ריק ריידר, מבכירי בלקרוק, וג'רום פאוול, יו''ר הפד היוצא / צילום: ap, Jacquelyn Martin, Richard Drew
מועמדותו של ריק ריידר, מבכירי בלקרוק, לתפקיד יו"ר הפדרל ריזרב הבא צוברת מומנטום, כך לפי הערכות בארה"ב. זאת, על רקע מתיחות פוליטית גוברת סביב עצמאות הבנק המרכזי ולקראת הליך אישור בקונגרס - שצפוי להיות מורכב אפילו יותר מהרגיל.
● מי שמתעמר בפאוול - יש לו עסק איתם: סוחרי מניות המם מתייצבים להגנת יו"ר הפד
● ראשי הבנקים המרכזיים בעולם: "עומדים בסולידריות מלאה עם ג'רום פאוול"
● יו"ר הפד תחת חקירה: המאבק בין טראמפ לפאוול מסלים לקראת בחירות האמצע
לאחר חודשים ארוכים של חיפושים אחר היורש של היו"ר ג'רום פאוול, המרוץ לתפקיד הצטמצם בשלב זה לארבעה מועמדים מרכזיים: ריידר; ראש המועצה הלאומית לכלכלה בבית הלבן, קווין האסט; חבר הנהלת הפד, כריסטופר וולר; וחבר מועצת הנגידים של הפד לשעבר, קווין וורש. עד ממש לאחרונה האסט סומן כמועמד המוביל בעיני הנשיא דונלד טראמפ, עד שהאחרון ציין ביום שישי כי הוא מעדיף שהאסט יישאר בתפקידו הנוכחי.
במקביל, בקונגרס גוברת הרגישות סביב המינוי. סנאטורים בכירים, ובהם הסנאטור הרפובליקאי תום טיליס, חבר ועדת הבנקאות, הבהירו כי מועמדים שיציע טראמפ צפויים לעבור בדיקה מחמירה במיוחד. זאת, לאחר שמשרד המשפטים זימן את פאוול בשבוע שעבר לחקירה בחשד להטעיית הקונגרס בנוגע לעלויות פרויקט שיפוץ מטה הפד בוושינגטון. טיליס אף הבהיר כי יתנגד לכל מינוי עד לבירור ההאשמות. מדובר באיום בעל משקל, נוכח העובדה שוועדת הבנקאות של הסנאט היא התחנה הראשונה והקריטית בדרך לאישור כל מועמד לתפקיד.
על רקע זה, ריידר, מנהל השקעות ראשי אג"ח גלובליות של בלקרוק, נתפס בעיני גורמים מסוימים כמועמד שקל יותר להעביר את אישורו בסנאט, ויש להניח כי גם השווקים יגיבו אליו בחיוב.
ואולם נראה כי עצם ריבוי הספקולציות סביב זהות הנגיד הבא מלמד פחות על הכיוון שאליו צועדת ההכרעה, ויותר על אופיו ההפכפך והבלתי צפוי של טראמפ. "אף אחד לא יודע במי הנשיא טראמפ יבחר לפד, למעט הנשיא טראמפ עצמו. כפי שהנשיא אמר לאחרונה, הוא יודיע על החלטתו הסופית בקרוב", אמרה דוברת הבית הלבן קארין לוויט ביום שבת.
משבר ביחסים
כיסא היו"ר יתפנה עם תום כהונתו של פאוול במאי הקרוב. לנשיא טראמפ יש היסטוריה של התקפות על הבנק המרכזי סביב מדיניות הריבית, אבל יחסיו עם פאוול מאז כניסתו השנייה לבית הלבן בינואר 2025 ראו מורדות תלולות. הוא אף פלרטט לראשונה עם האפשרות להדיח את פאוול - אך הסתפק רק באי־הארכת כהונתו.
שיא המתיחות בין השניים נרשם עם פתיחת החקירה. בראיון לרשת NBC, הכחיש טראמפ כי ידע על קיום החקירה ואמר: "אני לא יודע עליה שום דבר, אבל הוא (פאוול) בוודאי לא טוב במיוחד בפדרל ריזרב, והוא גם לא טוב במיוחד בלבנות בניינים".
פאוול עצמו קשר במפורש בין החקירה לבין שאלת עצמאות הבנק המרכזי ויכולתו לקבוע ריבית ללא התערבות פוליטית. "הפד קובע את שיעורי הריבית על סמך ההערכה הטובה ביותר שלנו לגבי מה שישרת את הציבור, במקום לעקוב אחר העדפותיו של הנשיא דונלד טראמפ", אמר פאוול בהצהרה מצולמת שפרסם ברשת החברתית X.
"יש לי כבוד עמוק לשלטון החוק ולחובת מתן דין וחשבון בדמוקרטיה שלנו. אף אחד, ובוודאי לא יו"ר הפדרל ריזרב, אינו מעל לחוק, אך יש לראות את הצעד חסר התקדים הזה בהקשר הרחב יותר של איומי הממשל והלחץ המתמשך", הוסיף פאוול.
בסוף 2025 הפחית הפדרל ריזרב את הריבית שלוש פעמים ברציפות, אך מאז מאותתים בכיריו כי אינם ממהרים להמשיך במגמה, עד שיצטברו נתונים ברורים יותר על האינפלציה ושוק העבודה. ההערכה היא כי בישיבה הקרובה, שתתקיים בתאריכים 28-27 בינואר, תיוותר הריבית ללא שינוי.
יוקר המחיה במרכז
טראמפ רואה בפאוול מכשול שעומד בינו לבין מימוש הבטחות הבחירות שלו לציבור מעמד הביניים והעובדים. יוקר המחיה הפך במהירות לנושא הפוליטי המרכזי של מערכת בחירות האמצע שיתקיימו השנה. הסקרים מראים בעקביות כי מחירי הדיור, המזון, שירותי הבריאות ועלות האשראי - עולים כיום בסדר העדיפויות של הבוחרים אפילו על סוגיות כמו הגירה ומדיניות חוץ. גם בקרב אסטרטגים רפובליקאים יש מי שמודים בשיחות סגורות כי אם המחירים יישארו גבוהים והריבית תוסיף להעיק, המפלגה עלולה לשלם מחיר כבד, במיוחד בפרברי הערים ובקרב בוחרים צעירים.
הדמוקרטים כבר ממסגרים את הבחירות כמשאל עם על יכולת הרפובליקאים לספק הקלה כלכלית. ויש מי שמזהירים כי תסכול ציבורי מההוצאות היומיומיות עלול להוביל לאובדן מושבים בבית הנבחרים - ולהקשות על מפלגת השלטון לשמור על הרוב הקטן ממילא בסנאט.
ריידר מבלקרוק כינה את עצמאות הפד "קריטית", אך גם הדהד את דברי שר האוצר סקוט בסנט כשאמר כי הבנק המרכזי יכול להיות "חדשני" יותר.
מידת התלות בדולר
כלכלנים חוזרים ומזהירים כי הפגיעה האפשרית בעצמאות הפדרל ריזרב אינה מתורגמת להיחלשות חדה ומיידית של הדולר, אלא למשהו עדין ומסוכן יותר: כרסום במעמדו כנכס בטוח.
עצם האפשרות להתערבות פוליטית במדיניות הריבית עלולה לגרום למדינות, בנקים מרכזיים ותאגידים בינלאומיים לבחון מחדש את מידת התלות שלהם בדולר, ולשנות את הסדר הכלכלי הקיים כפי שאנחנו מכירים אותו בעשורים האחרונים.
נכון להיום המטבע האמריקאי עדיין מצליח לשמור על עליונות ברורה: הוא שולט במערכות התשלומים הגלובליות, במימון הסחר העולמי ובשוקי החוב, ונכון להיום אין מטבע אחר שמסוגל למלא את מכלול תפקידיו בו זמנית. אך זה עלול להשתנות.
סין משקיעה מאמצים רבים בהפיכת היואן למטבע בעל נוכחות עולמית. היא מרחיבה את רשת התשלומים הפיננסיים הנשענת על היואן כחלופה למערכת Swift המובלת בידי ארה"ב. במקביל, היא מגדילה את היקף ההלוואות למדינות מתפתחות ומעודדת חברות בינלאומיות להנפיק אג"ח נקובות ביואן. הצעדים הללו אינם דרמטים בפני עצמם, אך הם מניחים תשתית לשוק הולך וגדל של נכסים סחירים במטבע הסיני. על פי נתונים רשמיים, בערך מחצית מהעסקאות הבינלאומיות של סין נקובות כיום במטבע שלה, בהשוואה לכמות אפסית כמעט לפני 15 שנה.
עוד לפני כניסתו לתפקיד, הזהיר טראמפ מפני ניסיונותיה של סין להרחיב את השימוש ביואן, ובהמשך אף איים להטיל מכסים על מדינות גוש BRICS, הכולל את סין, אם יקדמו חלופה לדולר. ככל שהאמון במוסדות האמריקאים יישחק, החיפוש אחר חלופות, גם אם חלקיות בלבד, עשוי לצבור תאוצה.