שר המשפטים יריב לוין וח''כ שמחה רוטמן. הובילו את התיקון לחוק / צילום: נועם מושקוביץ', דוברות הכנסת
הכותב הוא מרצה לדיני חוזים וחבר סגל במרכז האקדמי למשפט ולעסקים
מאז אישור התיקון לחוק החוזים העוסק בפרשנות חוזים, נשמעת טענה על-ידי משפטנים מסוימים כי ספק אם יש בתיקון תרומה של ממש לוודאות המשפטית. כך למשל נכתב בטור של פרופ' גבריאלה שלו וד"ר אפי צמח שפורסם בגלובס בשבוע שעבר. לפי טענה זו, התיקון אינו אלא שינוי רטורי, שאינו מצמצם את שיקול-הדעת השיפוטי ואינו משנה את התוצאה בפועל. אלא שטענה זו מתעלמת ממספר נקודות יסודיות, שלפחות במצטבר, יש בהן כדי לשפר ממשית את רמת הוודאות בדיני החוזים.
● דעה | גם הפעם: אל תספידו את הלכת אפרופים
● השינוי בדיני החוזים אושר, אך בשטח בתי המשפט מאותתים כי הדרך ליישום ארוכה
● סוף להלכת אפרופים? התיקון שמשנה את כללי המשחק החוזיים
ראשית, התיקון - שהובילו שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן - מצמצם עמימות פסיקתית עמוקה שנוצרה לאורך השנים.
פסיקת בית המשפט העליון פיתחה גישות שונות ולעתים סותרות באשר לכללי הפרשנות החלים על חוזים. כך למשל התגבשה גישה אחת, על-ידי השופט עופר גרוסקופף, לפיה יש להחיל כללי פרשנות שונים על חוזים לפי זהות הצדדים: חוזה צרכני, חוזה עסקי וחוזה פרטי.
מנגד, התגבשה גישה אחרת לחלוטין על-ידי השופט אלכס שטיין, לפיה ההבחנה הרלוונטית אינה זהות הצדדים אלא מידת סגירותו ופירוטו של החוזה: חוזה סגור ומפורט לעומת חוזה שאינו כזה. שתי הגישות פעלו זו בצד זו, ללא עיגון חקיקתי כלשהו, ויצרו אי-ודאות ממשית באשר לכללי הפרשנות החלים.
התיקון החדש מבקש לשים קץ למצב זה באמצעות הבחנה מרכזית וברורה אחת: חוזה עסקי, שיפורש לפי לשונו - לעומת חוזה שאינו עסקי, שיפורש לפי לשונו ונסיבותיו. מדובר בהבחנה חקיקתית מפורשת, המחליפה ריבוי גישות שיפוטיות שונות זו מזו ונטולות עוגן נורמטיבי בחוק.
שנית, תיקון החוק יוצר הבניה חדשה וחשובה של שיקול-הדעת השיפוטי ביחס לחוזים שאינם עסקיים, מקום שבו עד כה שררה עמימות רבה. הדין הקיים לא סיפק כללים ברורים באשר לשאלה מהו המשקל היחסי שיש ליתן ללשון החוזה ולנסיבות החיצוניות, כאשר אלה מובילות לתוצאות פרשניות שונות.
גם ההלכה המכוננת בתחום, קרי אפרופים, לא הציעה הבניה סדורה ויסודית בנדון, והותירה בידי בתי המשפט שיקול-דעת רחב ביותר. התיקון משנה מצב זה. הוא קובע רשימת שיקולים חקיקתיים ומנחים שעל בית המשפט לקחת בחשבון מעתה, וביניהם הניסיון המקצועי של הצדדים והייצוג המשפטי שהיה להם לעניין עריכת החוזה. יוער כי רשימת שיקולים זו זכתה בעיקרה להסכמה רחבה במסגרת הכנת תיקון החוק, ובין היתר על-ידי קבוצה גדולה יחסית של אנשי אקדמיה בתחום דיני החוזים.
שלישית, התיקון מפזר ערפל סביב השאלה האם ניתן להתנות על כללי הפרשנות. במשך שנים שררה עמימות בין משפטנים בשאלה האם כלל דיני פרשנות החוזה הם דיספוזיטיביים, ואם כן באיזו מידה. גם בדיוני ועדת החוקה הובעו בעניין זה עמדות סותרות, ואף הפסיקה לא סיפקה הלכה יסודית, מקיפה וחד-משמעית בנושא. התוצאה היא אי-ודאות עמוקה בנדון.
התיקון החדש מבהיר את הנושא במידה לא מבוטלת. הוא מבחין בין כללי פרשנות שניתן להתנות עליהם, למשל ביחס למשקל שיינתן ללשון או לנסיבות - לבין כללי פרשנות קוגנטיים שלא ניתן להתנות עליהם, כגון כלל הפרשנות נגד המנסח.
בנוסף, התיקון החדש מבהיר באילו סוגי חוזים אין אפשרות להתנות על כלל הפרשנות שנקבע בו, למשל בחוזים אחידים. בכך התיקון מצמצם גם את אי-הוודאות סביב השאלה האם תניית פרשנות בחוזה אחיד מהווה תנאי מקפח לאור מכלול נסיבות העניין - שאלה שהתשובה לה אינה תמיד ברורה.
זאת ועוד, התיקון תורם לוודאות גם בהיבט של תחולה בזמן. הלכות פרשניות מרכזיות בדיני חוזים הוחלו בפסיקה באופן רטרואקטיבי, במובן זה שהן חלו גם על חוזים שנכרתו לפני שנקבעו אותן הלכות, תוך פגיעה ממשית בהסתמכות הצדדים. לעומת זאת, התיקון החדש חל במפורש מכאן והלאה. בכך הוא משדר מסר ברור של יציבות וודאות.
גם הדרך חשובה
התיקון תורם לוודאות גם במישור ההליכי והדמוקרטי של קביעת כללי הפרשנות. בעוד הלכות הפרשנות של בית המשפט העליון בתחום דיני החוזים (למשל, אפרופים וביבי כבישים) נקבעו במפתיע, במובן זה שלא קדם להן דיון ציבורי רחב ומעמיק, ולא ניתנה לצדדים הזדמנות אמיתית להיערך לשינוי כללי המשחק - תיקון החוק מבקש להגביר את הוודאות בדרך שונה.
לתיקון קדם דיון ציבורי ארוך, מקיף, שקוף ופלורליסטי, אשר כלל בין היתר ישיבות רבות של ועדת החוקה, שמיעת עמדות של נציגי משרד המשפטים, לשכת עורכי הדין, האקדמיה, המגזר העסקי וארגוני עובדים.
תהליך מעין זה מאפשר לצדדים לחוזה, לעורכי דין ולשוק כולו להפנים מראש את כללי הפרשנות החדשים, להתאים אליהם את ניסוח החוזים ולהסתמך עליהם בתכנון עסקאות עתידיות.
בסיכומו של דבר, ניתן בהחלט לבקר את התיקון על כך שאינו מושלם, כמו כל דבר חקיקה. אולם הטענה שלפיה אין בתיקון כל תרומה לוודאות, מתעלמת מתמונתו המלאה. בהשוואה לדין הקודם - שהתאפיין בריבוי גישות פרשניות שונות וסותרות בפסיקה והיעדר הבניה חקיקתית כלשהי של שיקול-הדעת השיפוטי - התיקון הנוכחי מייצר מסגרת ברורה יותר. ייתכן בהחלט שאין זו ודאות מוחלטת, אך מדובר בשיפור ממשי ביחס לקיים.