נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הצית מחדש את מלחמת הסחר עם אירופה בימים האחרונים, ודרדר את היחסים עם האיחוד האירופי לשפל חסר תקדים בעידן שאחרי מלחמת העולם השנייה. זאת בעקבות ניסיונו להפעיל לחץ מסיבי כדי לרכוש את גרינלנד מידי דנמרק. אווירת משבר השתלטה על היבשת, לצד זעם ציבורי על מה שפוליטיקאים בכירים כינו "סחיטה באיומים" מצד וושינגטון כלפי שותפת הסחר הגדולה ביותר שלה ושותפותיה לברית הצבאית נאט"ו.
● הדנים מחרימים, טראמפ צפוי לנאום: פורום דאבוס ייפתח הערב
● המשקיעים נזכרו מחדש במכסים של טראמפ - והם לא אוהבים את זה
הפגנות אנטי־אמריקאיות, חרם צרכנים וצעדי עונשין כלכליים נמצאים כעת על סדר היום האירופי, בעוד שקיום המטרייה הצבאית שארה"ב פורשת כדי להגן על אירופה במסגרת הברית הצפון־אטלנטית נמצאת בספק. הקרב על האי הארקטי, הגדול בעולם ומיושב בדלילות, משפיע כעת על יחסי הסחר הנרחבים ביותר בעולם ועל הברית הצבאית החזקה בו, ומאיים על ביטחון אירופה. ביום ד' הקרוב יגיע טראמפ לדאבוס שבשווייץ, לכינוס הכלכלי העולמי, והוא יתנהל כעת בצל החזית החדשה.
מדוע ארה"ב רוצה את גרינלנד ומדוע עכשיו?
בגלל ההתחממות הגלובלית, הופכים האזורים הצפוניים ביותר לנגישים יותר. מעטה הקרח של הים הארקטי מצטמצם בדרמטיות משנה לשנה בחורף, וישנן עונות קיץ שבהן רובו אינו קופא. גם כיפות הקרח שעל פיסות האדמה באזור הולכות ונמסות, תוך שהן חושפות אדמה שניתן להקים בה בסיסים, יישובים ונמלי קבע, ללא חשש מתנאי קור קיצוניים או מקרחונים עצומים המסכנים את התנועה. גם כשליש מעתודות הגז נמצאות באזור זה, וההתחממות הגלובלית עשויה להקל על הפקתן.
"הקרב על הארקטי" היה תסריט שהחל להתממש כבר בעשור האחרון, עם דרישות טריטוריאליות צולבות לשטחים מצד סין, רוסיה, דנמרק (באמצעות גרינלנד), קנדה וארה"ב (באמצעות אלסקה). סטיב מילר, אחד היוזמים של המהלך בממשל האמריקאי, אמר השבוע כי: "היכולת לשלוט על נתיבי סחר באזור הארקטי תהיה מרכזית בעתיד".
בנוסף, הנשיא טראמפ אמר כי ארה"ב צריכה את גרינלנד מסיבות של "הגנה אווירית מטילים". בפוסט שבו הטיל מכסים על מדינות אירופיות שנחלצו לעזרת דנמרק, כתב: "בגלל כיפת הזהב (מע' ההגנה האווירית האמריקאית המוצעת, א"א), ומע' נשק מודרניות, התקפיות והגנתיות, הצורך לרכוש את גרינלנד חשוב במיוחד".
לגבי התזמון, הרי שארה"ב נמצאת מבחינת טראמפ בנקודה אידיאלית לסחוט ויתורים מאירופה. היא מגנה עליה צבאית באמצעות נאט"ו, כך שאירופה תלויה בה, והיא הפכה לספקית האנרגיה מספר אחת של היבשת. מבחינה כלכלית, לאירופה יש עודף סחר מול ארה"ב, ועל הנייר יש לה מה להפסיד ממלחמת סחר בעוצמה גבוהה. טראמפ והממשל ככל הנראה סבורים כי יש "הזדמנות היסטורית", שבה אירופה תלויה לחלוטין בארה"ב, כדי להשתלט על גרינלנד.
מדוע הוטלו סנקציות כלכליות ומה משמעותן?
לפי הצד האמריקאי, טראמפ נחרד לגלות בסוף השבוע כי כמה מדינות באירופה החליטו לשלוח נציגות סמלית של חיילים וכוחות לגרינלנד בשל האיומים. לפי הצד האירופי, הדבר היה כדי "להפגין נוכחות" מול רוסיה וסין, בדיוק מה שטראמפ דרש. אך הבית הלבן דאג לפרש זאת כתוקפנות וכ"קריאת תיגר" אירופית על הנשיא האמריקאי והמדיניות שלו.
לכן, הכריז טראמפ על מכסי־מגן של 10% מ־1 בפברואר, שיועלו ל־25% מ־1 ביוני ויימשכו "עד לרכישה השלמה והמוגמרת של גרינלנד". המכסים יחולו על דנמרק, שבדיה, נורבגיה, פינלנד, גרמניה, הולנד, צרפת ובריטניה. לפי חישובים כלכליים מהירים שפורסמו בתקשורת האירופית, הם עשויים לגרוע כמה שברי אחוז מהתמ"ג של המדינות הרלוונטיות. במיוחד בבריטניה ההודעה התקבלה בתדהמה, מכיוון שהממשלה ניסתה לכונן מעמד של "שותף מועדף" עם ארה"ב, ולהסתמך על היחסים הוותיקים והטובים בין המדינות כמתכון לעתיד.
בשווקים הכלכליים, התגובה המיידית הייתה עלייה נוספת וחדה בשער הזהב מול הדולר, לשיא של כל הזמנים - 4,690 דולר לאונקייה. גם הכסף זינק ב־4.4% עם פתיחת המסחר ביום ב'. מדדי המניות האירופיים, לעומת זאת, ירדו עם פתיחת המסחר. מדד Stoxx 600 הכלל־אירופי ירד ב־1.5% וגם החוזים העתידיים על המדדים האמריקאיים רשמו ירידות חדות.
מהן האפשרויות של האיחוד האירופי לתגובה?
ההודעה של טראמפ עוררה זעם עצום באירופה, בציבור כמו גם בקרב המנהיגים. הוויתורים שנעשו לארה"ב עד כה בשם השמירה על נאט"ו, שורת הצפרדעים שהאירופאים בלעו בדמות הסכם סחר משפיל (מכס של 15% על סחורה אירופית ללא כל מכס הדדי), התחייבות לקנות אנרגיה ב־750 מיליארד דולר, השקעה עצומה בביטחון, רכש נשק אמריקאי ועוד - הביאו לסיום טוטאלי של התיאבון האירופי לפשרות נוספות.
הפגנות התרחשו בסוף השבוע ברחבי דנמרק בעד גרינלנד, וגם באי עצמו התושבים הניפו שלטים לפיהם "גרינלנד אינה למכירה". "הוא מתייחס אלינו כמו אידיוטים", אמרה בכירה גרמנית באיחוד האירופי. אבל לאירופה יש מעט אפשרויות תגובה, ועוד פחות מכך כוח פוליטי להוביל אותן. הדבר הראשון שהאיחוד מסוגל לעשות, ומה שהסתמן כבר ביממה האחרונה, הוא לדחות את אישור הסכם הסחר עם ארה"ב. הדבר פוגע בעסקים אירופיים באותה המידה שבה הוא פוגע באמריקאים, וממשיך את חוסר הוודאות שהחל בינואר עם כניסת טראמפ לתפקיד. במצב הכלכלי הנוכחי, אירופה משוועת לצמיחה ולוודאות, אך ייתכן שתושביה יהיו מוכנים להקריב את הכלכלה שלהם על עיקרון הריבונות שטראמפ שואף להפר.
במקביל, האיחוד האירופי הודיע כי "החיה" את תוכנית המכסים ההדדית שלו, שגיבש בעבר. זו כוללת סנקציות בשווי 93 מיליארד אירו בשנה על סחורה אמריקאית. חלק מסכום זה מכוון ישר לבייס הרפובליקני: ויסקי אמריקאי, סויה, ג'ינס ושאר מוצרים המיוצרים במדינות אדומות (מדינות בארה"ב שבהן יש רוב רפובליקני).
הצעה חריפה יותר השמיע ביממה האחרונה נשיא צרפת עמנואל מקרון, שדוחף לשימוש ב"בזוקה הכלכלית" שהכין האיחוד - סט כללים הנקראים "כלי למניעת כפייה" (ACI). המסגרת המשפטית הזו יכולה להיות מופעלת כדי להכריז מלחמה כלכלית על ארה"ב: למנוע מחברות אמריקאיות להתמודד במכרזים ממשלתיים או כלל־אירופיים, להטיל מיסוי חדש על ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות הפועלות באירופה אך לא משלמות בה מסים, או אפילו להחרים מוצרים אמריקאיים. זה יהיה צעד מספק מבחינה ציבורית, והמחשה של הכוח הכלכלי של האיחוד האירופי. אבל אין תמימות דעים באיחוד לגבי השימוש בו.
יש לאירופה גם אפשרות היפותטית לגרש חיילים אמריקאים מבסיסים הנמצאים ביבשת, או אפילו כפי שהציעו בגרמניה - "להעלות בחדות את השכירות על הבסיסים בגרמניה" - אך צעדים כאלה יפגעו בביטחונה של אירופה יותר מאשר בארה"ב, ואינם נחשבים מעשיים.
מה יקרה כאשר טראמפ יגיע השבוע לאירופה?
ההתלקחות הנוכחית - שהפתיעה רבים באירופה, שקיוו כי טראמפ מתכוון באופן ערטילאי "להשיג" את גרינלנד וכי הדבר יידחה בצל אירועים אחרים - נרשמה ימים בלבד לפני שהנשיא האמריקאי יגיע לכינוס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס. בכינוס הוא צפוי לפגוש שורת מנהיגים אירופאים שעליהם הטיל מכסים חדשים. טראמפ צפוי לנאום בפני משתתפי הכינוס ביום ד' בצוהריים, וההתפתחויות האחרונות מבטיחות כי כל העיניים יהיו נשואות אליו.
