שוכרים עזבו, בעלת הדירה התנגדה. למה ביהמ"ש קבע שלא הפרו חוזה?

בבעלות התובעת דירה בגבעתיים. הנתבעים, זוג ששכר את הדירה למשך שנה, החל מיולי 2023, הודיעו כבר בספטמבר 2023 כי עקב שינוי במקום העבודה של הנתבעת בכוונתם לעזוב את הדירה ב־1 בנובמבר. זאת, תוך מציאת שוכר חלופי שייכנס במקומם. ואולם, ב־15 בנובמבר 2023 עזבו הנתבעים את הדירה מבלי שנכנס שוכר חלופי.

בתגובה הגישה בעלת הדירה את שטר החוב שניתן להבטחת הסכם השכירות לביצוע בלשכת ההוצל"פ בת"א. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטר והמחלוקת עברה לדיון בביהמ"ש השלום.

לטענת הנתבעים, כשהחליטו לסיים את תקופת השכירות חיפשו שוכר חלופי, אך לא ניתן היה להתקדם מול מחליפים פוטנציאליים לאור נתק מצד בעלת הדירה. התובעת טענה, כי השוכרים עזבו באופן חד צדדי, הפרו חוזה ויצרו חובות; וכי הסכימה להכנסת שוכר משנה, אך לא שוכר חלופי.

השופטת הבכירה רונית פינצ'וק־אלט דחתה את התביעה וציינה כי "הדין מכיר בכך שאין לחייב שוכר להתגורר בדירה ששכר ויהי מה". נקבע, כי ע"פ הוראת סעיף 22 לחוק השכירות והשאילה, התובעת לא הייתה רשאית לסרב סירוב גורף לבקשת הנתבעים למצוא שוכר חלופי ולעזוב; וכי למשכיר עומדת הזכות לסרב לשוכר חלופי או לשוכר משנה כשמשתנים אובייקטיביים מעידים על כך שמצבו הפיננסי אינו איתן או כשישנו שינוי ביחס להסכם השכירות המקורי.

עוד הוסיפה, כי הנתבעים היו רשאים לבקש לסיים את תקופת השכירות מוקדם מהקבוע בהסכם בגין שינוי מקום העבודה של הנתבעת וכי דרישת התובעת שימצאו שוכר משנה ולא שוכר חלופי "בלתי סבירה" ומותירה אותם מחויבים לה כמעין "מנהלים" של הנכס, אחראים לפקח ששוכר המשנה לא יפר את ההסכם, שישלם שכ"ד וחשבונות במועד וכיו"ב - חיובים אשר הופכים למעמסה לא סבירה. עוד צוין, כי התובעת אף לא טרחה לנסות ולהשכיר את הדירה לאחר ולהקטין את הנזק, ועובדה זו פועלת לחובתה.

משמעות הפסיקה: בעלי דירה אינם רשאים לסרב סירוב גורף לבקשת שוכרי הדירה לעזוב את המושכר תוך מציאת שוכר חלופי

מספר תיק: תאד"מ 24895-04-24

התובעים, בני זוג וחמשת ילדיהם הקטינים, הגישו תביעה קטנה בסך 37,700 שקל נגד חברת בריטיש איירווייס, בדרישה לפיצוי עבור תלאות שעברו במסע הביתה מארה"ב לישראל באוגוסט 2024. מסע זה נמשך בפועל תשעה ימים, לאחר שטיסתם המתוכננת בוטלה.

התובעים רכשו מאמריקן איירליינס כרטיסי טיסה מניו־יורק לישראל דרך מדריד. באותם ימים הייתה מלחמת "חרבות ברזל" בעיצומה כשנה, ובאוגוסט 2024 חלה הסלמה שהגיעה לשיאה ב־25 בחודש, עם פתיחת מתקפת המנע של ישראל נגד חיזבאללה; אז ביטלה אמריקן טיסות לישראל.

ביטול הטיסה הותירם חמישה ימים נוספים בניו יורק, והטיסה החלופית לישראל שקיבלו (מאמריקן) הייתה דרך לונדון, כששני המקטעים מופעלים ע"י בריטיש. בשל הסלמת המצב הביטחוני, ביטלה בריטיש את המקטע השני (לונדון־ישראל) והסדירה להם טיסה חלופית לאתונה כשהיו בדרך ללונדון. בלונדון נאלצו לשהות כחצי יום בנמה"ת ללא מזון כשר. באתונה התבשרו התובעים שומרי השבת כי טיסתם לישראל נדחתה משישי בבוקר לליל שבת, אך לבסוף זו יצאה כסדרה והם הגיעו לישראל כמה שעות לפני כניסת השבת.

הרשם הבכיר צוריאל לרנר ציין, כי מועדי הנסיעה המתוכננים, ואלה שהתקיימו בפועל, לא נכללו במועדים שהוחרגו מפיצוי ע"פ חוק עקב המצב הביטחוני, אך חברות התעופה עדיין רשאיות לטעון כי בימים מסוימים חלו נסיבות מיוחדות שהצדיקו את הערכת הסיכון שבגינה בוטלה הטיסה. "מנגד", ציין, "אתקשה לקבל טענה שרצף שלם של ימים התאפיין בחוסר יכולת לטוס לישראל". עוד הוסיף, כי במקרה זה הוא לא מצא בטענות בריטיש התייחסות ליום מסוים כזה, אלא רק לתקופת פרוץ מלחמת המנע, שנמשכה כמה ימים.

התביעה התקבלה בחלקה כך שנקבע שהתובעים זכאים לפיצוי ע"פ חוק עבור המקטע מלונדון לישראל, לשיפוי עבור עלות הכרטיסים מאתונה לישראל ולהוצאות ההליך המשפטי, אך אינם זכאים ל"פיצוי לדוגמא" שכן יש להתחשב במצב הביטחוני הרגיש ובאי־הוודאות המשפטית. זאת עקב ריבוי פסיקות סותרות בנוגע לפיצוי נוסעים בשל טיסות שבוטלו בעקבות אירועים ביטחוניים.

משמעות הפסיקה: חברות תעופה אינן יכולות לטעון כי רצף שלם של ימים התאפיין באי יכולת לטוס לישראל על מנת להתחמק מפיצוי בגין ביטול טיסות

מספר תיק: ת"ק 30379-12-24

נאמן בתיק חדלות פירעון של זוג שנקלעו לחובות הגיש בקשה לביטול העברה של כמיליון שקל שהעביר הזוג במאי 2023 לאחד הנושים, ממכירת זכויותיהם בנחלה במושב תמורת שישה מיליון שקל. הנאמן טען, כי ההעברה, שבוצעה כחודשיים לאחר שהוגשה נגד הבעל במרץ 2023 בקשת נושה לצו חדלות פירעון עקב חובות, כשעל הנחלה רבצו שעבודים ועיקולים לכמה נושים, היא הברחת נכסים מכלל הנושים. הצו לפתיחת הליכים נגד הבעל ניתן באוגוסט 2023. נגד האישה הוגשה בקשת חדלות פירעון באוגוסט 2023, וצו נגדה ניתן בדצמבר אותה שנה.

הנאמן הסתמך על סעיף 219(א) לחוק חדלות פירעון לפיו רשאי ביהמ"ש לבטל פעולה שהביאה לפירעון חוב לנושה או לקידומו בסדר הפירעון, ושנעשתה לפני מתן צו לפתיחת הליכים, אם אותה פעולה נעשתה בשלושת החודשים שקדמו לצו, במועד ההעברה החייב היה בחדלות פירעון ובשל הפעולה ייפרע לאותו נושה חלק גדול יותר מהחוב לעומת החלק שהיה נפרע לו במסגרת הליכי חדלות הפירעון לפי סדר הפירעון.

בני הזוג טענו בין היתר, כי הפעולה בוצעה כדין מכוח הוראה בלתי חוזרת (הוראה המעוגנת במסמך משפטי המחייב את נותנה לבצע פעולה, והוא אינו יכול לבטלה לאחר שנמסרה) לנאמן על הסכם המכר, שנערך הרבה לפני הכניסה להליך חדלות הפירעון, בפברואר 2022, ולא ניתן לנתקה מן ההסכם עצמו. משכך, לטענתם, לא התקיים יסוד הזמן הנדרש לביטול ההעברה - שלושה חודשים טרם חדלות הפירעון, והנאמן להסכם המכר הוא שהעביר את הכספים ע"פ ההסכם ולא הם.

השופט עופר חיים שורק דחה את טענות בני הזוג, וקבע בין היתר, כי לא ניתן לקשור בין מועד כריתת הסכם המכר לבין מועד ההעברה הכספית וללכת "אחורה" בציר הזמן. נקבע, כי ההעברה שבוצעה בפועל במאי 2023, נעשתה במסגרת הזמן המאפשר את ביטולה ע"פ חוק וכי גם אם ההעברה בוצעה ע"י הנאמן להסכם המכר ולא ע"י החייבים - ניתן לבטלה. עם זאת, נקבע, כי אין מקום "להעניש" את הנושה שזכאי לתשלום של כ־410 אלף שקל בהליך חדלות הפירעון, ולחייב אותו להחזיר את מלוא הסכום שקיבל, אלא רק את ה־660 אלף שקל העודפים שקיבל.

משמעות הפסיקה: בהליך חדל"פ ניתן לבטל העברה כספית גם כשההעברה נעשתה בין צדדים שלישיים, ולא ע"י החייב, ומשפרת את מצבו של נושה אחד לעומת יתר הנושים

מספר תיק: חדל"פ 54353-02-23