למה הצוואה בוטלה?
● ידועה בציבור תבעה את ילדי בן זוגה לאחר שהוא התאבד. כך זה נגמר
פטירת בן הזוג הוא המועד שבו על בן הזוג הנותר לדאוג למימוש חלוקת הזכויות ולקבלת חלקו - אחרת כל הזכויות הרשומות על שם המנוח יחולקו בין יורשיו, בהתאם לצוואה או על-פי דין. בן זוג שלא פעל לתבוע את חלקו במועד זה ייחשב כמי שוויתר על הזכויות המגיעות לו מכוח הנישואים.
לעתים בן הזוג שנפטר הוא בעל זכויות מועטות יותר מבן הזוג שנותר בחיים. גם במקרים אלה הדין מאפשר להגן על זכויותיו של המנוח, כאשר יורשיו רשאים להגיש תביעה בשמו, וזאת בתנאי שלמנוח לא הייתה אפשרות קודמת לפעול למימוש זכויותיו, ובפרט כאשר היחסים בין בני הזוג היו תקינים עד לפטירתו.
בית המשפט לענייני משפחה דחה לאחרונה על הסף תביעה שהגישה בת בשם אמה המנוחה נגד אחיה, בדרישה לבטל עסקת מתנה של מקרקעין שביצע אביהם המנוח. הבת טענה כי מחצית מהזכויות במקרקעין שייכות לאם מכוח הנישואים הארוכים של הוריהם, ולכן האב לא היה רשאי להעניק במתנה זכויות שאינן בבעלותו.
הבת הסתמכה על צוואת האם, בה נכתב: "צוואתי זו נחתמת כאשר זכויותיי... רשומות באופן פורמלי על שם בעלי בלבד. ואולם הנני בעלת/זכאית להירשם כבעלת מחצית הזכויות בכל הנכסים ו/או הזכויות ו/או הכספים הרשומים על שמנו ו/או מי מאיתנו מכוח הנישואים והלכת השיתוף".
בית המשפט: האם יכלה לעמוד על רישום זכויותיה בחייה
בית המשפט דחה את התביעה, תוך שציין כי הדין מטיל נטל ראיה משמעותי על יורש המבקש להיכנס בנעלי הורה שלא פעל לרישום זכויותיו בחייו. כמדיניות משפטית, בתי המשפט מגבילים את האפשרות להגיש תביעה בשם הורים, במיוחד כאשר מדובר בזוגות שאינם כפופים לחוק יחסי ממון, כגון ידועים בציבור או זוגות שנישאו לפני 1974. במקרים אלה שיתוף הנכסים אינו מוחלט ודורש הוכחה, וליורשים לרוב אין מידע אישי ישיר על כוונות בני הזוג בנוגע לשיתוף נכסים או מקורם הכלכלי.
בנוסף, בית המשפט קבע כי אף שבני הזוג לא עמדו בפני גירושים, לאם הייתה אפשרות סבירה לעמוד על רישום זכויותיה בחייה, ומשלא עשתה כן, יש לראותה כמי שוויתרה עליהן.
האב המנוח העניק לאחד מילדיהם נכס מקרקעין שהיה רשום על שמו כבר בשנת 2015, פעולה שעוררה את חמתה של האם. בתגובה האם ערכה צוואה, בה הורישה את הנכסים הרשומים על שמה לבנות אשר קופחו על-ידי האב, וציינה: "החלטתי להוריש את כל עיזבוני לשתי בנותיי הרשומות לעיל, היות שבניי כבר קיבלו ממני ומבעלי כספים ורכוש בעודנו בחיים, והם אינם בקשר עימי, וכן היות שבעלי הוריש את עיזבונו לבני, בניגוד להצהרותיו במהלך השנים כי עיזבוננו המשותף יחולק באופן שווה בין שלושת ילדינו".
בית המשפט למד מכך שעל אף שהאם הייתה מודעת לפעולותיו החד-צדדיות של בעלה בהעברת נכסים לבנים בלבד, היא בחרה שלא לפעול לביטולן, אלא השיגה את נקמתה באמצעות הורשת הנכסים הרשומים על שמה לבנות בלבד. מכאן שהאם ויתרה במהלך חייה על הזכות לתבוע זכויות בנכסים הרשומים על שם בעלה, או לבטל את המתנה שניתנה לבן, ולפיכך הבת אינה רשאית לפעול בשמה לאחר מותה.