אילוסטרציה: Shutterstock, Rita Kapitulski
השכר הממוצע בישראל עמד על 15,098 שקל בחודש במחצית הראשונה של 2025, כך על פי דוח השכר של ביטוח לאומי, שהם מפרסמים בפעם השנייה. ביוני, החודש הזמין האחרון, השכר עומד על 15,452 שקל בחודש. דוח זה מספק תמונה שונה מזו של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), ונותן הצצה ליכולת של רשויות המדינה לספק נתוני אמת מנהליים, כחלק ממגמה שצוברת תאוצה בשנים האחרונות.
● "מה ההתלבטות בכלל?": משקיעי הנדל"ן לא מחכים על הגדר. הם בשוק ההון
● שאלות ותשובות | באוצר מנסים שוב להטיל חובת דיווח על שכירות: מה צפוי למשכירי הדירות?
ביטוח לאומי בוחנים את נתוני האמת כפי שאלו מוגשים על ידי המעסיקים שמדווחים על שכר עובדים, בניגוד לעריכת סקר. בנוסף, ביטוח לאומי יודעים לאסוף נתונים על אותו העובד ממשרותיו השונות, דבר שקשה בהרבה לעשות בלמ"ס. מכיוון שביטוח לאומי סופרים עובדים ולא רק משרות, השכר הממוצע שהם מנפקים הוא גבוה יותר מהשכר הממוצע של הלמ"ס, שעמד על 14,219 שקל בחודש יוני האחרון.
אם למשל רופא מרוויח 10 אלף שקל בחודש בבית החולים, בקופת החולים ובמרפאה הפרטית, הוא ייספר בלמ"ס כ-3 משרות של 10 אלף שקל, אך בביטוח לאומי יידעו להגיד שהוא עובד אחד שמכניס 30 אלף בחודש. ואכן, השכר למשרה (לא לעובד) של ביטוח לאומי דומה בהרבה לזה של הלמ"ס, ועומד על 14,095 שקל בחודש יוני. 9% מהשכירים בישראל מועסקים ביותר ממשרה אחת, וזה חלק ממה שיוצר את הפער. ביטוח לאומי גם מפרסמים את השכר החציוני במשק, שעומד על 10,586 שקל.
השכר הממוצע על פי ביטוח לאומי במחצית הראשונה של 2024 עמד על 14,655 שקל, כלומר עלייה של כ-3% לעומת 15,098. ריאלית, כלומר בהתחשב במדדי המחירים של החודשים הללו, מדובר בעלייה של 0.7% בלבד. כלומר, האינפלציה מיתנה דרמטית את העלייה בשכר, שהשיגה אותה רק במעט. מדובר בממצא שדומה לזה של הלמ"ס, שאף דיווחו על שחיקה ריאלית בחלק מהחודשים. אך על פי דוחות השכר האחרונים של הלמ"ס, השכר כבר חזר לעלייה ריאלית עם הירידה באינפלציה. חשוב לזכור גם שנתוני הלמ"ס עדכניים יותר, ומפורסמים בכל אמצע חודש על החודש הקודם.
הפערים מצטמצמים
השכר החציוני (השכר שחצי מרוויחים מעליו וחצי מתחתיו, נתון שלא מסופק עדכנית על ידי הלמ"ס) עלה ריאלית מעט יותר: ב-1%, גם עלייה קטנה יחסית, אך גבוהה מזו בשכר הממוצע. כלומר, פערי השכר במשק הצטמצמו. היחס בין השכר הממוצע לשכר החציוני הוא אחד המדדים לאי-שוויון, וזה הצטמצם בשנים האחרונות: אם במחצית הראשונה של 2023 השכר הממוצע היה גבוה ב-43.7% מהשכר החציוני, במחצית הראשונה של 2024 שיעור זה ירד ל-43.1%, ובמחצית הראשונה של 2025 הוא ירד עוד קצת ל-42.6%. כלומר, אי השוויון פחת במעט בשנתיים האחרונות.
פער זה מעט גבוה יותר ביחס למחצית השנייה של 2024, שדומה יותר למחצית השנייה של 2023. ייתכן שזה נובע מעונתיות של השכר שניתן לראות באופן קבוע גם בדוחות הלמ"ס. גם בפערים בין גברים לנשים ניתן לראות דווקא צמצום פערים ביחס למחצית הראשונה של 2024, אך פער גדול יותר לעומת 2023.
פערים אחרים נרשמים בין הערים בישראל, כאשר מבין הערים הגדולות, השכר הגבוה ביותר הוא בהרצליה (22,951 שקל בחודש), אחרי רעננה, מודיעין, תל אביב (22,359 שקל בחודש) וכפר סבא. העיר הגדולה עם השכר הנמוך ביותר בישראל היא מודיעין עילית (8,161 שקל בחודש), אחריה רהט, בני ברק, נצרת, בית שמש וירושלים (11,415 שקל בחודש).
איסוף הנתונים של ביטוח לאומי על נתוני האמת של שכירים בישראל התרחש בזמן מגפת הקורונה, כאשר לא היה ניתן לבצע סקרים מהימנים של הלמ"ס בבתים כמקובל. זה הביא את הממשלה ליזום חיוב של המעסיקים לדווח לביטוח לאומי את השכר במסגרת "טופס 100". כעת, לאור ההצלחה, הממשלה מעוניינת להרחיב את השימוש בנתוני אמת מפורטים בהרבה גם על שעות העבודה, המקצועות השונים ומיקום העבודה. בכך מקווים להשתמש בנתונים כדי לנסח מדיניות מדויקת יותר לשוק העבודה.
עם פרסום הדוח, ממלא מקום מנכ"ל הביטוח הלאומי, צביקה כהן אמר ש"לצד המלחמה הארוכה בתולדות ישראל, הנתונים של דוח השכר מצביעים על שוק עבודה פעיל וצומח, לצד הארת הפערים החברתיים העמוקים שמחייבים מדיניות כלכלית ארוכת טווח".