אילוסטרציה: Shutterstock
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
פסק דין שניתן השבוע בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב ממחיש את החשיבות שבהגדרה מדויקת של עילת התביעה על-ידי התובע, וזאת לאחר שמחיקת התביעה, בתום שלוש שנות דיונים, נבעה משגיאה בסיווג העילה המשפטית.
● הסכם הממון קבע חלוקת רכוש שוויונית, אז מדוע האישה קיבלה רק שליש מהבית?
● מה קבע בית המשפט כש-7 ילדים ורעיה נשארו מחוץ לצוואת האב?
הרקע לתביעה עוסק באח ואחות למחצה, אשר להם אב משותף. לפני כ-35 שנה ירש האח מסבו מצד אמו דירת מגורים בתל אביב, דירות נוספות וכן זכויות במגרש בשדה דב - לכל הדעות נכסים בעלי שווי משמעותי. האח עבר להתגורר בארה"ב ואיפשר לאב להתגורר בדירה שירש בתל אביב עד לפטירתו בשנת 2017.
האחות טענה כי היא לבדה טיפלה באביהם במסירות במשך השנים ואף סייעה לאח בטיפול בנכסיו בישראל, זאת בהתבסס על הבטחתו כי בבוא היום יעביר את מחצית הרכוש לבעלותה.
לתמיכה בטענותיה הציגה האחות תכתובת דואר אלקטרוני משנת 2016, במסגרתה האח כתב שביום מן הימים יתחלק איתה ברכוש, וכן הציגה תשלומי מס שביצעה בגין הנכסים.
האח כפר בטענות האחות ודחה את דרישותיה, לכן ביקש בית המשפט לברר עם האחות מהי הטענה המשפטית שבבסיס תביעתה לקבלת מחצית מהרכוש שירש האח מסבו.
בפני האחות עמדו מספר אפשרויות: לטעון לקיומו של חוזה הדדי, במסגרתו הוסכם כי תספק שירותים לאח, ובתמורה תקבל מחצית מהנכסים - ולחלופין, לטעון כי מדובר בהסכם מתנה מהאח לאחות.
אם האחות בוחרת לטעון כי לא ניתנה תמורה, הרי שמדובר בהתחייבות למתנה ולא במתנה שהושלמה, שכן בפועל מחצית מהנכסים לא נרשמה על שמה. על התובע לבחור בגרסה אחת ולהתמיד בה, מאחר שהצגת גרסאות חלופיות הסותרות זו את זו אינה אפשרית בהליך המשפטי.
האחות הסתבכה בהגדרת עילת התביעה
מסיבה שאינה ברורה, האחות הסתבכה בהגדרת עילת התביעה. בתחילה טענה כי מחצית מהנכסים כבר הועברו לה בפועל, אך נותרו רשומים על שם האח בנאמנות עבורה. מאוחר יותר הגישה כתב תביעה מתוקן עם וריאציה על אותה טענה, לפיה מדובר במתנה שכבר הוענקה לה בפועל על-ידי האח, אך לא נרשמה במרשם המקרקעין.
בסיום שלב ההוכחות, ועל אף שחלפו שלוש שנים ממועד הגשת התביעה, החליט בית המשפט למחוק את התביעה בשל היעדר עילה, הנובע מסיווג שגוי של עילת התביעה. בית המשפט קבע כי לא ניתן לקבוע שהאח העניק לאחות נכסים במתנה שהושלמה, מבלי שהתקיימו התנאים הנדרשים למתנת מקרקעין: הסכם בכתב ורישום הזכויות ברשם המקרקעין.
ככל שהאחות ביקשה לטעון כי האח הבטיח להעביר לה בעתיד מחצית מהנכסים, וכעת חזר בו מהבטחתו - הרי שהיה עליה להגיש תביעה בעילה של "התחייבות למתנה".
לא מדובר בהתקטננות סמנטית, אלא בדיון שונה מהותית, שכן בניגוד למתנה שהושלמה - אדם המתחייב לתת מתנה רשאי להתחרט ולחזור בו מהתחייבותו בנסיבות מסוימות, כגון התנהגות מחפירה מצד מקבל המתנה העתידי, ובתנאי שהמקבל לא שינה את מצבו לרעה בהסתמך על ההתחייבות. סוגיות אלה לא נדונו בבית המשפט, מאחר שעילת התביעה לא הוגדרה כהתחייבות למתנה שממנה ניתן לחזור.
בסיכומו של דבר, בית המשפט מחק את התביעה בשל טענה מקדמית, מבלי להיכנס למחלוקות העובדתיות לגופן, וזאת למרות שנוהל הליך הוכחות במשך שלוש שנים. כתוצאה מכך חויבה האחות בתשלום הוצאות משפט בסך 100 אלף שקל לטובת האח. האחות תוכל להגיש ולנהל את התביעה מחדש בעילה של התחייבות למתנה.
מקרה זה מדגיש את החשיבות הרבה של ניסוח מדויק של עילת התביעה על-ידי התובע, וכן של קיום דיון מקדים בנוגע לטענות הסף המשפטיות, במטרה למנוע ניהול הליך מיותר הגוזל משאבים ציבוריים לאורך זמן ממושך.