דוח מרכז טאוב: "כלכלת ישראל נמצאת בסיכון ממשי"

הוצאות המלחמה העלו את הגירעון בתקציב המדינה, את החוב ביחס לתוצר ואת נטל תשלומי הריבית, כמו גם את הפגיעה בפריון, בהשקעות ובצריכה הפרטית - כך לפי דוח "תמונת מצב המדינה" של מרכז טאוב • במרכז מזהירים: ללא השקעה בתשתיות ובהון האנושי, הצמיחה תיחלש, והשירותים האזרחיים ייפגעו

יוקר המחיה / עיצוב: טלי בוגדנובסקי
יוקר המחיה / עיצוב: טלי בוגדנובסקי

"כלכלת ישראל נמצאת בסיכון של ממש" נכתב בדוח "תמונת מצב המדינה" של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. הסיבה לכך, על פי המרכז, הן הוצאות המלחמה הגבוהות שהעלו את הגירעון בתקציב המדינה, את החוב ביחס לתוצר ואת נטל תשלומי הריבית, כמו גם את הפגיעה בפריון, בהשקעות ובצריכה הפרטית. אלה פוגשים את הבעיות המבניות במשק הישראלי שגוררים את איכות החיים במדינה מטה. כדי לחזור לצמיחה לעמדת המרכז "נחוצה יותר מתמיד מדיניות תומכת צמיחה הכוללת במיוחד השקעה בתשתיות הפיזיות ובשיפור ההון האנושי".

כלכלת ישראל במקום השלישי בעולם? חכו שתראו מי בטופ 5
4 רפורמות קריטיות: כלכלנים משרטטים את המפתח לצמיחה

במרכז חוששים כי הוצאות הביטחון הגבוהות ידחקו את ההוצאות האזרחיות "ובכך ייווצר מעגל קסמים: היעדר צמיחה יחריף את המחסור במשאבים, יפגע בהשקעות הציבוריות הנדרשות ויקטין עוד יותר את שיעור צמיחת התוצר. תהליך כזה אף עלול לסכן את יכולתה של ישראל לממן את הוצאות הביטחון הנדרשות. קובעי המדיניות חייבים להיות ערים לסיכונים אלה ולדילמות שהם מציבים" .

כותבי הדוח, חוקרי מרכז טאוב פרופ' בנימין בנטל וד"ר לביב שאמי, הסבירו כי במהלך העשור שקדם למלחמה נרשמה ירידה עקבית בנטל החוב, ובכך קטנה השפעתו על תקציב המדינה. הגידול הדרמטי בהוצאות הביטחון לאחרונה הוביל לגירעונות עם השפעה מיידית על החוב של מדינת ישראל. כך, יחס החוב לתוצר מתייצב השנה על כ-70%, עלייה של 10 נקודות האחוז מהמצב לפני המלחמה, וכך נטל החוב של ישראל גדל ב-8 מיליארד שקל בשנה.

למרות שעובדים יותר - פריון העבודה נמוך

בעשור הקרוב תקציבי הביטחון צפויים להישאר גבוהים מכפי שהיו ערב המלחמה ולהוות מעמסה על התקציב. עד כה הממשלה שמרה על התאמת ההוצאה האזרחית לקצב גידול האוכלוסייה, אבל לנוכח העלייה הצפויה בהוצאות הביטחון "רק צמיחה כלכלית מואצת תאפשר המשך מגמה זו ותמנע פגיעה חמורה בשירותים האזרחיים".

דרך אחת לכך, לעמדת המכון, היא שיפור ההון האנושי במשק. כך, למרות ששיעור האבטלה בישראל יציב, נמוך ונע סביב 3% בלבד, פריון העבודה נמוך מאלה של מדינות הדומות לה במבנה האוכלוסייה ובאופי הכלכלה (דוגמת אוסטריה, דנמרק, הולנד, פינלנד ושבדיה). הפערים אמנם הצטמצמו עם השנים, כשהפער בערך המוסף לעובד בכלל ענפי המשק ירד מ-20% בשנת 2015 ל-12% בשנת 2023. עיקר השינוי היה בזכות הפער בהייטק שנסגר לחלוטין בשנים אלה.

החוקרים הדגישו שהייטק הוא קטר המשק מאז שנת 2018 כשהגיע לכ-60% מהיצוא. יצוא שירותי ההייטק זינק מסכום של 15 מיליארד דולר בשנת 2013 לכ-55 מיליארד דולר בשנת 2024, ובאחוזים מסך היצוא גדל חלקו מכ-21% לכ-44%. נתונים אלה מעידים על תרומה גבוהה להכנסות המדינה ולמעמדה של מדינת ישראל בשווקים העולמיים.

ואולם, בערך המוסף לכל שעת עבודה הפערים נותרו גדולים "פערים אלה מוסברים בין השאר בכך שהמועסקים בישראל עובדים בממוצע כ-25% יותר שעות בשנה מאשר במדינות ההשוואה, יחס שנותר כמעט קבוע לאורך השנים", הסבירו הכותבים.

"יוקר המחיה מרקיע שחקים"

בנתיים, מסבירים הכותבים כי "יוקר המחיה מרקיע שחקים", זאת בגלל בעיות מבניות וכן בשל התחזקות השקל. סל מוצרי הצריכה גבוה בישראל ב-13% ביחס לממוצע בחמשת מדינות ההשוואה.

"המחקר מצא שקיים פער ארוך-טווח של כ-29% ברמת המחירים בישראל ביחס לממוצע מדינות ה- OECD, הנובע ממאפיינים מבניים של המשק הישראלי. בין הגורמים המשפיעים על רמת המחירים בולטים רמת תחרות נמוכה בחלק מענפי השירותים, עלויות תפעול גבוהות, מגבלות יבוא, רגולציה המקשה על כניסת שחקנים חדשים, והיעדר יתרון לגודל המאפיין כלכלה קטנה ומרוחקת. השילוב של כל אלה יוצר נקודת פתיחה יקרה יותר לצרכן הישראלי, עוד לפני השפעת שערי המטבע, ולכן יוקר המחיה בישראל גבוה יחסית למדינות אחרות כבר שנים רבות", נכתב.

פרופ' בנימין בנטל, ראש תוכנית מדיניות הכלכלה במרכז טאוב, אמר כי "אם התרחיש האופטימי יתממש יוכל המשק לעמוד באתגר הביטחוני ללא פגיעה בשירותים האזרחיים שהממשלה מספקת. אבל כדי להבטיח את הצמיחה על הממשלה להנהיג מדיניות תומכת, ובפרט עליה להשקיע בפיתוח התשתית הפיזית ובהון האנושי בחברה הערבית ובחברה החרדית כדי להגביר את הפריון במשק".

בשבוע שעבר פורסם מחקר של מכון אהרן באוניברסיטת רייכמן, גם שם צפו לאחר הצמיחה בשנת 2026, ירידה מתחת לקו המגמה בצמיחת המשק לכ-2.5% בלבד בשנה אם הממשלה לא תאמץ רפורמות תומכות צמיחה. גם שם נקבו בתשתיות פיזיות, בהון האנושי בחברה הערבית והחרדית וכן בחיזוק ענף ההייטק בהורדת יוקר המחיה ורפורמות נוספות.