נתב''ג. "מאזן הגירה פחות יציב ואף שלילי" / צילום: עידו וכטל, ארקיע
מחקר חדש של מרכז טאוב מצביע על שינוי משמעותי בדפוסי הפריון והגידול הדמוגרפי יוצאי הדופן של ישראל. לפי הממצאים, בשנת 2025 צפוי שיעור גידול האוכלוסייה לעמוד על כ־0.9% בלבד ביחס לשנה הקודמת - הנתון הנמוך ביותר שנרשם בישראל מאז קום המדינה. זאת, בין היתר, בשל מגמת ההגירה השלילית שמאפיינת את השנתיים האחרונות, וכן ירידה עקבית בפריון בגילאים הצעירים, גם בקרב קבוצות אוכלוסייה שבעבר הובילו את הצמיחה הדמוגרפית.
● לראשונה בישראל: העיר שאיבדה את מעמדה כ"עיר גדולה"
● החוקר שמגלה: מה עומד מאחורי ה"בייבי בום" של המלחמה ועד כמה ישראל חריגה
המחקר, שכותרתו "פרשת דרכים דמוגרפית", נערך על ידי פרופ' אלכס וינרב ממרכז טאוב. לדבריו, "מאז קום המדינה ירד קצב גידול האוכלוסייה בישראל מתחת ל־1.5% רק פעמיים: ב-1981 (1.42%) וב-1983 (1.35%). בשנת 2025 השיא הזה עומד להישבר; לפי הערכותינו, הוא יעמוד על כ־0.9%".
אחת הסיבות המרכזיות לירידה היא ההגירה החוצה שנהפכה למשמעותית במיוחד בשנתיים האחרונות: ההגירה נטו לישראל, שהיא בדרך כלל חיובית ונמוכה, הפכה לשלילית למדי בשנים 2024-2025 (כלומר, אנשים שעזבו בפועל בין השנים 2023 ל-2024). חלק ניכר מהעוזבים הם מהגרים מרוסיה ואוקראינה שנמלטו מהמלחמה ועזבו זמן קצר לאחר מכן - אך גם העזיבה של ילידי הארץ הולכת וגוברת. כך שמדובר בהגירה שלילית שקשה לפטור אותה כעניין טכני וזמני בלבד.
הפריון יורד בכל תתי-המגזרים
גם מעבר לדפוסי ההגירה, הריבוי הטבעי בישראל נמצא במגמת ירידה. אם בשנת 2016 עמד שיעור הריבוי הטבעי על 1.6% מהאוכלוסייה, הרי שב-2025 הוא צפוי לרדת ל-1.3%. הביטוי החזק ביותר לכך נמצא בחברה הערבית, שבה שיעור הריבוי הטבעי צנח מ-2.1% ל-1.6%. זאת למרות שתוחלת החיים בישראל (83.7) נחשבת גבוהה במיוחד בהשוואה בינלאומית, ורק שלוש מדינות ב־OECD רושמות נתון גבוה יותר: שוויץ, ספרד ויפן. זאת גם לאחר שאירועי 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיהם גרמו לפגיעה מסוימת בתוחלת החיים, בעיקר בקרב גברים, והשפעתם ניכרת בנתונים.
עוד מראה המחקר כי מגמת הירידה בפריון ניכרת בכל קבוצות האוכלוסייה. לפני כמעט עשור, מרכז טאוב פרסמו מחקר שכותרתו "דפוסי הפריון יוצאי הדופן בישראל", ובו מוצגים נתונים המצביעים על פריון גבוה באופן חריג בישראל ביחס למעמדה כמדינה מפותחת בעלת הכנסה גבוהה.
אף שישראל ממשיכה להציג שיעורי ילודה גבוהים יחסית למדינות מערביות אחרות, הפערים הולכים ומצטמצמים. בקרב האוכלוסייה היהודית נרשמת ירידה עקבית במספר הילדים הממוצע לאישה, בכלל תתי-המגזרים, גם אם עדיין מדובר ברמות גבוהות יחסית למדינות מפותחות אחרות. מגמה זו בולטת במיוחד בקרב נשים צעירות בגילאי 25-34 - קבוצת גיל שמשמשת מדד מרכזי להערכת פריון עתידי.
המחקר מצביע על כך שבקרב נשים חרדיות, למשל, חלה ירידה ממוצעת במספר הילדים הנולדים עד גיל 34 - מ־5.9 ל־5.1.
בהתאם לכך ולנתוני העבר, החוקרים בנו תחזית עבור מספר הילדים שיהיו בעתיד לנשים כשיגיעו לקצה העליון של גיל הפריון, בגילאים 40-44. על פי מודלים אלו, עד שנת 2039 צפויה אישה חרדית ללדת בממוצע 4.3 ילדים, אישה דתית 2.3 ילדים, ואישה חילונית 1.6 ילדים - נתונים שעדיין גבוהים ביחס למרבית מדינות המערב, אך נמוכים משמעותית מהמקובל בישראל בעבר.
כותב המחקר, פרופ' אלכס וינרב, מסביר כי "אנחנו בפתחו של עידן חדש בהתפתחותה הדמוגרפית של ישראל. תקופת השיא של הריבוי הטבעי חלפה, וזאת לצד מאזן הגירה פחות יציב ואף שלילי - שני גורמים שמהווים שבירה מובהקת של דפוסי העבר. לאור זאת ברור שמדיניות ההגירה הולכת ונעשית מרכזית יותר בחיזוק הצמיחה הדמוגרפית של ישראל לעשורים הקרובים. אולם קביעת מדיניות בנושא תוכל להיעשות רק כאשר נדע יותר על מאפייניהם היחסיים של הישראלים העוזבים את ישראל ושל הנכנסים אליה. ללא מידע כזה, המדיניות תישען על תמונה חלקית בלבד".
פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב, אומר כי "האתגרים החברתים-כלכליים של מדינת ישראל בסוף 2025, לאחר שנתיים של מלחמה, הם גדולים, והדוח שם את הזרקור על הסוגיות החשובות ביותר שדורשות מענה".