על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● ימים לפני תחילת המחאות: "ההסכם הסודי" בין איראן וישראל
● הצוללת | החוקרת שמסבירה: אלה הסיכונים שבהכרה של ישראל בסומלילנד
1בטורקיה חוגגים את צירופה לוועד המנהל בעזה
למורת רוחה של ישראל, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ חשף בסוף השבוע את זהות חברי "מועצת השלום" ו"המועצה המבצעת" של עזה, שכוללת, בין השאר, נוכחות של טורקיה ובמיוחד נשיאה רג'פ טאייפ ארדואן. בצל הכישלון של אנקרה לשלוח חיילים עבור כוח פיקוח השלום הבינלאומי בעזה, האירוע סוקר בהרחבה בתקשורת הטורקית בתור הישג גדול. ראש מנהלת התקשורת הלאומית הטורקית בורהנטטין דוראן הדגיש כי טראמפ "הזמין" את ארדואן להשתתף במועצה.
ברשת NTV המקומית ציינו כי תוכנית השלום של טראמפ לעזה כוללת את השלב השני שעליו הכריז כי החל, אף שהוא קשה יותר ליישום. השלב השני כולל כינון ממשלת מעבר לרצועה ושיקום. סוגיה מעניינת בסיקור של NTV הוא שבעוד הן ישראל והן ארה"ב מבהירות כי פירוז חמאס הוא חלק בלתי נפרד, בטורקית מציגים את המהלך בתור "פירוז של המרחב".
בה בעת, אף שזהות המשתתפים של טראמפ אינה כוללת טורקים בלבד, בעיתון הורייט טענו כי "ההודעה מבליטה את טורקיה". לעומת זאת, בעיתון השמאל אברנסל האשימו את מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) בראשות ארדואן, שלאחר שבמשך שנים רבות השתמשה בנושאי "עזה" או "פלסטין" עבור הפוליטיקה הפנימית והצהירה הצהרות נגד מהלכים אמריקאים וישראלים, היא בחרה להיכנס אל "התוכניות האזוריות של האימפריאליזם". לתוכנית השלום של טראמפ הם קוראים "אימפריאליזם במסווה של שלום".
מתוך NTV. לקריאת הכתבה המלאה,
מתוך הורייט. לקריאת הכתבה המלאה
מתוך אברסנל. לקריאת הכתבה המלאה
2הדרך של איראן לפתרון המשבר עוברת בוויתורים גרעיניים
המחאה יוצאת הדופן בהיקפה באיראן מציבה את המנהיג העליון עלי חמינאי, השליט הוותיק ביותר במזרח התיכון, בסיטואציה שבה הוא מוכרח לקבל החלטות גורליות, אם ברצונו לשמור על המשטר המדכא. לאורך קרוב ל־50 שנות ההנהגה של חמינאי הוא הצליח להמשיך להוביל את תוכניות הגרעין והטילים הבליסטיים, על אף שזה גבה מחיר כבד מאוד מכלכלת הרפובליקה האסלאמית - כשהנפגעים המרכזיים היו האזרחים.
בכתבה של וול סטריט ג'ורנל, מומחים צופים כי גם אם כוחות משטר האייתוללות יצליחו לדכא את גל המחאות, מרחב התמרון הפוליטי של חמינאי יפחת משמעותית. בהיעדר פשרה, נורמן רול, בכיר לשעבר במודיעין האמריקאי שמתמחה עם איראן, צופה כי בפני הרפובליקה האסלאמית יעמוד "עתיד עם מחאות ארציות בלתי נמנעות ואפשרות משמעותית של שינוי משטר, בין אם בשל היעדר שקט עממי ובין אם באמצעות פעולה חיצונית".
הדרך שבה חמינאי מסוגל לבוא לקראת העם ולהרגיע את הזעם הגדול שלו הוא התפשרות מהותית בתוכנית הגרעין, שתאפשר הקלה משמעותית בסנקציות שחונקות את הכלכלה האיראנית. "הפער בין האוכלוסייה למדינה הפך לבלתי ניתר לגישור ללא פשרות משמעותיות", הסביר פיימן ג'עפרי, מומחה לתנועות חברתיות איראניות. "איני יכול לראות כיצד, ללא שינויים משמעותיים, המשטר הישן מסוגל לשרוד".
מתוך וול סטריט ג'ורנל, מאת סונה אנגל רסמוסן. לקריאת הכתבה המלאה
3נגד איחוד האמירויות: הסעודים מקימים קואליציה עם מצרים וסומליה
ערב הסעודית עומדת בפני כינון הסכם עם מצרים וסומליה להקמת ברית צבאית נגד "ההשפעה" של איחוד האמירויות במרחב. כך פורסם בבלומברג. נשיא סומליה חסן שייח' מוחמוד ימריא בקרוב לממלכה לסגירת ההסכם, שמיועד להעמיק את שיתוף הפעולה בין הצדדים במרחב הים האדום. הצעד מתרחש לאחר שבשבוע שעבר החליט הממשל במוגדישו לבטל את כל ההסכמים בתחומי הביטחון והנמלים עם אבו דאבי, בשל מה שהם מגדירים בתור "פגיעה בריבונות".
בבלומברג מציינים מפי בכירים סעודים, כי זו הייתה הממלכה שדחקה בממשלה הסומלית להפחית את יחסיה עם האמירותים. הרקע למתיחות בין השכנות ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, ששתיהן גם חברות בקרטל הנפט אופ"ק +, טמון בתמיכה של שתי המדינות בגורמים יריבים במסגרת מאבקי ההנהגה בתימן. לצד זאת, ערב הסעודית מקורבת לממשלת סומליה, בעוד שאיחוד האמירויות מקורבת לסומלילנד הבדלנית.
ככלל, איחוד האמירויות הרחיבה בשנים האחרונות את השפעתה ביבשת אפריקה, במטרה לגוון את כלכלתה ולהגביר את השפעתה הצבאית, בין השאר בלוב ובסודאן. את הסומלים מכעיס במיוחד ההשקעות של איחוד האמירויות בנמלי ברברה בסומלילנד ובוסאסו בפונטלנד. הדאגה במוגדישו התגברה בסוגיות הללו, בעקבות ההכרה הישראלית בעצמאות סומלילנד.
מאת בלומברג, מאת סיימון מרקס וסם דאגר. לקריאת הכתבה המלאה