שדה התעופה בהרצליה / צילום: נועם הרמן
מנחם גרנית, הייטקיסט לשעבר מירושלים, קיבל ליום ההולדת ה־35 מתנה לא שגרתית - טיסת ניסיון על מטוס קל. ברגע שהוא אחז בהגאים של הססנה הקטן הוא הרגיש "בבית", אז הוא עשה קורס טיס אזרחי, ונכנס לתחביב החדש בכל הכוח. אחרי עשור של השכרת מטוסים קלים מפעם לפעם הוא רכש עם שלושה שותפים את כלי הטיס הראשון שלו, בהשקעה של כמה עשרות אלפי יורו. 15 שנה מאוחר יותר הוא השתדרג, שוב עם שותפים, והם רכשו יחד מטוס חדש ומשוכלל - דיאמונד דו־מנועי. גם היום, כשהוא בן 76, עובר גרנית בכל שנה את המבחנים וממשיך לטפח את התחביב. "אני יכול לטוס בבוקר ללרנקה, לאכול ארוחה באיזו טברנה ולחזור לארץ אחרי כמה שעות", הוא מספר. "זה עושה לי טוב להיות באוויר".
● המולטי-מיליונר האיראני שרוצה לפתח תרופה לסרטן בישראל
● "ההכרה בסומלילנד עלולה להציב את ישראל מול ברית בין טורקיה, קטאר וסעודיה"
● ביום שותפה באחת הקרנות הגדולות בישראל, בלילה מפיקה מוזיקה אלקטרונית
● האימפריה של היוטיובר המצליח בעולם
אלא שאחרי ארבעה עשורי טיסה גרנית עומד לאבד את התחביב האהוב. שדה התעופה האזרחי בהרצליה, שבו חונה המטוס שלו ושל חבריו, עומד להיסגר בראשית 2027 - לטובת הקמת שכונת מגורים חדשה. "אנחנו צריכים למכור את המטוס", הוא אומר בצער. "הייתה הצעה שנעביר אותו לשדה בחיפה, אבל השדה שם כבר הודיע שהוא לא ערוך לקלוט את כל המטוסים שנמצאים בהרצליה. אז אין לנו פתרון".
הסיפור של גרנית נשמע רחוק ומנותק מהציבור הרחב. רוב העם לא מחזיק מטוס קל, טס לארוחת צוהריים בחו"ל וחוזר לישראל עד הערב. אלא שהבעיה שמעלה סגירת השדה בהרצליה ממש לא מסתכמת במותרות של בעלי המטוסים הקלים שחונים שם. "ניחא אני, אבל מה עם כל הצעירים והכשרת הדור הבא? אנשים שרוצים להוציא רישיון טיס ייסעו לחו"ל. המטוס שלי משמש היום עשרות חניכי טיסה, שמוכשרים לעבוד בהמשך באל על ובחברות התעופה האחרות. כשהשדה בהרצליה ייסגר, אנשים כאלה ייסעו ללמוד בחו"ל וחלקם לא יחזרו. הם יישארו לגור שם".
"ניסו לצייר את זה כאילו בעלי המטוסים הפרטיים רוצים לתפוס נדל"ן יקר בשביל שיהיה להם מגרש משחקים לשחק עם המטוסים שלהם", אומר אורי אביב, יו"ר אגודת התעופה הכללית בישראל. "כל פעם טענו שכל הפעילות בהרצליה היא 100 בעלי מטוסים פרטיים, אבל יש שם אולי 30 מטוסים. זה פשוט שטויות".
ובאמת, אחת ההשלכות הרחבות יותר של סגירת השדה בהרצליה היא פגיעה בעתודת הטייסים האזרחיים של ישראל. כיום מוכשרים במקום כ־80% מהטייסים האזרחיים המגיעים לחברות התעופה המקומיות הגדולות. רק 20% מוכשרים בשדות התעופה בחיפה, מגידו ובאר שבע. "המספרים שם זניחים, אלה שדות קטנים מאוד שלא יכולים להכיל את הפעילות של הרצליה", מסביר אביב, "70% מהטייסים של אייר חיפה למשל לא הגיעו מחיל האוויר ורכשו את רישיונות הטיס בשדה התעופה בהרצליה".
"מכשירים כאן טייסים מחיל האוויר לאל על"
בועז וולך, בעלים ומנכ"ל בית הספר לטיסה סקאי הממוקם בשדה, רואה בכך לא פחות מ"טלטלה לענף". "זה המקום היחיד שיש לנו היום לבצע בו לימוד טיסה בצורה נרחבת, ואם לוקחים לנו את התשתית הזאת לא תהיה כמעט הכשרה של טייסים חדשים במדינת ישראל", הוא מצהיר. "אחד המסלולים בבית הספר עוסק בהכשרה של טייסי חיל האוויר, המשתחררים משירות קבע, לטיסה בחברות התעופה האזרחיות הגדולות. ללא השדה בהרצליה גם להם יהיה קושי לעשות את המעבר בין הצבא לחברות התעופה הגדולות".
אביב מוסיף כי בניגוד לתדמית שדבקה בתחום, מרבית החניכים שמגיעים ללמוד טיסה בהרצליה הם צעירים המבקשים לרכוש מקצוע. "הם משתמשים בכספי הפיקדון לחיילים משוחררים, אוספים שקל לשקל, גם לוקחים הלוואות ובאים ללמוד טיסה, בדיוק כמו שחברים שלהם הולכים ללמוד רפואה או עריכת דין. יש גם כמה מבוגרים יותר, לחלקם יש יותר כסף, אבל זה ממש לא תחום של אוליגרכים".
בחברות התעופה, מנגד, לא מגלים סימני דאגה נוכח סגירת השדה בהרצליה וטוענים כי לא תהיה למהלך השפעה עליהן. לטענת גורמים באותן חברות, הם יסתדרו עם החלופות שתספק המדינה או שהטייסים שלהן יוכשרו בחו"ל, אם בתי הספר לטיסה ייסגרו.
אביב מרים גבה אל מול הפתרונות שמעבר לים. "חברות יגייסו טייסים מחו"ל? ראינו מה קרה במלחמה האחרונה, כשכל חברות התעופה והטייסים הזרים לא הורשו או לא רצו לנחות פה. חברה אחרי חברה הפסיקו את הטיסות לכאן, ומי ביצע את טיסות החילוץ? רק טייסים ישראלים עם חברות ישראליות, שאת חלקם הגדול מכשירים פה בהרצליה. בלי הכשרת טייסים בישראל תהיה למדינה בעיה בתקופות ביטחוניות קשות".
קברניט מידן בר, טייס אל על ויו"ר איגוד הטייסים, מוסיף כי ההשלכות בעתות מלחמה לא יסתיימו בכך. "אם למשל נופל טיל בנתב"ג ומשבש את השדה, איפה ינחתו מסוקים לפנות פצועים? בצמתים של קניון הזהב בראשון? תשתית תעופה לא סוגרים. במדינה שמתעסקת במלחמה אינסופית יש לשדה אזרחי משמעות ביטחונית".
אביב מוסיף כי חברות ביטחוניות משתמשות בשדה בהרצליה לעריכת ניסויים. "יש הרבה טכנולוגיות אוויריות שהניסויים הראשונים שלהן נערכים במטוסים הקלים כאן. זה זול יותר אז רפאל, אלביט, אלתא וכדומה מתקינות מערכות שלהן על המטוסים הקטנים בשדה, עושות את הניסויים הבסיסיים ואחר כך מתקדמות למטוסי קרב או למטוסי נוסעים, שם כמובן העלות של הניסויים גבוהה הרבה יותר".
מכירת חיסול? הקרב על פינוי השדה
שדה התעופה בהרצליה, שהוקם בימי מלחמת העצמאות, שימש תחילה את טייסת 101 בחיל האוויר, אך העיסוק הצבאי בו הופסק בשנים שלאחר מכן, ואת מקומו תפסו צרכים אזרחיים שונים כמו בתי ספר, מטוסים אזרחיים וחברות למטוסי ריסוס. כיום פועלים בו ארבעה בתי ספר לתעופה שמכשירים מאות חניכי טייס בשנה, חלקם יהיו טייסים אזרחיים בעתיד, אחרים טייסי משטרה, כיבוי אש, ריסוס, חילוץ, צילום ומיפוי אווירי. התנועה בשדה ערה לכל אורך שעות היום, כשמטוסים קלים נוחתים וממריאים כל העת.
יותר מ־20 שנה הרשויות המקומיות הסמוכות מבקשות לפנות את השדה בשל מפגעי רעש. במקביל נידון הפינוי שנים ארוכות במוסדות התכנון ובערכאות משפטיות, כשעל כף המאזניים מונחים השיקולים של צורך בבנייה במרכז מול הצרכים התעופתיים באזור. ב־2009 החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה שהשדה יפעל באופן זמני חמש שנים נוספות, אבל ב־2014 כבר נחשפו תוכניות בנייה במקום. מאז פעילותו של השדה בהרצליה הוארכה מפעם לפעם, זאת בשל הקושי למצוא לו חלופות ועתירות לבג"ץ שהוגשו נגד הסגירה.
ביולי 2025 נחתם הסכם בין רשות מקרקעי ישראל, רשות שדות התעופה, משרד האוצר ומשרד התחבורה, הקובע את פינוי שדה התעופה באוגוסט 2027. זמן קצר לאחר מכן הודיעה רשות שדות התעופה לעסקים במקום כי עליהם להפסיק את פעילותם עד פברואר 2027.
"זו מכת מוות לעסקים", מצהיר וולך. "יש כאן חברות ריסוס חקלאי, מכוני בדק שמטפלים במטוסים, מדריכי טיסה - מעגל נרחב של אנשים שהולכים להיפגע. אנחנו מרגישים את הפגיעה כבר עכשיו. חניכי טיסה חדשים לא רוצים להירשם מחשש שפשוט לא יהיה להם שדה להשלים בו את הקורס".
ולמרות הכול, זה עוד לא קו הסיום. בג"ץ עדיין דן בעתירה שהגישה ב־2021 אגודת התעופה הכללית עם בתי הספר הפועלים בהרצליה נגד סגירת השדה ללא חלופה לעסקים ולמטוסים. בעתירה נטען כי אם הוא ייסגר לפני שתימצא חלופה לפעילות הקיימת בו, "תחוסל פעילות התעופה הכללית בישראל, ותיגרם פגיעה לתעופה האזרחית, על כל גווניה". הדיון בעתירה נקבע ל־13 בפברואר השנה, ובית המשפט הורה למדינה לעדכן עד אמצע מרץ 2026 בדבר חלופות תעופתיות מוסדרות.
בינתיים גלגלי הנדל"ן ממשיכים לנוע. בסוף נובמבר 2025 נחתם הסכם גג בין עיריית הרצליה לרשות מקרקעי ישראל, בהיקף של כ־5.5 מיליארד שקל, לקידום בנייה נרחבת בעיר, לרבות בצפון הרצליה. פחות מחודש לאחר מכן פורסם מכרז רמ"י לשיווק קרקעות שדה התעופה, וב־31 בדצמבר פורסם מי היזמים שזכו בקרקעות במתחם, בהם קבוצת אביב, אביסרור משה, רמי שבירו, גיא ודורון לוי, רייסדור וצמח המרמן ואפריקה מגורים. כל אלה ישלמו למדינה כ־1.35 מיליארד שקל, עוד לפני מסים נוספים, על הקרקע המבוקשת, ובמקום צפויות לקום על שטח של 176 דונם 1,940 יחידות דיור בבניינים בני 27-8 קומות ו־40 קומות. התוכנית כוללת גם שימור של כמה מבנים קיימים, רובם מתקופת קום המדינה.
"ברמ"י עשו לנו מחטף והוציאו מכרזים לקרקע ואנחנו רואים שהזוכים במכרז כבר מתחילים לתכנן", אומר וולך. אך ברשות מקרקעי ישראל דוחים את הטענות: "לא היה פה שום מחטף", אומרת טלי מורלי, מנהלת מרחב תל אביב. "ההסכם והתוספת להסכם בנוגע לפינוי השדה גובשו במסגרת הליך משפטי, והפעילים בשדה הרצליה היו חשופים לו. צוין שם באופן מפורש שרמ"י רשאית לצאת לשיווק מיידי. למכרז קדם פרסום שהיה באוויר חודשים ארוכים. מי שעתרו נגד סגירת השדה גם ביקשו צו מניעה לביטול המכרז, אבל בית המשפט דחה את הבקשה".
מורלי מבהירה כי בשלב זה גם המועד להתנגד לתוכנית הפינוי חלף. "הצורך בפינוי שדה התעופה והקמת שדה נוסף הוא עניין של מדיניות ממשלה. אנחנו נמצאים היום בפני עובדה מוגמרת. אם מישהו רצה לתקוף את התוכנית, הוא היה צריך לעשות זאת בוועדות התכנון ולא במועדי השיווק. לנוכח קשיים כאלה ואחרים שעמדו בפני רשות שדות התעופה, רמ"י יצאה מגדרה, בשיתוף אגף התקציבים ומשרד התחבורה, לתת ארכה לפינוי מעבר להסכם המקורי. משרד התחבורה ורשות שדות התעופה התחייבו במהלך ההסכמות הללו שהם יודעים לתת פתרון חלופי לשדה, וגם אם הוא לא יהיה הפתרון שדובר עליו מלכתחילה דובר על שנתיים לפינוי בלבד. הסכמים צריך לקיים".
"פלסטר על פצע עמוק": החלופה הבעייתית
אז מהי החלופה המדוברת? "המדינה אומרת לכולם - תעברו זמנית לחיפה עד שיימצא לכם פתרון קבע. אבל כשרשות התעופה האזרחית אומרת בעצמה ששדה התעופה בחיפה לא יכול היום לקלוט את הפעילות של הרצליה, אפילו לא מקצתה, אז איך הם ממשיכים לומר את זה?", תוהה וולך.
עיריית חיפה עצמה הודיעה בתגובה לעתירה לבג"ץ כי השדה שבתחומה לא יכול להיות חלופה לפעילות בהרצליה, אף לא זמנית או חלקית, לנוכח הצורך והרצון לפתח אותו כשדה תעופה אזורי־בינלאומי. "השדה בחיפה הוא מעין פלסטר שבא לכסות על פצע עמוק, שדורש טיפול אחר לחלוטין כדי שיתאחה", נכתב בתגובה. בעירייה ציינו כי הם תומכים בדחיית פינוי השדה בהרצליה עד למציאת פתרון אחר.
"נכנסה לשדה בחיפה גם חברת תעופה חדשה, אייר חיפה, וקשה מאוד לחניכי טיסה לפעול עם התעופה הכבדה", מוסיף וולך. "זה כמו שחניך טיסה לא יוכל לטוס מבן גוריון כי זה ישבש את הפעילות של המטוסים הגדולים".
לפני כמה שנים הודיעה המדינה כי הוחלט להקים שדה חדש במזרח חדרה, שישמש כחלופה לתשתית בהרצליה, אך התוכנית נכנסה לקיפאון בשל התנגדות ראשי הרשויות והתושבים. "כשישבתי עם הוועדה שתכננה את זה אמרנו: חבר'ה, אנחנו מוכנים באהבה, תבנו לנו את השדה, נסגור כאן את המשרדים ונעבוד ממזרח חדרה, וזה גם מה שאנחנו אומרים היום", מצהיר וולך. "אנחנו מבינים שאנחנו יושבים פה על קרקע יקרה מאוד שמתכננים עליה בינוי נרחב, אבל תנו לנו קודם שדה חלופי. אם השדה ייסגר ללא חלופה, אנחנו ניסגר".
בר מתריע מפני המשמעות של הרס תשתיות ללא תוכנית חלופית. "כשאין תוכנית, זה אומר שייקח עוד בערך עשור לבנות משהו מרגע שהשדה ייסגר. אנחנו מפסידים פה שנים יקרות. בשדה דב עשו טעות של סגירת תשתית תעופה, ואנחנו הולכים לעשות את אותה הטעות שוב. אפשר לבנות בניינים בכל מקום - תשתיות לא".
הוא מדגיש כי לא מדובר במקרים נקודתיים, אלא במגמה מטרידה של סגירת תשתיות תעופה אזרחיות. "היה לנו שדה בקריית שמונה - סגרו אותו. יש לנו שדה בראש פינה - מדללים אותו והוא עוד שנייה ימות לבד. שדה דב - סגרו. היה שדה בעטרות, שפעלה בו חברת תעופה בינלאומית, ואז בנו על חלק מהמסלולים - והוא לא פעיל. באילת היה שדה תעופה בתוך העיר והוצאנו אותו. הרצליה בסכנת סגירה. זה הפוך ממה שקורה בעולם - שם מנסים להקל את התנועה ממקום למקום".
"היה צריך להפוך את הרצליה לתחליף שדה דב"
התסכול של הגורמים הפועלים בשדה בהרצליה רק גובר על רקע הטענה שניתן היה להפיק לקחים מפינויו של מתחם שדה דב רק כמה שנים קודם לכן. "הגישה לפירוק תשתיות צריכה להיות כמו המחשבה על סגירת כבישים - אם לא רוצים לפגוע במדינה זה לא צריך להיעשות", אומר אביב. "מה שקרה בשדה דב הוא נייר לקמוס שחושף את הבעיות שאירוע כזה מייצר: שדה דב נסגר עקב לחצי נדל"ן, שבסוף גרמו לניתוק העיר אילת והפסקה של טיסות לכל הערבה. מדינת ישראל התנתקה כמעט מכל התעופה הפנים־ארצית שלה, כי זה לא מעשי לטוס מנתב"ג. שדה התעופה החדש באילת הוא פיל לבן, תנועת הטיסות לאילת ירדה, ויש הרבה יותר תנועה על כביש 90 וגם הרבה יותר תאונות דרכים שם".
לדבריו, "במקום לעודד את התנועה האווירית כמו בכל העולם, שם טסים ממקום למקום, ישראל חותכת אותה בגלל בורות וחוסר הבנה של התחום. מה קורה בשדה דב בינתיים אחרי שפינו את המסלול? חורבות. עוד לא נבנה שם בית אחד במקום שהיה המסלול. הם סגרו את המסלול כדי שהערך של השטחים יעלה עוד, וזה מה שקורה עכשיו גם בהרצליה".
"צריך לעודד שדות תעופה עירוניים ולא לסגור אותם", קורא בר. "יש כמה נקודות אסטרטגיות נגד הסגירה: שדה תעופה עירוני מושך אליו עסקים, מושך אליו קהילה ברמה גבוהה ומייצר איזשהו יוקרה לעיר. אם היינו לוקחים את שדה התעופה הרצליה, שיש לו עתודת קרקע מצפון, והופכים אותו לשדה דב קטן, אז אפשר היה להגיע מהרצליה לאילת בפחות משעה. בעיניי, לא רק שלא צריך לסגור אותו, אפשר היה לחשוב על תוכנית לפתח אותו".
הוא סבור כי שדה התעופה בהרצליה יכול להפוך ללונדון סיטי של ישראל, נמל התעופה הבינלאומי הממוקם במזרח מטרופולין לונדון, בין בנייני העיר. "זה שדה קטן ומיוחד שדורש הסמכה מיוחדת מהטייסים, אבל מטוסים נוחתים בו בכל יום בשעות הפעילות חוץ מבלילה, והוא באמת מעולה. אדם שרוצה לקיים פגישה טס מבריסל ללונדון סיטי, נוסע במונית 20 דקות, נפגש וטס חזרה. זה מה שהיה יכול להיות לנו גם בהרצליה. יש רכבת קרובה - וככה אתה יכול לחבר את מדינת ישראל".
מעיריית הרצליה נמסר: "אנו מברכים על הסכם הגג שיביא לאחר שנים ארוכות תנופת השקעה בתשתיות העיר הרצליה - תחבורה, ניקוז, מבני ציבור ועוד, כמו גם להרחבת האפשרויות של בנות ובני המקום להמשיך ולגור בעיר שבה התחנכו וגדלו".
במשרד התחבורה בחרו שלא להגיב לדברים.