שמעון גולדברג, בעל השליטה בסלייס ועמית גל, הממונה על שוק ההון / איור: גיל ג'יבלי
בחודש שעבר הגיש המנהל המורשה בחברת הגמל סלייס, רו"ח אפי סנדרוב, תביעה דרמטית בסך 950 מיליון שקל נגד בעל השליטה, שמעון גולדברג, ונושאי המשרה שכיהנו בחברה, בגין אחריותם לפרשה שאותה הגדיר סנדרוב כ"הונאה חסרת תקדים בשוק ההון הישראלי". בין הנתבעים היו גם שני בניו של גולדברג ושותפיו לאחזקות בסלייס - אסף, שכיהן כמנכ"ל, ושי, ששימש כדירקטור.
● חברה שכנעה חוסכים למשוך את הפנסיה מוקדם - ותשלם קנס של 2.3 מיליון שקל
● ביהמ"ש דחה את התובענה הייצוגית נגד אל על: "לא ניצלה את מעמדה כמונופול"
בירור התביעה בבית המשפט המחוזי בת"א צפוי להיות ממושך, אך בינתיים אמור ביהמ"ש המחוזי בירושלים להידרש, במסגרת תיק אחר, לאחריותו האישית של גולדברג לפרשה. כבר בשבוע הבא צפוי להתקיים דיון בביהמ"ש בבירה סביב דרישתו של הממונה על שוק ההון, עמית גל, כי גולדברג יזרים 71 מיליון שקל לסלייס כדי לכסות את ה"בור" שנוצר בהון העצמי של החברה.
סוגיית האחריות נפיצה במיוחד לנוכח הפגיעה חסרת התקדים שספגו כ־7,000 חוסכים לפנסיה, אשר איבדו לא פחות מ־850 מיליון שקל שהשקיעו בקופות גמל בניהול אישי (IRA) של סלייס. מאות המיליונים הועברו על ידי סוכני ביטוח ומארגני "קרנות אדומות" לחו"ל - ונעלמו. סנדרוב פועל מאז להשיב את הכספים, אך התהליך צפוי לארוך זמן רב, ואף בסופו, ספק רב אם כל החוסכים שפותו להשקיע בנכסים אלטרנטיביים מעבר לים יזכו לראות בחזרה את מלוא כספם.
דרישת גל אינה נוגעת לכספי העמיתים אלא ל"בור" בחשבון סלייס. הדרישה מתבססת על כתב התחייבות שעליו חתם גולדברג כחלק מקבלת היתר השליטה בחברה ב־2013. גל כתב, כי "בבדיקות התגלו פגמים משמעותיים בניהול החברה בשליטתו של מר גולדברג, ובכללם ליקויים חמורים בניהול כספי העמיתים. עיקר הכשלים אשר הובילו לגירעון בהון העצמי של החברה נבעו מהתממשותם של סיכונים תפעוליים, כתוצאה מהתנהלות לא נאותה בלשון המעטה, שאינה בהתאם להוראות הרגולציה ולסטנדרטים מקובלים, של מנכ"ל החברה מר אסף גולדברג ושל נושאי משרה נוספים, והכול תחת אחריותו של בעל השליטה".
גולדברג עתר לביהמ"ש נגד הדרישה באמצעות עו"ד הלה פלג ממשרד אגמון, אך בעקבות הגשת התביעה בת"א ביקש לדחות את הדיון בעתירה. השופטת עינת אבמן־מולר קבעה כי הדיון יתקיים במועד שנקבע, וכי אין קשר בין ההליכים.
השופטת אף קיבלה את הבקשה שהגישו לובי 99 ו־50 מעמיתי סלייס להצטרף כמשיבים לעתירה, אחרי שאלה טענו כי "כל שקל שהעותר (גולדברג, ע' ג') לא יזרים לחברה הוא שקל שהעמיתים ייאלצו להזרים אליה מכספים שנועדו להבטיח את קיומם בכבוד לעת זקנה".
הדיון בשבוע הבא צפוי על כן להציף מספר סוגיות עקרוניות לגבי אחריותם של בעלי שליטה.
אחריות בעל השליטה להשלמת ההון העצמי
גולדברג טוען, כי ההתחייבות שעליה חתם להשלמת ההון העצמי נועדה להיות מוגבלת למיליוני שקלים בודדים ולצרכים תפעוליים בלבד. לטענתו, הרגולטור רשאי לדרוש את מימוש ההתחייבות באופן חד־פעמי, ובסכום מוגבל, בעוד שגל הפך אותה ל"צ'ק פתוח" שניתן לממש שוב ושוב, ואשר מטרתו להחזיר חובות לעמיתי סלייס.
"העותר חתם על 'זבוב' והממונה הפך אותו ל'פיל'", טוען גולדברג. הוא קובע, כי גל מפרש את ההתחייבות כ"ערבות אינסופית" וכ"מקור כספי בלתי נגמר למילוי חובות החברה", אך מדובר בפרשנות "מומצאת, תקדימית וסותרת את ההבנה ששררה בשוק. לא לכך התכוון המשורר".
עוד טוען גולדברג, כי הטלת אחריות כה גורפת עליו פוגעת בעמיתים בגופים מוסדיים שבהם אין בעל שליטה - דוגמת חברות הביטוח כלל והפניקס. גולדברג תוהה: "מדוע לא יעבירו אלה מחר בבוקר את כל חסכונותיהם אל חברות ביטוח שבהן בעל שליטה מספק כיסוי נוסף"? טענה נוספת שמעלה גולדברג גורסת, כי עמדת גל מנוגדת לחוק החברות, הקובע אחריות מוגבלת לבעלי המניות.
הממונה על שוק ההון הודף את הטענות. הוא מסביר, כי הזרמת ההון נדרשת לצורך מימון פעילות המנהל המורשה באיתור והשבת הכספים שאבדו - וכי מדובר בצורך תפעולי. לדבריו, כתב התחייבות אינו מוגבל בסכום והגבלת מימושו לפעם אחת בלבד תעניק חסינות לבעלי שליטה.
גל עומד על כך שכתב ההתחייבות נועד לייצר לבעל השליטה תמריץ (Skin in the game) לפקח על נושאי המשרה והדירקטורים כדי שאלה ידאגו לניהול תקין - בדיוק כפי שנהוג בבנקים, בחברות כרטיסי אשראי ובחברות ביטוח. המיליונים הבודדים שמזכיר גולדברג, מסביר הממונה, מתייחסים לשלב ההתחלתי בלבד, אך אם יש גירעון בהון העצמי, אין הגבלה להזרמה מהבעלים.
גל מבהיר, כי הדרישה שלו מיישמת "מדיניות מקובלת שמוחלת זה שנים רבות בשוק ההון". הוא מדגיש, כי המטרה היא לוודא שמי שמקבל את הזכות לשלוט בגוף מוסדי ידע לעמוד כלכלית מאחורי אותו גוף גם "בזמנים פחות טובים" ולפקח על התנהלות החברה - מה שלא קרה בסלייס.
בניגוד לחוק החברות, מוסיף גל, אחריותו של בעל השליטה אינה מוגבלת כאשר מדובר ביחסים שבין תאגיד לרגולטור לפי המשפט המנהלי. אחרת, מזהיר גל, בעלי שליטה בגופים מוסדיים ינופפו באחריות המוגבלת כאשר החברה תיקלע לקשיים.
אחריות בעל השליטה במשבר
גולדברג טוען, כי ההתחייבות לכיסוי הגירעון תקפה רק לגבי חברה הממשיכה לפעול כעסק חי, בעוד שסלייס מצויה במעין הקפאת הליכים. לדבריו, הוא לא היה מודע למרמה ב"קרנות האדומות", ולכך שבנו, המנכ"ל לשעבר, העביר, לכאורה, סכומים מתוך חשבון המעבר של סלייס לעמיתים שביקשו לפדות או לנייד את השקעתם - וזאת למרות שהכספים לא התקבלו בפועל מהקרנות.
גולדברג מתאר כיצד הוביל לפיטורי בנו מתפקיד המנכ"ל, דאג לכך שהחברה תדווח לרגולטור והצליח להחזיר 20 מיליון שקל לעמיתים.
גל, מנגד, מסביר כי הדרישה להזרמת הכספים "נועדה בדיוק ל'ימים הקשים'" - אחרת ייווצר תמריץ לבעל השליטה לדרדר את מצב החברה כדי שתיקלע למשבר, וכך יוכל לחמוק מאחריות. בסלייס, מזכיר גל, הכשלים אירעו תחת שליטתו של גולדברג.
אחריות בעל השליטה כשאינו מקבל עוד החלטות
גולדברג טוען, כי אינו שולט עוד בסלייס מהרגע שבו סנדרוב מונה למנהל מורשה ועל כן התחייבותו לכיסוי הגירעון אינה בתוקף.
לפי גל, גולדברג עדיין מחזיק במניות השליטה, רשום כבעל השליטה במרשם החברות ואף התייצב לדיוני ביהמ"ש בהסדר החוב שגיבש סנדרוב. מינוי האחרון, מסביר גל, לא הפקיע את היתר השליטה, ונועד רק עבור הניהול השוטף של החברה. לאחר סיום תפקידו של המנהל המורשה ואישור הסדר החוב, מדגיש הממונה, החברה תשוב לידי גולדברג.
דומה אפוא, כי הכרעת ביהמ"ש במחלוקת תשרטט את הגבולות לגבי אחריות בעלי שליטה במשק.